פרק 31

הסמל האחרון של הקבלה - התהפכות הכוכב בן ששת הקדקודים.

מה מהווה יום שבת בשביל עם ישראל? איזו תעלומה מסתתרת ביום זה, כיום של שלווה אוניברסלית בו אלוהים שבת מכל מלאכתו? נתעלה מעל מבט חומרי ואנושי על הכתוב ונרגיש את גדולת ציווי האל לעמו- עם ישראל והעולם כולו.

נאמר כי קידוש יום השבת בשביל עם ישראל זהו קיום מצוותו הרביעית של משה:'' זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ'', מכוון שבכל ההיסטוריה השבת היוותה וממשיכה להוות יום קדוש ליהודים. ומכאן גם קידוש היום השביעי במחזור השבועי, כסיכום של העבודה שנעשתה בששת הימים, סיכום של כל מה שאירע בשבוע שעבר. זהו סיכום משביע רצון של כל העבודה, זהו חג ניצחון ומלכות כתוצאה מהשגת מטרות ויעדים המתחדשים מדי שבוע. אך יותר מזה, יחסם של היהודים לשבת כה עצום ואחראי, שאפילו לשעות האחרונות של יום שישי, כלהתחלה של השבת, יש חשיבות מיוחדת. כל שעה של ערב שישי מהווה שלב חדש של מעבר משישה ימי חול לשבת הקודש. השעות האחרונות של יום שישי מהוות את שיא המעבר מימי חול לחג (זהו הזמן בו אנו חיים עכשיו). זוהי המדרגה האחרונה בתהליך ההתעלות לרמת קיום כזו, שמתעלה על ששת ימי העבודה. אך יותר מזה.

פרשנות נרחבת של המצווה הרביעית מדמה את השבת לתקופת שלווה של העם היהודי, דבר מרומם אשר יהיה גדול מכל זמן. תקופה זו תקביל לחשיבותו של יום סיכום הבריאה, יום בו אלוהים שבת מכל מלאכתו.

בהתאם לנבחרותם, כך חושבים היהודים, הוא קבע להם לתקן את העולם. וכל יהודי מבין חשיבות מצווה זו. כלומר, כפי שמבינים זאת היהודים, אלוהים ציווה על ישראל לקדש את יום השבת, המסמלת את בריאת העולם על ידיו. השבת עבור היהודים היא לא רק היציאה ההיסטורית ממצרים. שבת עבור היהודי היא ישועה אלוהית מכל סוג של עבדות, זה יום של חופש, חגיגה של גאולה. השבת  ממחישה את הגאולה המתקרבת יחד עם הזמנים המכונים במסורת היהודית "יקום שבת''.

בכל הזמנים, בחג השבת כל היהודים דיברו על נבחרותם, על המצוות אותם ציווה עליהם אלוהים למען תיקון העולם ולמען המשך בריאת העולם על ידי היהודים בששת תקופות קיום האנושות, בכדי שלאחר מכן יוכלו לשלוט עליהם בתקופת שלוות השבת ורק כתוצאה מקיום מצוות אלו, כפי שמבינים היהודים, עם ישראל נהיה טהור יותר ומתקרב לאלוהים. מה שהם גם נושאים בתפילותיהם כאשר אומרים: ''בָרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶך הָעוֹלָם אֲשֶר קִדְּשָֽנוּ בְּמִצְוֹתָיו (לתיקון העולם) וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא''.

ובמובן הזה, עם ישראל הוא מסיונר. כפי שאומרים היהודים, כבר מתחילת קיום העולם, אלוהים בישר להם על נבחרותם המתבטאת בקבלת הכהונה. כל מה היהודי עושה במשך חייו - ממעשה הפרט ועד לתנועות העם כולו, כל המרכזים בחייו, המקדש הקדוש מהעבר והצפוי (לדעתם) להיבנא בעתיד, כל מה שיש לו וכל מה שהוא צובר, נועד לקרב אותו להשגת מטרה זו.

כפי שהם נוהגים לחשוב, הונח עליהם נטל אחריות; בעת קבלת התורה כתכנית לחייהם הם לקחו על עצמם את חובת הכהונה, שלא מוגבלת במקום או בזמן, המתקיימת תמיד ובכל מקום. הם דימו את העולם לבית המקדש, שתמיד זקוק בטיהור וניקוי. הכוהנים, שנכנסים יחד לתוך גבולות מקדש זה, כלומר לעולם ולכל העמים, מהווים את קצב פעימות הלב של נשימת האנושות. אחריות מיוחדת של משימה זו היא שליהודים אין אפשרות לעצור או לנוח בדרך זו, מפני שנסיגה מקביעת אלוהים זו תגרום להרס, כפי שהם אומרים - לא רק לעם היהודי אלא לכל העולם כולו. בדרך יישום של מטרה זו העם היהודי משתפר בעצמו ומשפר את העולם כולו, דרך החזרתו למקור - לאלוהים. וכאשר כל העם פועל כגוף אחיד בו פועם לב אחד, הוא עושה את העולם למושלם לפי תדמית הבורא, ורעיון התורה מתממש בעולם.

לטענתם, חשיבות מיוחדת וענקית יש בסמל השבת - הורד, המסמל את ביטוי האלוהים ביהודים, ביסוס מלכותם ("ספירת המלכות"), ולכן גם מלכותם העליונה. אור האל, כפי שמלמדת הספרות היהודית בשלל צורותיה, זורם ממנו דרך כמה ערוצים ("ספירות"), המכונים כתר, תבונה, ידע, רחמים, יופי וכולי. ערוצים אלה כביטוי לאלוהים, בכל העולמות שנבראו מהווים גם את שמותיו.ביטוים בעלי השפעה על כל שלבי פעילות האדם וכמו כן על פעילות העם היהודי- גם ברמה האישית וגם ברמה הציבורית. אך מוכתרת תחת הפעילות של האדם וכל האומה כולה דרך אחד שמותיו של אלוהים - מלכות(ספירת המלכות). כל אורך ההיטוריה של עם ישראל מאופיין בביטוי האל בעמו. הביטוי הראשוני מתבטא בשמו של אלוהים - מקור של רצון האל (ספירת הכתר), כאשר אלוהים בישר לאברהם את כוונותיו לעם הנבחר. ונגמר - עם ביסוס המלכות. ערוצים אלה, כביטוי אלוהים ושמותיו, בנוסף בו זמנית מהווים את חוקי הברזל של היקום הקובעים את הסדר בו. לכן, כפי שאומרת התורה וכפי שמאמינים היהודים, העליה החוקית של עם ישראל לשלטון על כל העולם, נקבע מראש כאחד מהחוקים הללו ומתבצע על ידי אלוהים עצמו כ''שבת הייקום''.

שבת המנוחה של אלוהים, זהו יום של סיכום כל בריאתו. וכל היהודים לאורך כל היסטוריית קיומם על האדמה, בהיותם מבצעים את קידוש השבת, משתתפים בתעלומה גדולה. נהיים לשותפים בטקס רוחני דגול - כניסת השבת, כניסתה של שלוות אלוהים בכל האנושות. המהות העיקרית של טקס קידוש השבת מתבטאת בהזכרת הקשר ההדוק בין עם ישראל והשבת, אותו הקדיש וקידש ליהודים אלוהים. ובעת לגימת היין מהגביע כגביע של גאולת השבת, כל היהודים המשתתפים בכך מהווים איחוד של פיזיות ורוחניות - ההשתקפות של מה שקבע אלוהים לעמו, לעם ישראל. סמל השבת זהו ורד פורח, המסמל את גביע גאולת הלאום היהודי וכל המתגיירים.

סימנה האחרון של הקבלה - ההתהפכות של הכוכב בעל ששת הקודקודים.

(סרגיי נילוס:''הגדול בקטן''): ''נחקור את סימניה של אקסיומה זו (כלומר דבר שאין לו צורך בהוכחות). במרכזה חרוטה ''חותמת שלמה'', עליה יש סימן המסמל בקבלה לחימה. בחותמת זו אנו יכולים לראות, משולשיה ממוקמים בסדר שונה, פסגתו של הבהיר עלתה למעלה, והכהה מופנה כלפי מטה. בו זמנית המשולש הבהיר כביכול הופרד ועלה, וכך יצר צורה משל עצמו עם סימן משלו במרכז. סימן זה, מסמל בקבלה ''סיום והשלמת הבריאה''. על אותה החותמת, מהמשולש הכהה לעבר העיגול יורד צלב כהה כמו המשולש, עליו יש חותמת מרובעת עם אותו הסימן מהקבלה המסמל ''סוף קיום הבריאה''. בהתאם לכל, אי אפשר לא לראות באקסיומה זו את אותו חילול הקודש המראה את התעלות השטן על אלוהים, סגירת הצלב של אלוהים כביכול בתוך מרכז כדור הארץ (העיגול) ב''אגם אש'' והעלת השטן על כס המלוכה של מלך המלכים.

''הפרוטוקולים...'':  ''נוכל להגיד לעמים: ''תודו לאלוהים והשתחוו בפניו של זה אשר על פניו יש חותמת של גורלכם, זה אשר אליו אלוהים עצמו הוביל את כוכבו, בכדי שאף אחד אחר חוץ ממנו, לא יוכל לשחרר אותכם מכל הרע והכוחות האכזריים''.

''הפרוטוקולים'...':  ''המאה ה-19 הכילה בה את הופעת ''הקתוליות האמיתית והטובה, כלומר הלוציפריות (לוציפר=שטן)''. המאה העשרים תיהיה המאה בה יצמח ויתחזק מה שזרוע עד ליום בו יהיה בשל, יום הקבוע בספר השמיים, יום בו תגמר לעד ספירת קיום הנצרות''.

נבואת הבונים החופשיים: ''איחוד הקתולים והנוצרים האורתודוקסים זהו ההבזק האחרון של האמונה הנוצרית על האדמה..''

(ספר ההתגלות): '' עֶשֶׂר הַקַּרְנַיִם אֲשֶׁר רָאִיתָ וְהַחַיָּה - הַלָּלוּ יִשְׂנְאוּ אֶת הַזּוֹנָה וְיַעֲשׂוּהָ שׁוֹמֵמָה וַעֲרֻמָּה; גַּם יֹאכְלוּ אֶת בְּשָׂרָהּ וְאוֹתָהּ יִשְׂרְפוּ בָּאֵשׁ, כִּי אֱלֹהִים נָתַן בְּלִבָּם לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת כַּוָּנָתוֹ, וְלִהְיוֹת עֵצָה אַחַת וְלָתֵת אֶת מַלְכוּתָם לַחַיָּה, עַד אֲשֶׁר יִתְמַלְּאוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים''.

כומר אורתודוקסי: ''הגאווה הבלתי שפויה של השטן אשר מופנת באש רבה אל אלוהים, מיקדה את כל לחימתה בזרע עם ישראל - משמידי האל.  כלי האלוהים נהיו לכלי השטן שמשפיע בכלי זה על כל העולם דרך מזימה בה משתתפים היהודים והבונים החופשיים. השפעה זו נהייתה משמעותית וכלל עולמית ומובילה לכך שאפילו המאמינים שנותרו מחכים בציפייה ל'' אִישׁ הָרֶשַׁע בֶּן הָאֲבַדּוֹן'', לאנטיכריסט, כשליח רשע, ליום הדין המתקרב.

(ספר ההתגלות:) "אַחֲרֵי כֵן רָאִיתִי מַלְאָךְ אַחֵר יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם; רַבָּה הָיְתָה סַמְכוּתוֹ וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ. הוּא קָרָא בְּקוֹל חָזָק וְאָמַר: "נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל הַגְּדוֹלָה וְהָיְתָה לִמְעוֹן שֵׁדִים וּלְבֵית כֶּלֶא לְכָל רוּחַ טְמֵאָה וּבֵית כֶּלֶא לְכָל עוֹף טָמֵא וּמָאוּס, כִּי מִיֵּין חֲרוֹן תַּזְנוּתָהּ שָׁתוּ כָּל הַגּוֹיִם, וּמַלְכֵי הָאָרֶץ זָנוּ עִמָּהּ וְסוֹחֲרֵי הָאָרֶץ הִתְעַשְּׁרוּ מֵעֹצֶם מוֹתְרוֹתֶיהָ."  -זה על עם ישראל.

סיכום

חוה, בעת הולדת בנה הראשון קין אמרה: ''קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה''. אך עד מהרה הוא הפך לאדם שנוצר מהרע. כזהה לכך, גם עם ישראל היה עם מאלוהים, אך עד מהרה נהיה לבן שבא מהרע. כלי אלוהים נהיה לכלי השטן. כן, היהודים כיום חוגגים בגיל ושמחה את כניסת ''שבת הייקום'', ללא שום גינוי על מצפונם. אבל כפי שלקין הייתה קריאה מאלוהים בשאלה ''אֵי הֶבֶל אָחִיךָ'' ועד היום נשמע הד, אותה שאלה גם תופנה גם ליהודים לפי קין. השטן בא לקין ברשע, עודד אותו לרצוח את אחיו ולשקר לאלוהים. אך גם עקבה זו של השטן לא מעודדת ביהודים אמונה באלוהים דרך ישוע המשיח. דברי יוחנן לא משכנעים את היהודים: " כְּקַיִן אֲשֶׁר הָיָה מִן הָרַע וְהָרַג אֶת אָחִיו. וּמַדּוּעַ הֲרָגוֹ? מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשָׂיו הָיוּ רָעִים'' . ואם קין עצמו אומר על כובד עונשו של אלוהים ''גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא'', עולה השאלה, האם אלוהים לא יעניש את היהודים לפי קין על דם העמים אותו שפכו? שפיכת דם נושאת עונש.

איזו מין פרשנות נרחבת יכולים לתת לרשע זה האקולטיסטים היהודים, אם השטן מפגין את רשעותו גם ביהודים, המקבלים החלטות על גורל האנושות במשך ההיסטוריה כנגד רצון אלוהים בישוע המשיח? משפט אלוהים יהיה על כל היהודים של קין. כפי שהנביא זכריה אמר: " יֵרֶא יְהוָה וְיִדְרֹשׁ". דמם של קורבנותיהם על ידיהם. כפי שגם על דמו של ישוע המשיח אמרו: "דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל בָּנֵינוּ". שמחם של היהודים מכניסת ''שבת הייקום'' הינה מוקדמת.

אנו יודעים שימיהם של איגנטיוס מלויולה עברו ושקעו בתהום הנצח. שרפות האינקוויזיציה כבו, נרגעו הפשיסטים והאנטישמיות חסרת תועלת ולא פופולארית. ארגוני אנטישמיות מזויפים כמו ''זיכרון'', הם רק מפעילים ויתרות של הפוליטיקאים היהודים. והכי חשוב, נוצרי אמיתי לא יכול להיות אנטישמי, מכוון שעמדתו של נוצרי אמיתי זהה לעמדת דוד - שחתך את כנף מעילו של שאול. עמדת היהודים היא עמדת שאול, המשליך לעבר דוד חניתות.

לכן, נאמר לעם ישראל את מה שאמר ישוע המשיח ליהודה איש הקריות:  "אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עֲשֵׂה מַהֵר." וגם: "אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים" .

הנבואה על האנטיכריסט: " שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל כִּי-בִי'' -אומר אלוהים, ''עֶזְרֶךָ''. ''אֱהִי מַלְכְּךָ אֵפוֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ בְּכָל-עָרֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ תְּנָה-לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים׃ אֶתֶּן-לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי''.

פרק 30

מהיכן יבוא האנטיכריסט? מרומא או מירושלים?

שאלה(בכלל לא מקרית): מהיכן יבוא האנטיכריסט? מרומא או ירושלים?  ואולי ממוסקבה, מניו יורק, מלונדון או מפריז? ואולי מאיזה מדבר שומם בעולם? והאם זה בכלל חשוב בשבילנו, מהיכן הוא יבוא? האם לא מספיק לנו הידע, שהוא יבוא בהחלט מלא כוח וסמכות, ישב בבית המקדש על כס אלוהים ויציג עצמו כאלוהים? תחת בית המקדש יש כמובן להבין את קהילת אלוהים וכמובן אנו עצמנו, כמקדש אלוהים בפני עצמו. האם לא מספיק עבורנו המאמינים, להיות ערנים ופיכחים בכדי להיות לנבחרים ולא ליפול לשקר שלו? לא!

בכדי לא ללכת אחרי דברי השקר שלו ולא לקבל את שלטונו, יש להבין את תעלומת עלייתו לשלטון ולהכריז בכוונה מלאה - הוא יבוא מירושלים. למרות שאין באמת שום משמעות לחלק כדור הארץ ממנו הוא יבוא, חשוב לציין רק את העובדה שהוא יבוא מהיהודים. וכפי ש''הַיְשׁוּעָה מֵאֵת הַיְּהוּדִים" כך גם "האֲבַדוֹן".

הנצרות התחלקה בדעותיה, בהבנת תעלומת שלטונו של האנטיכריסט.

"הכת היהודית'' מתבטאת בקהילות כיום דרך האמירה שהאנטיכריסט יבוא מרומא ולא מירושלים, כלומר מעולם עובדי האלילים ולא מהיהדות, מה שכתוב בכל הספרות התאולוגית של התקופה האחרונה.  כך מצהיר צ'רלס סקואופילד בפרשנויותיו של הכתוב בליווי כמות ענקית של מחקרים, המוסכמים על מורי דת רבים, לאחר היוועצות עם מרכזים רבים של חוקרי הנצרות. כך מצהיר גם הנרי גלאי בספרו ''מדריך הכתוב'', ונשען על מכובד גדול ממנו בשם אירניי, תלמידו של פוליקרפ שהיה תלמידו של יוחנן.  אירניי תיכנת למאות שנים דעה שיקרית, שהספרה 666 מפורשת כ''לטאינוס'', כלומר ''הממלכה הלטינית'', כלומר רומא. כך גם דרק פרינס בספרו ''ייעודה של ירושלים'', ''מפרש'' התגלויות בכתוב המדברות על המיועד לקרות לישראל המודרנית כיום. הוא מדבר על פנייתה של ירושלים לאלוהים ועלייתה לשלטון על כל העמים. דרק טוען, שעם ישראל כבר הגיע לשלום עם אלוהים דרך קורבן ישוע (איך בדיוק הוא עשה זאת?).
לטענתו, במאה העשרים בישראל תעלה לשלטון על כל העמים. אך לפני כן, כביכול האנטיכריסט(שיבוא מרומא) ידחיק ויהרוס את היהודים עד הקצה בכדי שהאל עצמו יתערב וילחם בו על עמו הנבחר (אך מי ידחיק אותם אם הם עצמם ידחקו את כולם?).

אלה הם תפיסתם של סקואופילד, פרינס ותיאולוגים רבים אחרים: ''האנטיכריסט הוא מלך זר עובד אלילים, שיקיף וידחיק את ירושלים... שאריות העם יתחזקו… כפי שתתחזק זיכת העם לאלוהים...'' - כך הפרשנים הדגולים מציגים את הניסיון לשקם את עם ישראל, שכביכול יהיה ''דחוק'' בזמנים האחרונים.

אך לא כך יהיה!

הזמנים בהם היהודים נרדפו על ידי הנוצרים או עובדי האלילים כבר מזמן נטמנו בהיסטוריה. הוותיקן המודרני, בהיותו הבסיס העיקרי שהתנגד ל''כת היהודית'' של כל הזמנים, בעצמו הוחלש ונפל ל''כת'' זו.

שליטים "נוצרים" שניהלו לשכות של בונים חופשיים, קרסו תחת הראש המנצח של אותן הלשכות וחדלו להתקיים. כיום אין אף ממשלה ואף מדינה, שלא נשלטת על ידי היהודים או לפחות נמצאת תחת השגחתם. מי ידחיק את היהודים המשתלטים בהצלחה על העולם? האם יש מישהו בעולם שצריך דרמת ''הדחקת ירושלים''?

גם אולף אקמן טוען שאלוהים מברך את ישראל המודרנית, והברכה של הקהילות הנוצריות מושפעת באופן ישיר מהברכה והתרומה שלהם לישראל, כביכול מהסיבה שישראל כבר פונה לישוע המשיח. הקהילה צריכה ''פתרון זהה לרות'' מצהיר אקמן. ותיאולוגים נוצרים רבים מסכימים איתו.

בהיותם מאמינים לשקר הזה, מנהיגים נוצרים רבים מהגרים לישראל למען התנצרות העם היהודי. כמעט בכל הקהילות והכנסיות בעולם, נושאות תפילות רבות לאלוהים למען ביצוע משימה זו. אבל כל זה רק עיוורון ופיתוי. מספיק רק להעיף מבט בכריכת הספר של אולף אקמן ''היהודים - עם העתיד''  המקושטת במגן דוד הנמצא מעל ירושלים השמימית ובסימנים רבים אחרים של הבונים החופשיים, והכל מתבהר ונהיה מובן. כך יכולים להגיד רק תיאולוגים מושתלים של הבונים החופשיים או נציגים עיוורים ובורים של הנצרות.

אם עם ישראל, עם ציפייתו הרבה למשיח לפני אלפיים שנה, בהיותו דחוק ונרדף מהגויים - לא קיבל את ישוע המשיח וצלב אותו, האם הוא ישתחווה לישוע המשיח על סף העליה לשלטון כלל עולמי? ישראל המודרנית אינה נחוצה בישוע המשיח, בדיוק כפי שלא הייתה נחוצה בכל ההיסטוריה עד היום. לאורך כל ההיסטוריה, לאחר צליבתו של ישוע, עם ישראל עסק בצליבת הנצרות. מה הסיכוי שהוא יוכל להתנצר בישוע המשיח, כאשר במשך מאות שנים הדת היהודית הפכה לאומת העילית של האנושות?

השליח יוחנן אומר:''זֶהוּ הַדִּין: הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם. כָּל עוֹשֵׂה עַוְלָה שׂוֹנֵא אֶת הָאוֹר ואֵינוֹ בָּא אֶל הָאוֹר פֶּן יִוּכְחוּ מַעֲשָׂיו...''.  היהודים שונאים את המשיח! כפי שאומר על כך הוא עצמו:''שִׂנְאַת חִנָּם שְׂנֵאוּנִי''.

ואפילו שהומצא תלמוד שקרי שכביכול עם ישראל אינו אשם במות המשיח, כביכול המוות נקבע על ידי אלוהים במטרת הצלת האנושות והאשמים היחידים הם הרומאים, מה שמעניק ליהודים תואר זהה לנוצרים כ''עם אלוהים'', אלה הן רק אגדות המומצאות בערמומיות. דבר אלוהים מעיד כנגדם: ''יָצָא פִּילָטוֹס אֲלֵיהֶם וְשָׁאַל: "בַּמֶּה אַתֶּם מַאֲשִׁימִים אֶת הָאִישׁ הַזֶּה?", עָנוּ וְאָמְרוּ לוֹ: "לוּלֵא הָיָה זֶה עוֹשֶׂה רָעָה, לֹא הָיִינוּ מוֹסְרִים אוֹתוֹ אֵלֶיךָ" והוסיפו: ''פּוֹשְׁעִים נִמְנָה''!

איך מישהו מעז לומר שאינם אשמים? עם זאת, יש תנאי ברור שיוכיח שעם ישראל מקבל את ישוע המשיח - וזה חרטה וסליחה של כל עם ישראל על צליבת ישוע.

שום פניה אחרת לא תיעשה לא מימוש תנאי זה. צליבתו של ישוע המשיח לא נעשתה בסתר. ''לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּסָּפֶה נָבִיא מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם'', כלומר מחוץ למרכז הרוחני של העולם. כך גם פנייתו של ישראל לישוע המשיח בביאתו השנייה, ללא ספק תקרה על במה עולמית. כפי שאומרים על כך הנביאים: ''הִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר׃''. לא תיהיה בעם ישראל התעוררות ופניה לאל האמיתי עד יום הדין. ורק אז, כשכל עם ישראל והעולם כולו ירעד למראה אותו אחד''אֲשֶׁר-דָּקָרוּ'', זה עליו ליגלגו מלידתו ועד ביאתו השנייה הדגולה והאיומה, רק אז שארית עם ישראל תשתחווה בפניו.

ולכן, אנו מצהירים, שעם ישראל הוא הבמה המרכזית לעלייתו של האנטיכריסט, שכל פעילותו בזמנים האחרונים זו סיומת לאלפיים שנות מלחמה מול אלוהים.

אנו מצהירים, שלא תהיה שום פנייה של עם ישראל לישוע המשיח עד לביאתו השנייה. ולכן, הנוצרים לא צריכים לסייע לישראל להעלות את האנטיכריסט לשלטון אלה להפך, הנוצרים צריכים לעשות הכל בכדי לא להשתתף ולא ללכת לאיבוד בעבודת החושך והזדון של עם ישראל.

פרק 28

מי מסוגל להבדיל בין בונים חופשיים לנוצרים?

עוד על הפילוג. אנו מצהירים את התזה הבאה: "הבטלה לה גורם העושר והעוני לו גורם השיעבוד, באופן שווה מביאים את האנושות לפאסיביות ( HEI) , בכדי להביא התחלת אקטיביות מתאימה (YOD).

זה הבסיס לכך שמדינות העולם השלישי נשדדות ונמצאות תחת עול החולשה והפסיביות. מדינות אירופה ואמריקה אשר התעשרו בזכותן, נמצאות תחת אותו העול. בשני המקרים פועלים דגמים שונים של הרס, אך המטרה אחת: עבור אלה ועבוא אלה, הגעה לפאסיביות טוטאלית, אשר תביא לחיפוש אחר אקטיביות ומציאת האקטיביות המתאימה שיציעו היהודים, ובכך יצילו את העולם.

זה הבסיס לפילוג הנצרות לעניים ולעשירים, אותו היהודים ביצעו בקלות, וכך הצליחו למשול את אלה ואת אלה.

אנו מצהירים, מידת ההחלשה של הנצרות ע''י על ידי שלטונו של הדולר, זהה למידת ההחלשה של הנצרות ברוסיה על ידי הנצרות העולמית. שכרם של ראשי המסיונרים, שכרם של המורים בבתי הספר הנוצרים ללימוד הכתוב וכמו כן מלגות ללומדים בהם, ''סיוע הומניטרי'', תשלום חובות וטיולים, קרנות השקעה לבניית מבנים לאספות הקהילה ושאר צרכי הקהילה, מתנות כמו מכוניות, ציוד וכולי - כל אלה הם סכנת מוות לקהילה.

יש צורך לראות, שיש זמנים בהם הקהילה נמצאת תחת רדיפה, לעומת זמנים הנמצאים בהם הקהילה נמצאת תחת שוחד. הנצרות ההיסטורית עשירה רק כתוצאה מסיבה אחת - מהשקעת כספים של רשויות העולם הזה. המנהיגים בקהילות מדי פעם מקבלים כספים ממקור לא ידוע לשם מימון חייהם.  מדי פעם מופיעים נדבנים אשר אוספים כספים עצומים, לכאורה, לשם ''עבודתו של אלוהים''. בדרך כלל, אלה הם כביכול נדבנים ''מאמינים'' באלוהים או עמותות דתיות רבות עוצמה.

המשרתים בקהילות מבינים זאת כברכה מאלוהים ומשתוקקים לעוצמת העולם הזה. כאן טמונה סכנת מוות לקהילת אלוהים הנבחרת. לא סתם נאמר כי ''מי שמממן את האירוע גם בוחר את המוזיקה'', כלומר משתיל את האמונה שלו ואת דרך השירות לאלוהים, וכך מושך את הקהילות הפאסיביות למסלול האמונה באנטיכריסט. ועד עצם היום הזה, כמעט כל מנהיגי הנצרות נגררו לסיבובי הופעות אינסופיים, טיולים, סדנאות ואסיפות הכוללים מעבר חסר טעם בין ארץ לארץ. כל המרכזים הרוחניים תחת חסות שיקרית וכעיקרון רק  ''הרכבים אלוהיים'' עצומים ומגוונים בכל רחבי העולם גוררים אחר אמונתם את כל שאר האמונות. כל האמונות האחרות מעורבות ב''מסיונריות ובשורת אמת'' המונית, שיוצרת המונים של נצרות חסרת אמונה. עיניהם של מליוני נוצרים מכוונות לעבר מרכזים רוחניים ונציגויות שונות, כאשר עיניהם נשואות בציפייה לצדקה. עמו של אלוהים ומשרתי הנצרות הנופלים ל''צדקה'' זו מאבדים את העיקר - עצמאות ויוזמה חופשית בבחירת מטרות וכיוון דרך האמונה.

כך הנצרות סוטה מישוע המשיח לאנטיכריסט (משיח השקר). הדבר הראוי לעשות לקהילת אלוהים של הזמנים האחרונים הוא להזדהות או להבחין במימוש הדברים ''וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק".

העם נהיה לעדר עגלים אשר מואכלים במזון הבונים החופשיים, חלב מעורבב עם שיקוי שגורם להירדם, לאבד כוחות ולמות. וכל זה רק מוכיח, כי הנצרות כולה ספוגה בהשפעה של הבונים החופשיים.

''הפרוטוקולים...'': "אך לבינתיים נחנך את הנוער המתבגר שלנו באמונות מעבר חדשות, ולאחר מכן באמונתנו; באופן ישיר לא ניגע בקהילות הקיימות, אך נילחם בהן דרך העברת ביקורת אשר תגרום להתפרקותם''. על הנאמר: ''באופן ישיר לא ניגע בקהילות הקיימות'', אומר זכריה סאקארה (טקסט מאת ספרו של ניקולאי קרמזין: ''היסטוריית המדינה הרוסית'':)''...לו חוכמתו הייתה רק בדחייתה של הנצרות ובהאדרה של היהדות...''.

זו הסיבה לכך שכיום כל קהילות רוסיה (וכמו כן מדינות רבות אחרות) נהרסות מבלי שנבחין בכך. היו זמנים רבים המאופיינים ברדיפות נוראיות אחר קהילות ומאמינים, וכיום, לעומת זאת, הכל נעשה לטובתם. אך גם הרדיפה אחר הקהילות והמאמינים וגם התמיכה הכספית מצידם של רשויות השלטון ו''מסיונרים'' זרים - הם בעלי מטרה אחת, שאיפתם של הבונים החופשיים להשמיד את שאריות הנצרות האמיתית.

כזכור, אמרנו שברמות ההקדשה הראשונות של הבונים החופשיים הנצרות, הכתוב, ישוע המשיח והבשורה עומדים במקום מכובד. ששלושת הדרגות הראשונות אצל הבונים החופשיים, הנקראות ''לשכותיו של יוחנן'', המאופיינות בצבע תכלת וזהב, אלה הם דרגות של חלומיים. סיסמתם: ''זרעו את הזרעים של ממלכת האור''. הפועלים בהם מאמינים בציות, בהכרה עצמית, בדחייה של הגאווה, באהבה לאנושות, בנתינה, בצדקה, בענווה, באהבה למוות. הסמליות האתית שלהם- שוויון, אחווה, אהבה ואי התנגדות לרוע.

דבריהם של הבונים החופשיים: ''ספר הבריתות שולט באמונתנו, המשולש עושה את דרכינו ישרות והמחוגה(הנמצאים במגן דוד) מחברים אותנו עם האנושות''. אז מי מסוגל להבחין בין בונה חופשי לנוצרי ...?

בנוסף לכך שיש להם שיטות כגון: ("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) "הנה המתכון הראשון: באמצעות רצון חזק ודרך תפילה חמה תמשכו אליכם את הסביבה העולמית שתסייע לכם בכניסתכם אליה. הנמצאים מעליכם יהפכו לנותני חסות שלכם, והשפלים מכם יהיו זמינים לערפדותכם. אתם, כביכול תאכלו אותם ותוכלו להטמיע אותם בגופכם. אהבתכם צריכה להיות גבוה לכל חי, הרי כל חי באנושות ובטבע מכיל כוח עצום לעורר או לדכא תהליך של מדיטציה פורה שהיא הכלי העיקרי של יישום המטרות שלנו'' ולכן, זו הסיבה לכך שעל אהבה מדברים רבות בקהילות, ללא שום יישום שלה. אז מי יבחין בין בונה חופשי לנוצרי? ולכן גם כתוב ב''פרוטוקולים...'': "באופן ישיר לא ניגע בישירות בקהילות...''.

פרק 29

''האקומניות'' או הקירוב בין הנצרות לבונים החופשיים.

שוב אנו פונים אל ההיסטוריה. (מתוך ספרו של הנרי הרנסט: ''הכוח הבלתי נמדד'':)

''הופעתו של כוח חברתי חדש ובנוסף לכך גם חשאי, כבר במאה ה-18 הדאיג את השלטון המדיני במדינות רבות (הפוליטיקה של מלכת קטרינה ה-2, הפוול ה-1 ואלכסנדר ה-1, ביחס לבונים החופשיים והדקבריסטים) וכמו כן את הכנסייה הקתולית. כבר במאה ה-18 האפיפיורים אסרו על הקתולים להצטרף ללשכותיהם של הבונים החופשיים".

אבל! (המשך ציטוט:) ''במדינות בהן שלטו זרמי הפרוטסטנטים והלותרניזם -שוודיה, פרוסיה ואנגליה - לא רק לא נאסר להצטרף לבונים החופשיים, יותר מזאת - בני האצולה, הבורגנות ושושלת השלטון התאחדו תחת תנועת חסות אחת של המלכים או בתי המלוכה. בחופשיות מוחלטת הבונים החופשיים פיתחו את תנועתם גם בצפון אמריקה. במאה ה-18 בצרפת, בעת ההתנגשותם של הבונים החופשיים עם איסור האפיפיור, הבונים החופשיים אימצו את הגישה האנטי-פיאודלית והאנטי-פיקודית ובכך התמזגו עם רעיונות המהפכה הבורגנית והפוליטיקה שלה. מכאן המסורת הרדיקלית של ''המערב המהולל של צרפת'', שחלחלה לתקופת נפוליאון בארצות כמו איטליה, ספרד, פורטוגליה ורוסיה, איפה שהיא אומצה על ידי תנועות הדקבריסטים. לאחר ניצחונה של המהפכה הבורגנית בצרפת, איטליה וגרמניה הבונים החופשיים נהיו לחוקיים ומתקיימים באופן גלוי''.

"במשך המאתיים שנים האחרונות הרעיון הפוליטי העיקרי של הבונים החופשיים היה רעיון ההיאבקות בכנסיה הקתולית והתגובה הפיאודלית. אבל כבר משנות ה-20 של המאה הזו, חלק גדול ומפורסם של הבונים החופשיים התחיל לשנות את עיקר פעולתו, כתוצאה מהפיוס עם הכנסייה הקתולית.  בשנת 1965 הותיקן קיבל החלטה לבטל את צו האפיפיור משנת 1736, לפיו הקתולים המצטרפים לבונים החופשיים באופן אוטומטי מנודים מהכנסייה. ב-1968, קרובי הותיקן הצהירו כי לקתולים כעת תינתן הזכות להצטרף לארגון הבונים החופשיים. האיסור חל רק על הצטרפות ללשכות האתאיסטיות.  תפקיד בולט בלשכות הבונים החופשיים שיחקה האמונה האנטי קתולית-פרוטסטנטית".

("עיתון ספרותי", 13 דצמבר 1989:) "עוד לפני מאה שנים, מהדפים של העלון הרשמי של לשכת הבונים החופשיים בשם ''המערב המהולל של צרפת'' ב-1886, נעשתה בציבור ההכרזה הבאה: ''היה זמן שהיה לא בדיוק חוק, אלה יותר כלל פורמלי, לאסור על הבונים החופשיים לעסוק בדת ופוליטיקה. תחת לחץ המשטרה נאלצנו להסתיר את מטרותינו היחידות...''.
במאה האחרונה, מילים אלה חזרו אל הבונים החופשיים מספר פעמים כמו בומרנג ושימשו להאשמה כנגדם. הבונים החופשיים התאמצו לטעון ולהוכיח שאינם עוסקים ''לא בענייני דת ולא בפוליטיקה''. בשנת 1985 לשכותיהם של כל הבונים החופשיים וכל כנסיות צרפת, שכחו את האיבה בת מאות השנים וחתמו על "קריאה לאחווה". שנתיים לאחר מכן הבונים החופשיים של צרפת והקתולים ערכו את הסמינר הראשון שלהם, כהוכחה לעיסוקם הסמוי של הבונים החופשיים בתחומים שנאסרו עליהם.

לבסוף, עם ניצחון הסוציאליסטים ב-1981, כתב לאחרונה מגזין "אקספרס": "בונים חופשיים התגלו בכל משרדי הממשלה. מה שרק לפני עשור היה נחשב לסודי מכל סודות המדינה, כיום מוכרז בפומבי''.

כך גם יהיה בקרוב ברוסיה: (א. מונאקוב, כתב ''העיתון הספרותי'':) ''בכל חלקן השני של שנות ה-60, המנהיג האיטלקי של הבונים החופשיים של אותן השנים - גמבריני, ללא מנוחה עמל על ''התנצרות'' לשכת הבונים החופשיים בשם ''המזרח הגדול''. שותפיו במשימה זו היו שתי דמויות בולטות של הקורים הרומאים: אב רוסאריו אספוזיטו ודז'ובאני קאפרילה. אלה, בעורמה רבה עשו עצמם מתווכחים עם הבונים החופשיים, אך בפועל העבירו לקוראיהם ומאזינהם את המחשבה על קידום שלטון הבונים החופשיים לעבר הכנסיה. כך הם תרמו לקירוב בין אינטלקטואלים קתולים לבין פעילים רבים של חברת הבונים החופשיים''.

כלומר, הנצרות האירופאית והאמריקאית כבר מזמן תחת השפעת הבונים החופשיים - הנצרות קבליסטית. וכל זה רק מוכיח, כי כל הנצרות ספוגה בהשפעתם של הבונים החופשיים.

תחת טענות שונות ורעיונות מגוונים, הנצרות מתאחדת עם בודיסטים, מוסלמים ויהודים, מה שנקרא כיום - האקומניות. אך לא האיסלאם, לא הבודאיזם, אף אחת משלל האמונות של המזרח, לא היהדות של היום ולא עבודת האלילים של עמים רבים - אף אחד מהם לא יודע את אלוהים.

אין ולא יכולות להיות סיבות לאיחוד הנצרות עם כל מאמיני העולם אשר לא מכירים בישוע המשיח. כל איחוד של הנוצרים עם מתנגדיה, הוא ניאוף בבל.

פרק 27

שבת או ראשון?

שאלה זו מייצגת את מהות אמונות המעבר.

''הפרוטוקולים...'': "אך לבינתיים נחנך את הנוער המתבגר שלנו באמונות מעבר חדשות, ולאחר מכן באמונתנו; באופן ישיר לא ניגע בקהילות הקיימות, אך נילחם בהן...".
דרך אלמנטים של אמונות מושתלות שכוונתן בעתיד להתפתח ל''גילויים מיסטיים וקבלת הקדושה'' של הבונים החופשיים.

''הפרוטוקולים...'': ''אנו ננקוט בצעדים הנכונים בכדי שהציבור לא יאבד את התקווה בעל-טבעי, אבל נגביל את העל טבעיות הזאת בגבול אמירה מסוימת, המדברת על קיום של ייצור על טבעי כלשהו, ועד שלא יגיע הזמן לא נגלה לאנשנו על גילוינו המיסטיים''.

זה מתבצע באופן קבוע ומסיבי על ידי מטיפים ומיסיונרים זרים בכל קהילות רוסיה (וניתן לשער שכך זה גם בכל העולם) עם נטייה מתמדת לבשר ולהטיף על עשרת דיברות משה ושמירת שבת.

וגם ( חשוב מאוד), בשנים האחרונות, קהילות רבות מטיפות על עליונותה של השבת על יום ראשון. זהו פיתוי ישיר של הקהילות על ידי ''דבר הכפירה היהודית''. בתי ספר תיאולוגיים רבים של הנצרות מטיפים על יום השבת באופן ישיר כמצווה הרביעית בעשרת הדיברות אשר יש לשמור. קהילות, מבשרים ומאמינים רבים אומרים: "אמונה היא אמונה, אך האם מותר לנו לעבור על החוק של אלוהים?" -  ומקשרים לכך את הדיבר הרביעי של תורת משה, שהוא יום השבת. כתוצאה מכך, אסיפות הקהילה מתקיימות בימי שבת ולא בימי ראשון. קיימת אפילו דעה נפוצה, האומרת שישוע המשיח קם לתחייה ביום שבת ולא ביום הראשון בשבוע. ושוב מושפל ישוע ומרוממת השבת. היהודים לועגים באופן ישיר ליום הראשון של הנוצרים.

דוגמא לכך היא שירת השיר: (שיר רוסי:) ''על אי בודד חיים פראי אדם, פרצופם מפחיד אך חם וטוב ליבם. מה שלא עושים, אין שום הצלחה, כנראה ביום שני אותם אימם ילדה. הם שוקעים בבכי לאלוהים קוראים, לא צומחים היבולים, לא נתפסים התנינים. הם עומלים בפרך וטוב היו חיים, אם רק את יום היינו מבטלים''. (הכוונה היא ליום שבא אחרי ראשון-יום החופש).  

אחת הדוגמאות, הממחישה כיצד ''עוזרים'' היהודים לנוצרים ''המסכנים'' להשתחרר מיום ראשון, כלומר מהתעלומה העומדת מאחוריו של הקימה לתחייה של ישוע המשיח וכמסכנה מאמונתם בנצרות.

עוד לחץ הנעשה על ידי ''דבר הכפירה היהודי'' מתבצע במסתוריות, המתבטא באיחוי מהות ''החוק'' עם עשרת דברות משה ובכך כפייה של אמונה בדתות ''מעבר'' עליהם הזכרנו להלן. "החוק המושלם של חירות", כלומר יצירת תובנה שהחוק של ישוע המשיח אינו מספיק לאמונה ולחיים. אך ברגע שנשמעת המילה ''חוק'', מבינים שמדובר בחוקי משה, הנקראים ''העקרונות של אלוהים לחיי הציבור של בני האדם'' (מתוך הספר ''הדרך לחיים חדשים'', עמוד 296).

אנו מצהירים, שמטרת הטמנת עשרת הדברות של משה, הינה  הבאת הנצרות לעיקרון הקבלה ''חיים מאוחדים'' (מתוך ספרו של פ. מורוזוב ''אנציקלופדיית האקולטיזם''),  שבקרוב יהיה מוחדר בתוך מוחם של כל הנוצרים המוטעים והמבולבלים.

עשרת דברות משה כבר מזמן פורשו ושונו על ידי יהודי הקבלה וגובשו לעיקרון ''חיים מאוחדים'', אשר נסתרים וידועים רק לרבנים יהודים נבחרים. בקצרה, עיקרון זה יכול לבוא לידי ביטוי כך: ("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) ''נפילתו של אדם ובדמותו גם נפילתה של כל האנושות התרחשה בהדרגתיות. בהתחלה, אדם עמד בדת מושלמת של אהבה טרנסצנדנטית. אך לאחר נפילתו קרתה החשכת השלמות הטהורה, והזיכרונות על מה שהיה. הדת ירדה לפולחן ומימוש העיקרון הגדול של ''חיים מאוחדים''. כלומר, מערכת מצוות שהייתה לקוד אתי של הדובקים בעיקרון זה - ומערכת מצוות זו - מצוות משה''.

בדבריו של משה המצווה הראשונה נשמעת כך:  ''אָֽנֹכִ֖י֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ'', אך באנציקלופדיית האקולטיזם היא נשמעת כך: ''הכר את החיים המטפיזיים המאוחדים''.
בדבריו של משה המצווה השנייה נשמעת כך: '' לֹֽ֣֣א תַֽעֲשֶׂ֙ה־לְךָ֥֣ פֶ֣סֶל֙''. האקולטיסטים משעתקים מצווה זו כך: ''אל תחלק את חייך מטפיזית, כלומר אל תלך אחרי חלוקות רוחניות''.
יתר על כן, משה אומר: " לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא". האקולטיזם: "אל תחלק את חייך אסטראלית, כלומר אל תייחל את המחזור הדינאמי לכיוון סטייה מההיררכיה הנורמאלית''.
משה: " זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֙וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃ ''.
האקולטיסטים: ''האקולטיסטים: ''אל תחשיך אותה,  תוך הרס פיזי של זכרונות על בריאת החיים''. וכו'.

הנוצרים אינם מסוגלים להבין את המשמעות הרוחנית העמוקה של עיקרון זה מכוון שנוטים להבין את מצוות משה בדיוק לפי האות הכתובה. לדעתם של הרבנים דבר זה עדיף על אמונה בברית החדשה. הבאתה של כל אמונה אפשרית תחת הגיון אחיד המבטא בכל דרך אפשרית את עקרון ''הדתות המושתלות''.

בנוסף לכך,  השתלת עיקרון קבלה זה נעשה במשך ההיסטוריה כתופעה מסתורית. אחד החטאים העיקריים והמשמעותיים של קהילת השליחים הראשונה היה חטא הגאלתיים, חטא שקבע התרחקות ארוכת טווח של הקהילה מאלוהים. חטא זה, התבטא בהתרחקות הקהילה מעליונות וחשיבות האמונה, כלומר מהנהגה על ידי רוח הקודש לדבקות בחוק משה וברית מילה.  

בתורו, פיתוי זה שינה את כיוון המאמינים לעבר תדמית שירות תנ''כית וההתייצבות אל מול אלוהים, כלומר קהילת אלוהים התחילה להימשך לבית הכנסת וכמו כן, לעבר התמונה הישנה של הכהונה לפי סדר אהרון ועזיבה חמורה של הכהונה על פי סדר מלכיצדק. לפיכך, כל מבנה הפיקוד והשליטה על קהילת אלוהים ומאמיניו, הוחלפה משליטת רוח הקודש ודבקות בתדמית של מלכות השמיים בשליטה אנושית הכפופה לחוק.

ניזכר, "הפרוטוקולים ...": "אנו ניצור ריכוז מוגבר של שליטה, בכדי לקחת את כל הכוחות החברתיים לידינו'', -כלומר אין דרך טובה יותר להשתלט על העמים(במקרה זה על זרמי הנצרות) מהקמת שלטון מרכזי המכופף לאות החוק. מספיק להקים בכל זרם נצרות שלטון שידגול בגישה זו ושלטון רוחני אחיד הכפוף ל''משרתי המזרח הקדום'' (הבונים החופשיים) ומאות ואלפים של מאמינים יפנו בכיוון הנוח לבונים החופשיים''.

כתוצאה מכך, היררכיה של שליטי הקהילות, ברכת כהונה הנעשת אך ורק על ידי העומדים מלמעלה, כפיפות של החלשים ו''הקטנים'' לכל החלטות של העומדים מעל, חוקים חמורים וגבולות ברורים. כל אלו באופן ברור ממחישים כהונה על פי סדר אהרון, כהונה הנמצאת תחת חסות החוק. ככל שהיקף הדת רב יותר, כך חטא זה נחשף בה בצורה בולטת יותר, מכוון שדת גדולה יכולה להתקיים אך ורק דרך כפיית החוק. כיום חטא ה''כפירה היהודית'' נפוץ בכל זרמי הנצרות, כולל את הבפטיזם והפנטקוסטליזם.

''הפרוטוקולים...'': "אנו ניצור ריכוז ממשלה מוגבר, בכדי לקחת את כל הכוחות ההשפעה החברתיים לידיים שלנו''.

כיום אנו יכולים להגיד שהחוק הוא רסן, שהוטמן בנצרות על ידי היהודים במטרה לכוון את הנצרות לעבר מטרות נסתרות הידועות רק ליהודים, המועמדים היחידים לשלטון עולמי.

בנוסף לכך,  נזכר כי אמרנו, שללא תלות בסוג התנועות שהיו נוצרות, היהודים תמיד הצליחו להשיג את מטרותיהם: ''...לחזק ולהפיץ באופן נרחב בכל האנושות את האמון ללימוד האזוטריות ולנציגיה, לחנך כבוד לסמליה ולהכנה המוסרית והרוחנית, שבלעדיה לא ניתן לקבל את יסודות הקבלה...'' (פרימין מורוזוב, ''אנציקלופדיית האקולטיזם'') אלה מיושמים בעת הטמנתם בנצרות יסודות של חוק משה ושמירת יום השבת.

''הפרוטוקולים...'': "אך לבינתיים נחנך את הנוער המתבגר שלנו באמונות מעבר חדשות, ולאחר מכן באמונתנו; באופן ישיר לא ניגע בקהילות הקיימות, אך נילחם בהן דרך העברת ביקורת אשר תגרום להתפרקותם''. ובקשר ל "...אך נילחם בהן דרך העברת ביקורת אשר תגרום להתפרקותם",-חשוב לציין שכמות המחולקים, המפולגים והמפורקים בנצרות עוקפת כל רף בכל אמונה אלילית או כל חברה חילונית קיימת. ה''מסיונרים'' המודרניים רק מרבים התפלגויות אלה בנצרות.

''הפרוטוקולים...'': "אין לזלזל בדבר, העיקר הוא לספק לעצמנו את פילוג האמונות ולקחת מהן את חשיבותן הבינלאומית''.

''הפרד ומשול'' - דבר השטן העתיק.

פרק 26

ערעור הנצרות דרך הטמנת שירות ההלל בדרכים אסתטיות, רגשיות ומרוממות

יש לומר כמה מילים על תפקיד האומנות בנצרות, מכוון שנראים בה עקבות הקבלה. התהליך המורכב של יחסי הגומלין בין אמנות ודת, שהחל בימי קדם, רכש מערכתיות וצורה סופית תוך כדי האינטראקציה שבין האומנות והדתות העולמיות של הזמן האחרון. מאז ימי קדם, הן בברית הישנה בישראל והן באמנות ההיסטורית של הנצרות, מקום ניכר תמיד ניתן לשירות האל דרך מוזיקה, אדריכלות, אמנות, נְאוּמִים וכן הלאה, וכל הדתות בעולם תמיד חיפשו בסיס רוחני לצרכים האסתטיים של האדם, בניסיון לתת להם אופי מיסטי. הדת היא תמיד דוגמטית, היא אינה מסוגלת לצאת מגבולות סמל הצליל, סמל האיור, סמל הדקלום וכולי. בנסיבות מסוימות, האמנות תורמת לתנועת הקהילה הנוצרית לעבר המיסטיקה, הכוללת קמעות, כישוף ושמניזם, מכוון שתמיד כוללת בה אלמנטים של עבודת אלילים, אמונות טפלות וכולי.  כיום, לתוך כל זה שוקעת הנצרות (הכריזמה של הנצרות היום - שירות ''ההלל''). מהות שירות זו מציפה כיום את הנצרות הקבליסטית בכל רחבי העולם.

כל האמונות הפרוטסטנטיות נוטות לממש את מהות שירות האל בדרכים שהזכרנו קודם. בכל מקום מביאים רק דברי בשורה על המשיח ועל התחלות האמונה בו, רק מילים קלילות בליווי שירת מקהלות שופעות וטקסים מרשימים בעיצוב כריזמה שופעת על ייסוריו של הגואל על הצלב. הבשורה על העולם האבוד והגוסס מיועדת כעיקרון ללא מאמינים, כביכול בכדי להגשים את רצונו של אלוהים למשול את העולם האבוד. בעיקר, בפעילות זו עוסקים מנהיגים בולטים של המונים עצומים של אנשים לא פעילים, הנוכחים בקהילה או המקורבים אליה. שמו של המשיח מצלצל בשירי המקהלות ובבשורות המנהיגים, אך למעשה יש מלל פגאני של ''הרא קרישנה''. שפע מוגזם של שירים, צלילים ומקצבים במחיאות כפיים וריקודים. כמו כן, השאיפה לריפוי פיזי של החולים ברוח קסם הנשאבת מתוך המקהלות. במקרה הטוב תמונה זו מהווה את תדמית הנצרות החסרת אמונה אמיתית, אותה מנהיגים תינוקות באמונתם בישוע המשיח, במקרה הרע- שמניזם של עובדי האלילים, המונהגים על ידי האקולטיזם, אשר תוכנן ונבנה על בסיסי הקבלה. נזכר בבסיס הכישוף (מתוך ספרו של ג'יימס פרייזר (The Golden Bough: a Study in Magic and Religion) משנת 1986): ''הכישוף העתיק היה בבסיסה של הדת עצמה. המאמינים השתמשו בטקסים, קורבנות, תפילות ומזמורים, אשר למעשה מהווים פעולות כישופיות, במטרה לפנות לאלים שלהם''.

נזכר באמירתנו על כך, שהסמליות היא שפתו של השטן. אמרנו, שיצר האדם עובר תהליך אבולציוני ממוחו של ילד קטן עד לממדים של עליית רוח האדם ברוח אלוהים. ראשית כל, האדם מקבל הבנה ומידע כללי על המספרים ושם האות, אלה הם הניצוצות הראשונים של פעילות מוחו ותודעתו. לאחר מכן, הסינתזה מסייעת למוח האנושי לקלוט קבוצות אלמנטים, המצטברות ובונות סמלים מסוימים. הצעד הבא, מושגים מופשטים, אך הם באים לידי ביטוי בסמלים, מספרים, או בצורה של צירופים צבעוניים או צלילים. השלב הבא של העמקת התודעה במקור התופעות - צַחוּת לָשׁוֹן. תחת השפעת ההשראה האדם יוצר נשק חדש לרוחו: גוונים מוסתרים של דיבור, שליטה בטון הדיבור וגובה הקול. ללא הבנת הדובר אלה יוצרים דרך אחרת לתקשורת עם נשמותיהם של המאזינים. אך בעת ניתוק מהעולם הפיזי ועליית הרוח למימד אלוהי ורוחני, האדם שוב מאבד את היכולת להשפיע על מוחם של אנשים רבים. הוא חוזר לחוק של האנלוגיה ומתחיל לדבר במשלים. כלומר, משתמש בדימויים שנאמרו על ידי אחרים, מרמה נמוכה יותר. ומפה, לפי כישרנותיו, הוא יכול להפוך את הנאמר לנאום של נביא מלא השראה או להורמוניה של צלילים וצורות. כך נוצרת האומנות.

שיטה אקולטית זו, היא מחקר מדעי החוקר את מהות בני האדם, התפתחות כישוריהם וחקירת אופי פעילותם. ואנו חייבים להסכים עם מחקרים מדעיים אלה, אך עלינו לדעת שהאומנות קשורה באופן ישיר לשפת הסימליות. לייתר דיוק, אמנות היא עצמה סמל שבאמצעותו נשמת האדם מדברת אל העולם הרוחני. כפי שהזכרנו קודם, הסמליות לרוב היא שפתו של השטן. ולכן, האמנות בעיקר מרוממת את נפש האדם לרוח קסם, לאל אין שום קשר לכך. אנו יודעים שתחת השפעת ההשראה האדם יוצר נשק לרוחו; גוונים מוסתרים בקול, טון דיבור וגובה הדיבור - באופן בלתי נשלט לתודעת האדם המדבר, יוצרים תקשורת שונה עם השומעים. השאלה היא, מאיזו רוח מתקבלת ההשראה? זוהי למעשה, כל מהות העניין.

אנו יודעים כי יצירות אמנות הגדולות בציור, פיסול, מוסיקה, ארכיטקטורה ופעילויות אנושיות אחרות משפיעות על מיליוני אנשים ומביאות להם חוויות אדירות. אנו רואים (במקביל ומנגד) שהשמניזם והכישוף של כל עובדי האלילים- הקצב, הביגוד, הריקודים, המופעים התיאטרליים, השירה והתקשורת עם שדים, אלה הם סוג של השפעה אומנותית-דתית רב עוצמתית על בני האדם. אך כמו כן אנו רואים באיזו עוצמה והצלחה האומנות בולעת את דבר אלוהים בקהילות כיום. צרכי הדת של הנוצרים כיום, עוברים בהצלחה מדבר אלוהים לעבר התרוממות רוחנית ושמניזם.

נוכל להיזכר שדוד היה ''נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל'', נוכל להעריך הייטב את תפקיד כלי הנגינה שלו ששימש להלל האלוהים, נוכל להיות בטוחים ביחסנו אל שירת הלויים במקדש שלמה וכמו כן להעריך את תפקיד הנבל עבור הנביא אלישע בעת נבואותיו. יש לזה מקום כאשר אלוהים עצמו עומד מעל פעילות זו והאדם עומד מאחוריה. אך אם לא, האומנות אינה מובילה לאלוהים והאדם אינו יכול לשרת את אלוהים דרך האומנות. שירות האלוהים ראוי להיעשות דרך רוחניות ואמת, וזה גדול מתפקיד מהות האומנות. ''דְּבַר הַמָּשִׁיחַ יִשְׁכֹּן נָא בְּקִרְבְּכֶם בְּשֶׁפַע; לַמְּדוּ וְהוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה בִּמְלוֹא חָכְמָה; שִׁירוּ לֵאלֹהִים בְּתוֹדָה וְנֹעַם בִּלְבַבְכֶם, בְּמִזְמוֹרִים וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירִים רוּחָנִיִּים. וְכָל מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ, הֵן בְּאֹמֶר הֵן בְּמַעֲשֶׂה, עֲשׂוּ הַכֹּל בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְהוֹדוּ לֵאלֹהִים אָבִינוּ בְּאֶמְצָעוּתוֹ'', אומר השליח פאולוס. כלומר, תמיד וקודם לכל, צריך לעמוד דבר אלוהים בכל  גדולת חוכמתו ורק לאחר מכן קישוטים כלשהם.

טרטוליאנוס התנגד בחריפות לאומנות, החשיב אותה לתורשתם של עובדי האלילים- לכפירה של עבודת אלילים. "האמנות'' - קרא הוא, - ''... היא תחת חסותם של שני שדים- תשוקה ותאווה".

עיקרון של מופע תיאטרלי: בשורה מדוגמת דרך אנשים(שמספרם 12), כאשר אחד הכהנים דקלם בזימרה את בשורת ישוע, אחר בשורה של מטיף, השלישי את חלקם של שאר האנשים והעם תוך שילוב של מזמורים ריטואליים. עיקרון זה קיים עד ימנו.
כיום- דרמטיזציה של סבל הגלגתא של ישוע וסצנות אחרות מהכתוב בברית החדשה. או, כמו כן, טקסים ומנהגים המקובלים בכנסיה האורתודוקסית, כגון הוצאת תכריכים, מסעות צלב וכולי. דוגמא נוספת, ''רוחניות מוחלטת'' של מוזיקת הכנסיה- מקהלת, המונים ושירי קינה, כל אלה יוצרים אווירה לא ריאלית וחגיגית...
ואנו רואים, שמוזיקת ''רוק'' קרובה מאוד לטבע צרכי הדת של הקהילות כיום, ולסוג מוזיקה זה ניתן קשר מיסטי של השפעה דתית. ''השפעת דתית'', למען האמת, מתרחשת ממש מול העיניים, הדמונולוגיה בחגיגיות רבה עושה את דרכה אל הנצרות של ימנו.

אדריכלות הכנסיות- בזיליקות ביזנטיות, כנסיות ארתודוקסיות, כנסיות גותיות של ימי הביניים באירופה, עיצוב מודרני, כל אלה- מרחב מדהים המושפע מהעולם הסובב.

אדריכלות הכנסיות- בזיליקות ביזנטיות, כנסיות אקתודוקסיות, כנסיות גותיות של ימי הביניים באירופה, עיצוב מודרני וכו, כל אלה הפכו את הכנסיות למקדשי העולם הזה עם מעט רוח נוצרית המתקיימת בפנים. ואנו מצהירים, כיום הנצרות יצרה לעצמה ''תיאטרון'' משלה ומשרתת בו בדרך ''שירותי ההלל'' - עפ''י עקרונות ברזל כתובים, טקסים וחגים, המותאמים לסביבה האסטתית ללא שום קשר לאלוהים. כל אלה, תוצר של סטיית קהילת אלוהים לעבר אומנות העולם הזה.

סנגורי הקבלה מן ההתחלה ידעו כי יעודן של הדתות ליפול אל מול האסטתיקה והריגושים הפיזיים בטקסיהם (נזכר בדבריו של פריימין מרוזוב, בספרו ''אנמקלופדיית האקולטיזם''), ולכן בקלילות רבה כל כך שתלו את האומנות בכל זרמי הנצרות. בית הדגון של העולם הזה מחסל את הקהילה החלשה.

פרק 25

החטאת הנצרות דרך האקומניות, אֶזוֹטֶרִיות וקבוצת דתות מושתלות.

אנו מתחילים באמירות והצהרות בעלות אחריות, וממשיכים להצהיר על סודות עלייתו של האנטיכריסט על כס המלכות בכנסיות ובקהילות הנוצריות. נהיה זהירים עם האמירות הבאות להלן.

רובספייר: ''אם להותיר לכנסיות העתיקות שנבנו במשך מאות שנים של אמונה לעמוד, אז יש לשתול דרך המשולש של הבונים החופשיים את טקסיו החגיגיים לדאוג שוכומרי הכנסיות יפנו את ביתם הדתי לרועי 'המזרח הרחוק' '' - מה שמיושם כיום בצורה מבריקה.

במה זה מתבטא ומתיישם?  נזכר. הביטוי בהפיכתו של כוכב בעל ששת הקודקודים, המסמל את עלייתו של ''האל הטוב'' לוציפר על ''האל הרע'', כלומר אלוהים ישוע.  (נלקח מספרם של סרגיי נילוס ''הגדול בקטן'' ו''טרון הלוציפר'' מאת ירמיהו פורנוב). אמרנו, כי הפוליטיקה העתיקה של העם היהודי, שצלבה את המשיח, התפזרה בין העמים ולאחר מכן ניגשה לצליבת הנצרות. צליבה המסמלת את הפיכת הכוכב בעל ששת הקדקודים. זה בא לידי ביטוי באינספור וריאציות של פוליטיקה עולמית של היהודים, אך במה שנוגע בנצרות - זה מתבטא בהבאת הצרות ליסודות הברית הישנה.  כלומר, במשך דורות, הקהילה הנוצרית מובלת לעקרונות מקדש שלמה, בהם נטמן תעתוק מדויק של הדבקים בקבלה: היררכיית הכהונה בקהילות מזדהה לעקרון כהונת לוי (כדוגמת אַהֲרֹן), תחת קונספט ''החוק'' מושתלים עשרת הדברות של חוק משה. כיום אין אף מרכז רוחני אחד בעולם הנצרות, בו אין שליטה ישירה או עקיפה של הבונים החופשיים.

נפתח את הספר ''הדרך לחיים חדשים'' בעמוד 298: ''פיתוי הקהילות דרך ''כפירת היהודים'' מתבטא בהחלפת הצלב השחור במשולש לבן. סימן זה, שבקלות כה רבה מתאים לדבר הבשורה ולא מעורר כמעט שום חשד בקרב הנוצרים רק מוכיח כמה חזקים הבונים החופשיים וכמה קרובים הם להגשמת מטרתם. בפרשנויותיהם - הצלב הנוצרי השחור, המגלם רוע מתהפך במשולש הלבן, המגלם טוב. מהפך זה מגלם את הסלוגן: ''הדרך לחיים החדשים, לאפשרויות חדשות, לזכות בחירה חדשה''.

בנוסף לכך. אמרנו, כי המספר 666 מסמל את הכוכב בעל שש הקדקודים של היהדות. כיום, בכל מקום ובכל קהילה, כבר נשתלה המשמעות שמשולש זה הוא מגן דוד. ואף שלא כתוב על כך בתנ''ך, נאמר על כך רבות במקורות האקולטיזם. והנוצרים בחרו להאמין באקולטיזם.

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) ''שמו של המשושה הזה- כוכב שלמה או דוד, זהו סמל ההקסגרמה המיסטית, זהו סמל המקרורוסמוס''. אנחנו אומרים שהכוכב בעל ששת הקודקודים של היהודים הוא יותר אלגוריה של ''כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם רֵיפָן'', עליה האשים את היהודים סטפן, זהו לא כוכב מגן דוד. לפי הכתוב, כוכב דוד או מגן דוד, בעל אלגוריה של ''כוכב בהיר של בוקר'', המתייחס לישוע המשיח. וללא שום הבנה ומודעות, נוצרים נחתמים בסמלים וסימנים המהווים את עליונות היהדות על הנצרות.

הנצרות, ללא שום התייחסות והתנגדות מועדת לעבר המונחים שנטמנו היטב על ידי הבונים החופשיים עוד מימים עתיקים, משמע לעבר נצרות קבליסטית (קבלת מונח ספציפי, איבוד האמונה דרך ישוע המשיח). כל זרמי הנצרות כיום הם ''דתות מושתלות'', כל אחת במידה נפרדת. (''דתות מושתלות'', הכוונה היא למונח מין הקבלה, המדבר על מידות השפעה מגוונות וקבועות מראש באופן מדויק (כישוף), המתממשות על כל סוג של חברה במטרה להביא אותה באופן חלקי או מלא לעבר התורה). הנוצרים יופתעו לגלות מי ובאיזו דרך השתיל בדתות מהויות שקר והציג אותם באור של אמת. במילים אחרות, נוצרו ''תמונות'' של אלוהות אמיתית לה צריך להשתחוות. מהי אם לא פולחן ''כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם רֵיפָן''.

"פרוטוקולים ...": "לאחר היווצרות של נסיבות חיוביות במדינה זו או אחרת בה טיפלנו ברוחנו, תקציב הדתות יבוטל והכהנים יועברו למימונם של המאמינים שנשארו, ובנוסף לזאת, מימון זה יהיה מצומצם עד המינימום. לאחר מכן, החזרת המימון של אנשי הדת יהיה שימושי, (הערה: ראה מהי מילגת הבונים החופשיים) וראוי להראות נדיבות לכהנים אשר יסכימו למצב שיווצר'' - כמו כן, גם תוכנית זו ממומשת בהצלחה רבה בכל העולם על ידי אלפי ''מסיונרים'' מאמריקה ואירופה, שקראו לרוסיה ומעצמות אחרות ל''אֶוַנגֶלִיוּת'' עולמית.

יהיה ראוי לציין עוד נקודה מ''הפרוטוקולים של זקני ציון'' עם יחס שונה לחלוטין למסיונרים נוצרים.

"הפרוטוקולים...": ''ברגע שנבסס משטר דתי חדש בכל המדינות, יש לנקוט באמצעים מתאימים להשמדת המיסיונרים באפריקה, אוקיאניה ואסיה. מדינות בעלי מערכת משפטית יצטרכו לאסור את המסיונריות תחת איסור חוק... המיסיונרים הם אויבנו, וכל בונה חופשי שלא ינהל נגדם מלחמה, יוכרז כבוגד ותוך מילה אחת יהיה נידון לעונש מוות''- וזה רק מוכיח שהיהודים לא יכולים ללכת לקראת הנצרות האמיתית וכמובן לא לעבר ישוע המשיח, ומכאן יוצא שזרם המסיונרים שהסכימו עם ''המצב שנוצר'' ממומנים על ידי הבונים החופשיים אך ורק כי הם מהווים דרך להשפעה ישירה או חלקית על הנצרות וסימונה במשולשם.

''הפרוטוקולים...'': ''ברוסיה אנו נשחרר את המהפכנים הניהיליסטים והאתאיסטים ונגרום לקוטוסטרופה חברתית אמיתית, שתראה לכלל האנושות כמה איום האתאיזם, המהווה מקור לאכזריות ולמהומות מלאות דם. בני האדם, אשר לא תשאר להם ברירה אלא להתגונן ממיעוט המורדים וורבים שיתאכזבו מהנצרות, אשר בנפשם ישאפו לאלוהים מושלם, בהיותם אינם יודעים לאיזה אלוהים לפנות, יוארו בלימוד עולמי על הלוציפר הנקי, לימוד שבאותה עת כבר יהיה פתוח לכל העמים'' - מה שקורה באופן די מסתורי כיום ברוסיה.

"הפרוטוקולים...": "למרות שהאתאיזם עצמו מזיק להתחדשות האנושות ברוח אנטי נוצרית,  גם אותו נאמץ ונציג בתוך הזרם המרכזי של התיאוריות החברתיות הקיצוניות ביותר, שבמכוון נוצרו בכדי להיכשל. הזרם רלוונטי לעת מהפכה מדינית קצרה שתגרום לתגובה מיידית מהירה ביותר (הערה: ברוסיה, למרות זאת, ''תגובה מיידית מהירה'' כנגד האתאיזם באה רק לאחר 70 שנה, כלומר ב1987). מצד אחד אנו מכפישים עד הסוף את התאוריה הטפלה (הערה: כלומר הנוצרית) על האלוהות כך שגם כהניה האחרונים ידבקו בנו, ומצד שני אנו ננקוט בצעדים הנכונים במטרה שהציבור לא יאבד את האמונה בעל-טבעי. עם זאת, נגביל את העל טבעיות באמירה מסוימת, המדברת על קיום של ייצור על טבעי כלשהו, ועד שלא יגיע הזמן לא נגלה לאנשינו על גילוינו המיסטיים''.

"הפרוטוקולים...": "בנתיים נחנך את הצעירים באמונות מעבר שונות, ומשם באמונתנו. באופן ישיר אנו לא ניגע בקהילות הקיימות, ונילחם בהם דרך העברת ביקורת ושיפוט שיעודדו פיצול'' - חשוב מאוד לראות את יישומו של סעיף זה בעולם הנצרות כיום.

ראוי להציג גם את המידע הבא.  (''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:)  ''מאפיין בולט של התלמוד הגנוסטי הוא שאיפתו לתורת הסוד, כלומר להפרדה קפדנית של מדע נקי המיועד לאליטת הנבחרים, לעומת אמונות אלמינטריות המיועדות לציבור''. ובכן, לנבחרים - תורת הסוד, לציבור- אמונות אלמינטריות.

שירות ''הלל לאלוהים'' ניתן להמונים, המביא להתרוממות רוח בשירים, מקצבים, מזמורים על שמו של ישוע, ריפוי הגוף, מחיאות כפיים, ''צחוק קדוש'' וכולי. ובנוסף לכל זה, לימוד הבשורה ברמת גן ילדים.

נזכר בכתוב בפרק 18: ''הבאת והחזקת הסביבה (ובהקשר שלנו - הנצרות) במצב אימפולסיבי. בלי זה הכישוף בלתי אפשרי''.

ובכן, בפעילותם של אלפי שליחים נוצרים בימינו, נראת באופן בולט תוכניותם המבריקה של הבונים החופשיים במטרת השמדת הנצרות האמיתית. בבת אחת כמויות גדולות של אנשים רבים כביכול פונים לישוע המשיח, לאחר מכן מועברים להשמדתו של ''הורדוס'', כלומר שוקעים בתוך מערכת ''דתות מושתלות'', ושם, בעדינות ובתבונה מושתלות מחלות רוחניות ופיתוים. קורה גם שהאחרון הוא יותר גרוע מהראשון. האקומניות, האֶזוֹטֶרִיות ומושג הנצרות המאסיבית (התרוממות הרוח והשמניזם) - הם הצורות העיקריות של הנצרות המפותה.

פרק 23

הנצרות מתכוננת לקבל מלך עליון בעל דם יהודי

תחילה נבחן את הבעיות בקרב קהילת ישוע המשיח.
הרי בסופו של דבר, בשבילנו המאמינים, הרבה יותר חשוב לראות את התפתחות הנושא בקרב עמו, כדי ששארית המאמינים בישוע המשיח יוכלו לראות את הכוח והשלטון של הבנייה החופשית העולמית. חשוב לראות את הכוח והשלטון של "שָּׂטָן המִתְחַפֵּשׂ לְמַלְאַךְ אוֹר" ומזימתו נגד קהילת אלוהים, על מנת שבבוא השעה נדע להתקומם נגדו, ולא נהייה מסומנים על ידי חותמו, חותם הספרה 666.
חשוב לראות במזימת הבונים החופשיים להעלות לשלטון המקדש העולמי מלך בעל דם יהודי, מזימה כלל עולמית של המלאך הנופל. את מימוש הפעילות שלו ניתן לראות בקין ואדונירם, ברעיון "הנקמה באלוהים ובעמו". בהזדמנות זו אנחנו מרגישים צורך להאיר את המהלכים הפוליטיים של עם ישראל. מהות פעילותם בנוגע לנצרות העולמית עומדת תחת רעיון ה"סוס הטרויאני".

כבר ציינו כי שאלת עבודת האל הינה הנושא האקטואלי ביותר עבור כל מאמין ועובד אלילים בכל הזמנים.
נזכיר שוב, כי כל המאבקים ההיסטוריים ביהדות ובכל דתות העולם סבבו סביב מספר שאלות:
1) דרך ידיעת אלוהים (תורת הנסתר, כלומר ידיעת האל "דרך הבחנה בבריאה" או ידיעת האל באופן ישיר דרך רוח הקודש);
2)צורת המעמד מול האל (''בֵית אֱלִילִים'' או משכן אלוהים)
3)שפת התקשורת עם אלוהים (סמליות או אמונה ושמירה על מצוות אלוהים)
4)הסביבה הרוחנית והביטוי לה (מגיה וקסם או עבודת קודש לאלוהים).

נזכיר את הנוסחא לנסיגת האדם מאלוהים.
כל נסיגה מתחילה בחוסר אמונה באלוהים. ליתר דיוק, אי השגת אמונה מספקת המביאה לאדם קדושה, ברכה, הנהגה על ידי רוח הקודש, הגנה וכו'. לאחר מחסור אמונה מגיע שינוי כיוון לעבר קול אחר. מגיע מישהו שאוסף את האדם הלא מאמין ומכניע אותו אליו. חוסר האמונה מחזיק את האדם כפוף לדין החוק, שמביא להרג, לחטא, משפט, שעבוד וכו'.
ואז מתחילים חיים על פי רצונות הגוף, דבקות בעולם ובעקרונותיו העניים והחומריים, וכך גם הרצון והשאיפה לדעת את אלוהים ואת העולם דרך מתווכים או דרך ידיעה מדעית של הטבע החומרי, וזה כמובן האקולטיזם.
את כתר הנסיגה האדם מקבל מזה שהכניע את הרוחניות שלו לפיתוי שטמון בפרשנות חוקי אלוהים.

השליח שאול אומר: "הֵמִירוּ אֲמִתּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים בַּשָּׁקֶר וַיְכַבְּדוּ אֶת־הַבְּרִיָּה לְעָבְדָהּ תַּחַת בֹּרְאָהּ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים". יכול להיווצר רושם שיקרי שמילים אלה לא מכוונות לנצרות.  כפי שאלוהים אמר לאדם וחוה: "לֹא תֹאכְלוּ..." והשטן תיקן: "לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן׃.. כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע..".
וכפי שאלוהים אמר לעם ישראל: "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם", והשטן תיקן: "תשתחווה! לא תושמדו!".
בדיוק כך קורה עם הנוצרים כיום.
דבריו של ישוע המשיח: "אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים אֶל־אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם..", באופן שווה מכוונים לעובדי האלילים, ליהודים וכך גם לנוצרים. שאלת עבודת האל הינה הנושא האקטואלי ביותר עבור כל נוצרי גם כיום. לנצרות חדרו "מושיעים אחרים" ובעקבות זאת עולה השאלה: כיצד ייתכן שהנוצרים עוסקים "בְּפִילֹסוֹפְיָה וּבְמַדּוּחֵי שָׁוְא" האסורים?  האם הם לא עושים " פֶּסֶל'' בשביל להשתחוות לו? האם הם לא משתחווים ל" צְבָא הַשָּׁמַיִם"?
אנו מצהירים כי משכן הקהילה הוחלף ב''בֵית אֱלִילִים'' , ועבודת האל ברוח הקודש הוחלפה במגיה. כך גם צורת התקשורת עם אלוהים באופן נסתר הופכת לאקולטית.  הדרך של ידיעת האל נהיית מתווכת, על ידי "מושיעים אחרים".
אך מי הם? ומה המשמעות הטמונה בעבודת "מושיעים אחרים"? האם אינם ממשים את הכתוב: "יְכַבְּדוּ אֶת־הַבְּרִיָּה לְעָבְדָהּ תַּחַת בֹּרְאָהּ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים"?

עוד בתקופה רחוקה לפני ישוע המשיח היהדות האליטרית "התנדנדה" לכיוון הפגניות האליטרית, נעמדה על דרך ידיעת האל שניתנה על ידי אלוהים לגויים.
גם אחרי בואו של ישוע המשיח המאמינים בו "התנדנדו" לכל ארבעת הכיוונים, בין היתר לדרך ידיעת האל של היהודים, המוכנה בכתוב "הכת היהודית".
מטרתנו לחשוף את "סוֹד הָרֶשַׁע" בהיסטוריית הנצרות, לזהות את "המושיעים" היהודים ואת בסיס פעילותם - הקבלה. בכדי להבחין כיצד הבונים החופשיים חדרו לנצרות נפנה להיסטוריה.  ננסה לחשוף את רעיון הקבלה "דתות מושתלות":

על המושג ''סוס טרויאני''. אחת הדרכים ההיסטוריות היעילות ביותר בלחימה, היא חדירה למרכז הזירה של האויב במטרה לפרק, לחסל ולנצח. בספר נחמיה מתואר נסיון הגויים להרוס את מלאכת עם ישראל לשיקום של ירושלים ובית המקדש: "וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ, לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ, עַד אֲשֶׁר-נָבוֹא אֶל-תּוֹכָם, וַהֲרַגְנוּם; וְהִשְׁבַּתְנוּ, אֶת-הַמְּלָאכָה". בספר עזרא נאמר: "וַיִּשְׁמְעוּ, צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן:  כִּי-בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל... וַיִּגְּשׁוּ אֶל-זְרֻבָּבֶל וְאֶל-רָאשֵׁי הָאָבוֹת, וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם--כִּי כָכֶם, נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם;... וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ, וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל--לֹא-לָכֶם וָלָנוּ, לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ... וַיְהִי, עַם-הָאָרֶץ--מְרַפִּים, יְדֵי עַם-יְהוּדָה; ומבלהים (וּמְבַהֲלִים) אוֹתָם, לִבְנוֹת".    מכאן יוצא כי עובדי האלילים ניסו מספר דרכים בכדי לעצור את בניית בית המקדש. הראשונה - נסיון איחוד בין עם ישראל לעובדי אלילים וחדירה לפעילותם. השניה - עיכוב המשלוחים של חומרי הבנייה. השלישית - נסיון להסית את המלכים הסובבים. אך מבין השלשו, הדרך הראשונה הייתה החתרנית והמסוכנת ביותר.

היהדות הכירה היטב שיטה זו והשתמשה בה בכדי לחדור לכל הדתות והלאומים, בין היתר הנצרות. כך היא עשתה את דרכה אל הבמות, אל תפקידים בכירים בכל המרכזים הקיימים, שתלה עקרונות קבלה בכל דת, בכל אמונה, בכל פוליטיקה וכלכלה. דרך זו צלחה והרקיבה כל חברה וקהילה, ובין היתר גם את הנצרות. מנגנון ההתנגדות של הגויים במאבק כנגד עם ישראל, אומץ על ידי עם ישראל של ימנו במאבק כנגד הנצרות. "תנו לנו לבנות איתכם את קהילת ישוע" - אומרים היהודים לנוצרים. אך כל ההיסטוריה בונים בתי כנסת תחת הכינוי קהילה, ומדור לדור חושפים בו את הכוכב בעל ששת הקודקודים.

אמרנו כי פיזור היהדות לאחר צליבתו של ישוע המשיח, נתפס בקרבם כסימן מאלוהיהם "היהודי" שהגיע הזמן להשתלט על העולם. החל מימוש רעיון בניית מקדש עולמי, בהתאם להבנה שהייתה בקרבם לאחר צליבת ישוע.
לאחר פיזורם הם התחילו להביא את התוכנית לידי מימוש. בתחילת דרכם מאזן הכוחות לא היה לטובת היהודים, שבטים עובדי אלילים והכנסייה האורטודוקסית- קטולית המתחזקת היו חזקים בהרבה מהיהודים המפוזרים.

אך היהודים האמינו בעליונותם המובטחת והיו בעלי ידע אקולטי נשגב. הם הכירו את חוקי יסודות הייקום והשתמשו בהם בכדי להתחיל את בניית העולם מחדש. תחילה זה נעשה ברמת המילה אך מהר מאוד הם חדרו לכל האצולות והמרכזים הרוחניים, התחזקו והכניעו את האנושות.

כך היהודים יצרו מסגרות אקדמיות בעתו של קרל הגדול, המכונות גם "הרנסאנס הקרולינגי".
שם נוצרה "האקדמיה", כמרכז אקדמי המעורר שינוי בתפיסה החומרית של העולם העומד תחת הכותרת "הארה". כך היהודים חדרו לכל הדתות, עשו עצמם להוגי דתות אלה ומדור לדור החדירו את תפיסתם.
ועל אף העובדה שלאורך ההיסטוריה הכנסייה נלחמה בתורת שקר זו וב"כת היהודית", היהודים היו בלתי מנוצחים. פעילותם הביאה לשינוי תודעת העמים לתפיסה חומרית, כלומר מדעית, כלומר אקולטית. (בואתיוס, מנזר קסיודורוס, כפירת אבלר ודומים לו..).

בין הדוגמאות ניתן לקחת את דבריו של ניקולאי קרמזין, המספר על כך בספרו "היסטוריית המדינה הרוסית": "זכריה סקארה היהודי הגיע בשנת 1470 לעיר נובגורוד, יחד עם הצאר מיכאל אוללקוביץ'. עם הגעתו הוא פיתה שני כמרים, דאונין ואלכסיי. הוא שיכנע אותם שחוק משה הוא חוק האמת היחיד וכל סיפור המושיע הינה המצאה. הוא טען כי המשיח טרם נולד. כך נוצרה כת יהודית. קשה להאמין שסקארה היה מצליח להרבות את כמות תלמידיו בקלות רבה כל כך, אם חוכמתו הייתה מסתכמת בדחיית הנצרות והלל היהדות.

סקארה הטעה את הרוסים בעזרת הקבלה היהודית, מדע מרתק לבורים סוררים. הקבליסטים התפארו במסורות עתיקות, שלדבריהם הגיעו אליהם ממשה;  רבים אפילו טענו הינם מחזיקים בספר שקיבל אדם מאלוהים ובמקור לחכמת שלמה; הם טענו כי הם יודעים את כל סודות הייקום; טענו כי הינם יכולים לפרש חלומות, לחזות את העתיד ולשלוט ברוחות; טענו כי זה המדע בעזרתו משה ניצח את כהני מצרים, אליהו ציוה על אש שמיימית, דניאל סגר את לסתות האריות. לטענתם מדע זה הוא הבסיס לכל הפלאים הערמומיים של התנ"ך. בהיותם דוחים את קדושת האמונה, הכופרים שמרו על הגינות חיצונית והקפידו להראות כצנועים ודלים בבקשותיהם, קנאים בשירותם המקודש".

כך פעלו היהודים בכל העולם.

הביטוי המוצלח ביותר לכך, היא התזה שרוג'ר בקון הביא במאה ה13: "הרוחניות נודעת דרך החומריות והבורא דרך הבריאה".
עם זאת, כבר הוכחנו כי דרך זו נאסרה על ידי אלוהים. בתכנית המדינית בקון העביר ביקורת חריפה על מצבה של הכנסייה המודרנית, הסטייה שלה מהנצרות המקורית, השחיתות, העושר, וכו '.
"תופעות מסוג זה מעידות על משבר בחברה הנוצרית ועל ביאת האנטיכריסט הקרבה. במדינה העתידית (לפי בקון) , כל העמים צריכים להתאחד תחת האמונה הנוצרית (ליתר דיוק - האמונה היהודית), ורק אז הסכסוכים הדתיית יגיעו לקצם ויחד איתם גם המלחמות. ישרור שלום וסדר.
הדבר יתאפשר רק במדינה בה ישלוט המדע.   כל מבנה החברה צריך להיות כפוף למטרות אלה. המעמד הרם ביותר יהיה מעמד כהני הדת, מנהיגים רוחניים, אחריהם יעמדו כוחות הבטחון המדיני, ובתחתית הפרמידה החברתית, כפי שהדבר אמור להיות, יהיו החקלאים והאומנים. הכוהנים יהיו בעלי תכונות ויכולות של מדענים, מומחים בכל התחומים. (לכל הנראה- תורת הנסתר). האפיפיור (יש  לשאר, השייך לקבלה בלבד) כדמות הנאורה והמלומדת ביותר, ייאחד בתוכו את השלטון הרוחני דתי והשלטון החילוני. בהיותו בראש המלוכה הנוצרית, תעמוד לרשותו כל האנושות".
לדעתנו בראיית עולמו של בקון מעוצבת תוכנית מושלמת לעלייתו לשלטון של האנטיריסט, אך למעשה, לכל אלה אין כל קשר לאפיפיור או לותיקן, אלא למלך עליון בעל דם יהודי. בדיוק כמו שלבקון אין כל קשר לקהילת האלוהים.

"הפרוטוקולים...": "מלך היהודים יהיה האב של העולם כולו, הפטריארך של הקהילה העולמית".

כבר בתחילת דרכה של הקהילה והימים הראשונים של השליחים, "מורי שקר" לא חדלו בנסיונותיהם לחדור לקהילה, אחת הדוגמאות לכך מובאת במעשי שליחים: "וַיָּקוּמוּ אֲנָשִׁים מַאֲמִינִים מִכַּת הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ לָמוּל אֹתָם וּלְצַוֹּתָם לִשְׁמֹר אֶת־תּוֹרַת משֶׁה". השליחים התגנדו לחדירה זו באופן פעיל וממוקד, אך עם מותם החדירה של הפרושים והשתלטותם היו בלתי נמנעים.

להלן עוד דוגמא. הנוצרים בתמימותם משוכנעים שהם המסיונרים המובילים בעולם בהפצת הבשורה וזה כמובן מופרך במגוון של הוכחות. אחת ההוכחות לכך היא פיזורם המוקדם של היהודים בעולם ונסיונותיהם הבלתי פוסקים להחדיר את תפיסתם בעמים המקומיים. בכל מקום אליו הגיעו המסיונרים הנוצרים, הם נתקלו בחברות אידיאולוגיות וממשלות עצמאיות אשר נבנו וגובשו ע"י היהודים. הספר הנוצרי-אורתודוקסי "חיי הקדושים" מתאר את בואם של קירילוס ומתודיוס לרוסיה, בו הם נתקלו בקגלות יהודיות מבוססות וניהלו דיונים נוקבים על ישוע המשיח, משה, הבשורה והחוק. לאחר עזיבתם של קירילוס ומתודיוס היהודים לא חדלו מקיומם האידיאולוגי, והדת הנוצרית-אורתודוקסית הייתה לדת מושתלת המבוססת על הקבלה. כזהה לכך, כל הדתות הקיימות בעולם קיבלו השפעה מהקבלה.

בהמשך לכך, דבריו של ולדימיר שמאקוב:  "הדורות הראשונים של הנצרות התאפיינו בבתי ספר ללימודים גנוסטיים.  חיבורים רבים של ראשי בתי הספר הללו הפכו ליסודות החוכמה והיו בעלי קשר הדוק עם תלמוד המיסטיקה של העולם העתיק וההמזרח (הבונים החופשיים).  רעיונותיו של סימון מגוס, ולנטין ווסיליד, שיצרו מגוון של יצירות גנוסטיות, שימשו כחוליה מקשרת בין הקבלה של ימי הביניים וההרמטציזם של העת העתיקה.  תכונה אופיינית לתורה הגנוסטית היא שאיפתה לאזוטריזם, כלומר הפרדה קפדנית של הידע הטהור, המיועד לנבחרים, מאמונות יסוד המוצעות לכלל האנשים. בהביאם את הנצרות להליניזם, הם שפכו אל תוכה זרם חזק של ידיעה, עתיקה כמו העולם. הדבר יצר חידוש והביאו לשיתוק של הצרות, הם יצרו מערכת עקבית של צורת מחשבה דתית ופילוסופית. (ספרים אפוקריפיים). אבות הכנסייה, המתנגדים לגנוסיס בשקדנות השמידו את כל עבודותם של מייסדי הכפירה, ובימנו כבר לא נפגוש את מרבית המקורות".

כלומר, מישהו מאבות הכנסייה, עדיין התנגד ל"כת הייהודית".
כמו בימי ביניים, הכנסייה האורתודוקסית הקתולית נלחמה איתה בחוזקה. (האינקוויזיציה הספרדית, המאבק של הפטריארך האורתודוקסי גרגורי כנגד  "הכת היהודית" בזמנים של הצאר איוון האיום, ודוגמאות אחרות). אך חייב לומר שיחסהם של המנהיגים הנוצרים לבונים החופשיים ולקבלה היהודית לאורך הסטוריית הנצרות, לא הייתה חד משמעית. חלק מאנשי הדת הקאטוליים התעמקו בקבלה של היהודים ומנגד, חלק מהכהנים לאורכה של כל ההיסטוריה נאבקו בחריפות ב"כת היהודית".  בכל אופן, המושג "הכת היהודית" במשך דורות היה קיים בחיי הכנסייה. כיום, המונח "הכת יהודית" חדל את קיומו, מה שמוכיח את כוחה ועליונותה של הכת על הנצרות.

אנו יודעים כי הקבלה הייתה אבן יסוד בתרבות ההלניסטית (כך גם לתרבות המצרית, הכשדית ואחרות..) ובשאיפתה לדעת את אלוהים. מטרה זו בדיוק הייתה גם לזרמים הגנוסטיים של הנצרות מהמאה הראשונה עד המאה השלישית. כתות רבות שאפו להמיס את הנצרות בתוך היהדות או להשיבה לעבודת אלילים. אביונים במאה השנייה, אנטי-טרינטרים (anti-rians) כיליאסטים (chiliasts) במאה השלישית, מאניכאים במה השלישית ועוד.

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) "ניאו-אפלטוניים (Neoplatonists) שילבו במערכות שלהם גנים ארים ושמים.  על בסיס התורות והלימוד המסתוריים של מצרים ויהודה, הניאו-אפלטוניים יחד עם הגנוסטיקאים החיו את תורת ימי קדם. דיוניסיוס באופן גלוי ביקש לשחזר את תורתו הגדולה של הרמס. הניו-אפלטוניים, פלוטינוס ופורפיר אף עד היום מאירים אותנו באורה של חכמתם, על אף שחלף זמן רב כל כך. יוחנן כריסוסטומוס, מקריוס (Macarius of Egypt), בזיליוס הגדול, קלמנט מאלכסנדריה וכל שורת המובילים הנוצריים, שהאמרותיהם נאספו בפרקי ה"פילוקאליה", חושפים את נבכי לבו של האדם, ואת השבילים המתפתלים בידיעת הנפש".

קיימות עוד דוגמאות רבות של נסיונות החדרת האקולטיזם לנצרות. זה היה בולט במיוחד בימי הביניים, כאשר התאגדויות שונות המתחזות למנזרים קטוליים מילאו את אירופה והתפשטו על כל העולם.

לדוגמא, מסדר צלב הוורד. ("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) "אחוות צלב הורד המפורסמת, למעשה הייתה המאגר העיקרי של האזוטריזם הפרקטי והדוגמטי באירופה.  חברי האחווה היו בעלי ידע נשגב ומסתורי בתחום הקבלה. הם התעסקו בפיתוח הסודות הללו, ושאפו להעצים את שלטונם על סמך הידע שרכשו. הם ראו את עצמם כמעין רוח של האנושות (יוד), ואת פעילותם כביטוי האקטיבי ביותר בעולם. מבחינה פילוסופית היה אמת בדבריהם.

המודעות לעליונות הרוחנית שלהם לא סיפקה אותם. הרוח נוטה להתהוות לפי עקרונות האנרגיה, היוצרת צורות, וצורות אלו בתורן צריכות להתהוות בעולם החומרי, הפיזי (חוק של הרמס טריסמגיסטוס).

בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-17, האחווה של צלב הורד הנחתה כמה מחבריה ליצירת מסדר, הנקרא כדי לבצע את המשימות הבאות:

ראשית, לחזק ולהפיץ באופן נרחב ככל האפשר באנושות את התורה האזוטריות ונציגיה, להנחיל כבוד לסמליה ולהדריך מוסרית ורוחנית, על מנת להשריש את יסודות הקבלה.

שנית, לדאוג לשימור והעברה של האלמנטים הסימבוליים בטוהר וחוסר השגה.

שלישית, ליצור סביבה מפותחת מבחינה מוסרית ורוחנית, על מנת להשתמש בה כמאגר של שתולים עתידיים של האילומיניזם הנוצרי (החוק של חוק של הרמס טריסמגיסטוס).

על מנת ליצור מסדר זה, מייסדיו פנו למוסד בעל היסטוריה ארוכה ומדודה בשנים רבות- הבונים החופשיים. והמסדר החדש קיבל שם של הבנייה החופשית ".

"...לחזק ולהפיץ באופן נרחב ככל האפשר באנושות את התורה האזוטריות ונציגיה, להנחיל כבוד לסמליה ולהדריך מוסרית ורוחנית, על מנת להשריש את יסודות הקבלה" - העבודה העיקרית של היהודים במהלך כל ההיטוריה בכל העמים ובכל הדתות. לא באמת משנה איזה לשכות ותנועות קמו, מטרה זו תמיד מומשה באופן מבריק.

"תנועת הטמפלרים" / (אליפז לוי): "השם הראשוני היה "תנועת האבירים של ישוע המשיח ומקדש שלמה" ".
לטמפלרים היו שתי דוקטרינות. אחת- רשמית, על פי הקתוליות, והשנייה- סודית, שמקורה ביהדות.  כלפי חוץ היה נראה כי הינם מתמקדים בשמירה על חוקי הנצרות ועקרונותיה, אך למעשה שירתו את פולחן אפומט (טבילת חכמה). כלומר, את האקולטיזם ומטרותיו. תוכניות הטפלרים ומסדר צלב הורד זהות בכל הנוגע לארגון העולם מחדש.  דבריהם: "אנחנו נהייה אדוני העולם!".
הסמלים בהם התאפיינו חרב ואת חפירה, כך הם דימו עצמם לבונים של זרובבל. האת של המסדר האבירי היכל שלמה, מורכב מארבעה משולשים שמרכיבים את מחומש חוצי הקבלית של המזרח".

"על ההאלביגנסים והטרובדורים" (אליפז לוי): "כת האלביגנסים כבתו של המאניכאיזם הורישה מהטמפלרים והרוזנקרייצרים את ירושתם והמשיכה את המאבק עבור החופש האזרחי.  בעיני הקתולים, זו הייתה "הכת היהודית". אבל בתקופה זו, כאשר סמכות הכנסייה התעצמה והנצרות זרמה בכל עורקי חיי היום-יום של הממשלה, לא היה יכול להתרחש כל שינוי ממשי ללא השתתפות הכת. היא הייתה הכרחית, כשיטה של קוממות. כת זו דחתה והכחישה את הדוגמות הקיימות, כדי להשמיד את שלטון הכנסייה ולפתוח את הדרך לחופש האזרחי.

תנועות הנצרות של המאה ה-19 קיוו להפוך את ירושלים למתחרה של רומא, לבסס שם את מיקומם, לשחזר את דת האהבה על מולדתה הראשונית ולהקים על הכדור הארץ את ירושלים השמימית.

הטרובדורים היו קרובים להאלביגניסטים והקתוליים רדפו והשמידו אותם. בתוך השירים של הטרובדורים וביצירות האומנותיות שלהם הוסתרו סמלי הקבלה. האפיפיורים הגדירו את השירים שלהם ככפירה ושיוך לכת. בשירים המוקדשים כביכול לאהובות, למעשה היה מדובר על האהבה לדת האמת".

המינסטרלים והמינזנגרים (המצבעים שירות חשאי) : "כמו הטרובדורים, הם מלחינים תיאולוגים אקולטיסטים. דרך תיאולוגיה פיוטית, כלומר רעיונות וצורות שונות של הקבלה שנושאיה היו האלביגניסטים, טמפלירים, רוזנקרייצרים ועוד אחדיות שונות שיעודם להכין את האנשים לקבלת רעיונותיו של האנטיכריסט, בעודם משפיעים על רגשות האנשים בעזרת השירה והפיוט, ועל תודעתם של האנשים בעזרת המדע".

ובכן , אנו רואים כיצד היהודים עבדו בהצלחה ביצירה והשתלת רעיונות אנטי-נוצריים הרסניים בנצרות, וכך האנושות הוכנה לקבלת מלך עליון בעל דם יהודי.  

פרק 23

הנצרות מתכוננת לקבל מלך עליון בעל דם יהודי

תחילה נבחן את הבעיות בקרב קהילת ישוע המשיח.
הרי בסופו של דבר, בשבילנו המאמינים, הרבה יותר חשוב לראות את התפתחות הנושא בקרב עמו, כדי ששארית המאמינים בישוע המשיח יוכלו לראות את הכוח והשלטון של הבנייה החופשית העולמית. חשוב לראות את הכוח והשלטון של "שָּׂטָן המִתְחַפֵּשׂ לְמַלְאַךְ אוֹר" ומזימתו נגד קהילת אלוהים, על מנת שבבוא השעה נדע להתקומם נגדו, ולא נהייה מסומנים על ידי חותמו, חותם הספרה 666.
חשוב לראות במזימת הבונים החופשיים להעלות לשלטון המקדש העולמי מלך בעל דם יהודי, מזימה כלל עולמית של המלאך הנופל. את מימוש הפעילות שלו ניתן לראות בקין ואדונירם, ברעיון "הנקמה באלוהים ובעמו". בהזדמנות זו אנחנו מרגישים צורך להאיר את המהלכים הפוליטיים של עם ישראל. מהות פעילותם בנוגע לנצרות העולמית עומדת תחת רעיון ה"סוס הטרויאני".

כבר ציינו כי שאלת עבודת האל הינה הנושא האקטואלי ביותר עבור כל מאמין ועובד אלילים בכל הזמנים.
נזכיר שוב, כי כל המאבקים ההיסטוריים ביהדות ובכל דתות העולם סבבו סביב מספר שאלות:
1) דרך ידיעת אלוהים (תורת הנסתר, כלומר ידיעת האל "דרך הבחנה בבריאה" או ידיעת האל באופן ישיר דרך רוח הקודש);
2)צורת המעמד מול האל (''בֵית אֱלִילִים'' או משכן אלוהים)
3)שפת התקשורת עם אלוהים (סמליות או אמונה ושמירה על מצוות אלוהים)
4)הסביבה הרוחנית והביטוי לה (מגיה וקסם או עבודת קודש לאלוהים).

נזכיר את הנוסחא לנסיגת האדם מאלוהים.
כל נסיגה מתחילה בחוסר אמונה באלוהים. ליתר דיוק, אי השגת אמונה מספקת המביאה לאדם קדושה, ברכה, הנהגה על ידי רוח הקודש, הגנה וכו'. לאחר מחסור אמונה מגיע שינוי כיוון לעבר קול אחר. מגיע מישהו שאוסף את האדם הלא מאמין ומכניע אותו אליו. חוסר האמונה מחזיק את האדם כפוף לדין החוק, שמביא להרג, לחטא, משפט, שעבוד וכו'.
ואז מתחילים חיים על פי רצונות הגוף, דבקות בעולם ובעקרונותיו העניים והחומריים, וכך גם הרצון והשאיפה לדעת את אלוהים ואת העולם דרך מתווכים או דרך ידיעה מדעית של הטבע החומרי, וזה כמובן האקולטיזם.
את כתר הנסיגה האדם מקבל מזה שהכניע את הרוחניות שלו לפיתוי שטמון בפרשנות חוקי אלוהים.

השליח שאול אומר: "הֵמִירוּ אֲמִתּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים בַּשָּׁקֶר וַיְכַבְּדוּ אֶת־הַבְּרִיָּה לְעָבְדָהּ תַּחַת בֹּרְאָהּ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים". יכול להיווצר רושם שיקרי שמילים אלה לא מכוונות לנצרות.  כפי שאלוהים אמר לאדם וחוה: "לֹא תֹאכְלוּ..." והשטן תיקן: "לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן׃.. כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע..".
וכפי שאלוהים אמר לעם ישראל: "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם", והשטן תיקן: "תשתחווה! לא תושמדו!".
בדיוק כך קורה עם הנוצרים כיום.
דבריו של ישוע המשיח: "אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים אֶל־אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם..", באופן שווה מכוונים לעובדי האלילים, ליהודים וכך גם לנוצרים. שאלת עבודת האל הינה הנושא האקטואלי ביותר עבור כל נוצרי גם כיום. לנצרות חדרו "מושיעים אחרים" ובעקבות זאת עולה השאלה: כיצד ייתכן שהנוצרים עוסקים "בְּפִילֹסוֹפְיָה וּבְמַדּוּחֵי שָׁוְא" האסורים?  האם הם לא עושים " פֶּסֶל'' בשביל להשתחוות לו? האם הם לא משתחווים ל" צְבָא הַשָּׁמַיִם"?
אנו מצהירים כי משכן הקהילה הוחלף ב''בֵית אֱלִילִים'' , ועבודת האל ברוח הקודש הוחלפה במגיה. כך גם צורת התקשורת עם אלוהים באופן נסתר הופכת לאקולטית.  הדרך של ידיעת האל נהיית מתווכת, על ידי "מושיעים אחרים".
אך מי הם? ומה המשמעות הטמונה בעבודת "מושיעים אחרים"? האם אינם ממשים את הכתוב: "יְכַבְּדוּ אֶת־הַבְּרִיָּה לְעָבְדָהּ תַּחַת בֹּרְאָהּ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים"?

עוד בתקופה רחוקה לפני ישוע המשיח היהדות האליטרית "התנדנדה" לכיוון הפגניות האליטרית, נעמדה על דרך ידיעת האל שניתנה על ידי אלוהים לגויים.
גם אחרי בואו של ישוע המשיח המאמינים בו "התנדנדו" לכל ארבעת הכיוונים, בין היתר לדרך ידיעת האל של היהודים, המוכנה בכתוב "הכת היהודית".
מטרתנו לחשוף את "סוֹד הָרֶשַׁע" בהיסטוריית הנצרות, לזהות את "המושיעים" היהודים ואת בסיס פעילותם - הקבלה. בכדי להבחין כיצד הבונים החופשיים חדרו לנצרות נפנה להיסטוריה.  ננסה לחשוף את רעיון הקבלה "דתות מושתלות":

על המושג ''סוס טרויאני''. אחת הדרכים ההיסטוריות היעילות ביותר בלחימה, היא חדירה למרכז הזירה של האויב במטרה לפרק, לחסל ולנצח. בספר נחמיה מתואר נסיון הגויים להרוס את מלאכת עם ישראל לשיקום של ירושלים ובית המקדש: "וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ, לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ, עַד אֲשֶׁר-נָבוֹא אֶל-תּוֹכָם, וַהֲרַגְנוּם; וְהִשְׁבַּתְנוּ, אֶת-הַמְּלָאכָה". בספר עזרא נאמר: "וַיִּשְׁמְעוּ, צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן:  כִּי-בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל... וַיִּגְּשׁוּ אֶל-זְרֻבָּבֶל וְאֶל-רָאשֵׁי הָאָבוֹת, וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם--כִּי כָכֶם, נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם;... וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ, וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל--לֹא-לָכֶם וָלָנוּ, לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ... וַיְהִי, עַם-הָאָרֶץ--מְרַפִּים, יְדֵי עַם-יְהוּדָה; ומבלהים (וּמְבַהֲלִים) אוֹתָם, לִבְנוֹת".    מכאן יוצא כי עובדי האלילים ניסו מספר דרכים בכדי לעצור את בניית בית המקדש. הראשונה - נסיון איחוד בין עם ישראל לעובדי אלילים וחדירה לפעילותם. השניה - עיכוב המשלוחים של חומרי הבנייה. השלישית - נסיון להסית את המלכים הסובבים. אך מבין השלשו, הדרך הראשונה הייתה החתרנית והמסוכנת ביותר.

היהדות הכירה היטב שיטה זו והשתמשה בה בכדי לחדור לכל הדתות והלאומים, בין היתר הנצרות. כך היא עשתה את דרכה אל הבמות, אל תפקידים בכירים בכל המרכזים הקיימים, שתלה עקרונות קבלה בכל דת, בכל אמונה, בכל פוליטיקה וכלכלה. דרך זו צלחה והרקיבה כל חברה וקהילה, ובין היתר גם את הנצרות. מנגנון ההתנגדות של הגויים במאבק כנגד עם ישראל, אומץ על ידי עם ישראל של ימנו במאבק כנגד הנצרות. "תנו לנו לבנות איתכם את קהילת ישוע" - אומרים היהודים לנוצרים. אך כל ההיסטוריה בונים בתי כנסת תחת הכינוי קהילה, ומדור לדור חושפים בו את הכוכב בעל ששת הקודקודים.

אמרנו כי פיזור היהדות לאחר צליבתו של ישוע המשיח, נתפס בקרבם כסימן מאלוהיהם "היהודי" שהגיע הזמן להשתלט על העולם. החל מימוש רעיון בניית מקדש עולמי, בהתאם להבנה שהייתה בקרבם לאחר צליבת ישוע.
לאחר פיזורם הם התחילו להביא את התוכנית לידי מימוש. בתחילת דרכם מאזן הכוחות לא היה לטובת היהודים, שבטים עובדי אלילים והכנסייה האורטודוקסית- קטולית המתחזקת היו חזקים בהרבה מהיהודים המפוזרים.

אך היהודים האמינו בעליונותם המובטחת והיו בעלי ידע אקולטי נשגב. הם הכירו את חוקי יסודות הייקום והשתמשו בהם בכדי להתחיל את בניית העולם מחדש. תחילה זה נעשה ברמת המילה אך מהר מאוד הם חדרו לכל האצולות והמרכזים הרוחניים, התחזקו והכניעו את האנושות.

כך היהודים יצרו מסגרות אקדמיות בעתו של קרל הגדול, המכונות גם "הרנסאנס הקרולינגי".
שם נוצרה "האקדמיה", כמרכז אקדמי המעורר שינוי בתפיסה החומרית של העולם העומד תחת הכותרת "הארה". כך היהודים חדרו לכל הדתות, עשו עצמם להוגי דתות אלה ומדור לדור החדירו את תפיסתם.
ועל אף העובדה שלאורך ההיסטוריה הכנסייה נלחמה בתורת שקר זו וב"כת היהודית", היהודים היו בלתי מנוצחים. פעילותם הביאה לשינוי תודעת העמים לתפיסה חומרית, כלומר מדעית, כלומר אקולטית. (בואתיוס, מנזר קסיודורוס, כפירת אבלר ודומים לו..).

בין הדוגמאות ניתן לקחת את דבריו של ניקולאי קרמזין, המספר על כך בספרו "היסטוריית המדינה הרוסית": "זכריה סקארה היהודי הגיע בשנת 1470 לעיר נובגורוד, יחד עם הצאר מיכאל אוללקוביץ'. עם הגעתו הוא פיתה שני כמרים, דאונין ואלכסיי. הוא שיכנע אותם שחוק משה הוא חוק האמת היחיד וכל סיפור המושיע הינה המצאה. הוא טען כי המשיח טרם נולד. כך נוצרה כת יהודית. קשה להאמין שסקארה היה מצליח להרבות את כמות תלמידיו בקלות רבה כל כך, אם חוכמתו הייתה מסתכמת בדחיית הנצרות והלל היהדות.

סקארה הטעה את הרוסים בעזרת הקבלה היהודית, מדע מרתק לבורים סוררים. הקבליסטים התפארו במסורות עתיקות, שלדבריהם הגיעו אליהם ממשה;  רבים אפילו טענו הינם מחזיקים בספר שקיבל אדם מאלוהים ובמקור לחכמת שלמה; הם טענו כי הם יודעים את כל סודות הייקום; טענו כי הינם יכולים לפרש חלומות, לחזות את העתיד ולשלוט ברוחות; טענו כי זה המדע בעזרתו משה ניצח את כהני מצרים, אליהו ציוה על אש שמיימית, דניאל סגר את לסתות האריות. לטענתם מדע זה הוא הבסיס לכל הפלאים הערמומיים של התנ"ך. בהיותם דוחים את קדושת האמונה, הכופרים שמרו על הגינות חיצונית והקפידו להראות כצנועים ודלים בבקשותיהם, קנאים בשירותם המקודש".

כך פעלו היהודים בכל העולם.

הביטוי המוצלח ביותר לכך, היא התזה שרוג'ר בקון הביא במאה ה13: "הרוחניות נודעת דרך החומריות והבורא דרך הבריאה".
עם זאת, כבר הוכחנו כי דרך זו נאסרה על ידי אלוהים. בתכנית המדינית בקון העביר ביקורת חריפה על מצבה של הכנסייה המודרנית, הסטייה שלה מהנצרות המקורית, השחיתות, העושר, וכו '.
"תופעות מסוג זה מעידות על משבר בחברה הנוצרית ועל ביאת האנטיכריסט הקרבה. במדינה העתידית (לפי בקון) , כל העמים צריכים להתאחד תחת האמונה הנוצרית (ליתר דיוק - האמונה היהודית), ורק אז הסכסוכים הדתיית יגיעו לקצם ויחד איתם גם המלחמות. ישרור שלום וסדר.
הדבר יתאפשר רק במדינה בה ישלוט המדע.   כל מבנה החברה צריך להיות כפוף למטרות אלה. המעמד הרם ביותר יהיה מעמד כהני הדת, מנהיגים רוחניים, אחריהם יעמדו כוחות הבטחון המדיני, ובתחתית הפרמידה החברתית, כפי שהדבר אמור להיות, יהיו החקלאים והאומנים. הכוהנים יהיו בעלי תכונות ויכולות של מדענים, מומחים בכל התחומים. (לכל הנראה- תורת הנסתר). האפיפיור (יש  לשאר, השייך לקבלה בלבד) כדמות הנאורה והמלומדת ביותר, ייאחד בתוכו את השלטון הרוחני דתי והשלטון החילוני. בהיותו בראש המלוכה הנוצרית, תעמוד לרשותו כל האנושות".
לדעתנו בראיית עולמו של בקון מעוצבת תוכנית מושלמת לעלייתו לשלטון של האנטיריסט, אך למעשה, לכל אלה אין כל קשר לאפיפיור או לותיקן, אלא למלך עליון בעל דם יהודי. בדיוק כמו שלבקון אין כל קשר לקהילת האלוהים.

"הפרוטוקולים...": "מלך היהודים יהיה האב של העולם כולו, הפטריארך של הקהילה העולמית".

כבר בתחילת דרכה של הקהילה והימים הראשונים של השליחים, "מורי שקר" לא חדלו בנסיונותיהם לחדור לקהילה, אחת הדוגמאות לכך מובאת במעשי שליחים: "וַיָּקוּמוּ אֲנָשִׁים מַאֲמִינִים מִכַּת הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ לָמוּל אֹתָם וּלְצַוֹּתָם לִשְׁמֹר אֶת־תּוֹרַת משֶׁה". השליחים התגנדו לחדירה זו באופן פעיל וממוקד, אך עם מותם החדירה של הפרושים והשתלטותם היו בלתי נמנעים.

להלן עוד דוגמא. הנוצרים בתמימותם משוכנעים שהם המסיונרים המובילים בעולם בהפצת הבשורה וזה כמובן מופרך במגוון של הוכחות. אחת ההוכחות לכך היא פיזורם המוקדם של היהודים בעולם ונסיונותיהם הבלתי פוסקים להחדיר את תפיסתם בעמים המקומיים. בכל מקום אליו הגיעו המסיונרים הנוצרים, הם נתקלו בחברות אידיאולוגיות וממשלות עצמאיות אשר נבנו וגובשו ע"י היהודים. הספר הנוצרי-אורתודוקסי "חיי הקדושים" מתאר את בואם של קירילוס ומתודיוס לרוסיה, בו הם נתקלו בקגלות יהודיות מבוססות וניהלו דיונים נוקבים על ישוע המשיח, משה, הבשורה והחוק. לאחר עזיבתם של קירילוס ומתודיוס היהודים לא חדלו מקיומם האידיאולוגי, והדת הנוצרית-אורתודוקסית הייתה לדת מושתלת המבוססת על הקבלה. כזהה לכך, כל הדתות הקיימות בעולם קיבלו השפעה מהקבלה.

בהמשך לכך, דבריו של ולדימיר שמאקוב:  "הדורות הראשונים של הנצרות התאפיינו בבתי ספר ללימודים גנוסטיים.  חיבורים רבים של ראשי בתי הספר הללו הפכו ליסודות החוכמה והיו בעלי קשר הדוק עם תלמוד המיסטיקה של העולם העתיק וההמזרח (הבונים החופשיים).  רעיונותיו של סימון מגוס, ולנטין ווסיליד, שיצרו מגוון של יצירות גנוסטיות, שימשו כחוליה מקשרת בין הקבלה של ימי הביניים וההרמטציזם של העת העתיקה.  תכונה אופיינית לתורה הגנוסטית היא שאיפתה לאזוטריזם, כלומר הפרדה קפדנית של הידע הטהור, המיועד לנבחרים, מאמונות יסוד המוצעות לכלל האנשים. בהביאם את הנצרות להליניזם, הם שפכו אל תוכה זרם חזק של ידיעה, עתיקה כמו העולם. הדבר יצר חידוש והביאו לשיתוק של הצרות, הם יצרו מערכת עקבית של צורת מחשבה דתית ופילוסופית. (ספרים אפוקריפיים). אבות הכנסייה, המתנגדים לגנוסיס בשקדנות השמידו את כל עבודותם של מייסדי הכפירה, ובימנו כבר לא נפגוש את מרבית המקורות".

כלומר, מישהו מאבות הכנסייה, עדיין התנגד ל"כת הייהודית".
כמו בימי ביניים, הכנסייה האורתודוקסית הקתולית נלחמה איתה בחוזקה. (האינקוויזיציה הספרדית, המאבק של הפטריארך האורתודוקסי גרגורי כנגד  "הכת היהודית" בזמנים של הצאר איוון האיום, ודוגמאות אחרות). אך חייב לומר שיחסהם של המנהיגים הנוצרים לבונים החופשיים ולקבלה היהודית לאורך הסטוריית הנצרות, לא הייתה חד משמעית. חלק מאנשי הדת הקאטוליים התעמקו בקבלה של היהודים ומנגד, חלק מהכהנים לאורכה של כל ההיסטוריה נאבקו בחריפות ב"כת היהודית".  בכל אופן, המושג "הכת היהודית" במשך דורות היה קיים בחיי הכנסייה. כיום, המונח "הכת יהודית" חדל את קיומו, מה שמוכיח את כוחה ועליונותה של הכת על הנצרות.

אנו יודעים כי הקבלה הייתה אבן יסוד בתרבות ההלניסטית (כך גם לתרבות המצרית, הכשדית ואחרות..) ובשאיפתה לדעת את אלוהים. מטרה זו בדיוק הייתה גם לזרמים הגנוסטיים של הנצרות מהמאה הראשונה עד המאה השלישית. כתות רבות שאפו להמיס את הנצרות בתוך היהדות או להשיבה לעבודת אלילים. אביונים במאה השנייה, אנטי-טרינטרים (anti-rians) כיליאסטים (chiliasts) במאה השלישית, מאניכאים במה השלישית ועוד.

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) "ניאו-אפלטוניים (Neoplatonists) שילבו במערכות שלהם גנים ארים ושמים.  על בסיס התורות והלימוד המסתוריים של מצרים ויהודה, הניאו-אפלטוניים יחד עם הגנוסטיקאים החיו את תורת ימי קדם. דיוניסיוס באופן גלוי ביקש לשחזר את תורתו הגדולה של הרמס. הניו-אפלטוניים, פלוטינוס ופורפיר אף עד היום מאירים אותנו באורה של חכמתם, על אף שחלף זמן רב כל כך. יוחנן כריסוסטומוס, מקריוס (Macarius of Egypt), בזיליוס הגדול, קלמנט מאלכסנדריה וכל שורת המובילים הנוצריים, שהאמרותיהם נאספו בפרקי ה"פילוקאליה", חושפים את נבכי לבו של האדם, ואת השבילים המתפתלים בידיעת הנפש".

קיימות עוד דוגמאות רבות של נסיונות החדרת האקולטיזם לנצרות. זה היה בולט במיוחד בימי הביניים, כאשר התאגדויות שונות המתחזות למנזרים קטוליים מילאו את אירופה והתפשטו על כל העולם.

לדוגמא, מסדר צלב הוורד. ("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) "אחוות צלב הורד המפורסמת, למעשה הייתה המאגר העיקרי של האזוטריזם הפרקטי והדוגמטי באירופה.  חברי האחווה היו בעלי ידע נשגב ומסתורי בתחום הקבלה. הם התעסקו בפיתוח הסודות הללו, ושאפו להעצים את שלטונם על סמך הידע שרכשו. הם ראו את עצמם כמעין רוח של האנושות (יוד), ואת פעילותם כביטוי האקטיבי ביותר בעולם. מבחינה פילוסופית היה אמת בדבריהם.

המודעות לעליונות הרוחנית שלהם לא סיפקה אותם. הרוח נוטה להתהוות לפי עקרונות האנרגיה, היוצרת צורות, וצורות אלו בתורן צריכות להתהוות בעולם החומרי, הפיזי (חוק של הרמס טריסמגיסטוס).

בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-17, האחווה של צלב הורד הנחתה כמה מחבריה ליצירת מסדר, הנקרא כדי לבצע את המשימות הבאות:

ראשית, לחזק ולהפיץ באופן נרחב ככל האפשר באנושות את התורה האזוטריות ונציגיה, להנחיל כבוד לסמליה ולהדריך מוסרית ורוחנית, על מנת להשריש את יסודות הקבלה.

שנית, לדאוג לשימור והעברה של האלמנטים הסימבוליים בטוהר וחוסר השגה.

שלישית, ליצור סביבה מפותחת מבחינה מוסרית ורוחנית, על מנת להשתמש בה כמאגר של שתולים עתידיים של האילומיניזם הנוצרי (החוק של חוק של הרמס טריסמגיסטוס).

על מנת ליצור מסדר זה, מייסדיו פנו למוסד בעל היסטוריה ארוכה ומדודה בשנים רבות- הבונים החופשיים. והמסדר החדש קיבל שם של הבנייה החופשית ".

"...לחזק ולהפיץ באופן נרחב ככל האפשר באנושות את התורה האזוטריות ונציגיה, להנחיל כבוד לסמליה ולהדריך מוסרית ורוחנית, על מנת להשריש את יסודות הקבלה" - העבודה העיקרית של היהודים במהלך כל ההיטוריה בכל העמים ובכל הדתות. לא באמת משנה איזה לשכות ותנועות קמו, מטרה זו תמיד מומשה באופן מבריק.

"תנועת הטמפלרים" / (אליפז לוי): "השם הראשוני היה "תנועת האבירים של ישוע המשיח ומקדש שלמה" ".
לטמפלרים היו שתי דוקטרינות. אחת- רשמית, על פי הקתוליות, והשנייה- סודית, שמקורה ביהדות.  כלפי חוץ היה נראה כי הינם מתמקדים בשמירה על חוקי הנצרות ועקרונותיה, אך למעשה שירתו את פולחן אפומט (טבילת חכמה). כלומר, את האקולטיזם ומטרותיו. תוכניות הטפלרים ומסדר צלב הורד זהות בכל הנוגע לארגון העולם מחדש.  דבריהם: "אנחנו נהייה אדוני העולם!".
הסמלים בהם התאפיינו חרב ואת חפירה, כך הם דימו עצמם לבונים של זרובבל. האת של המסדר האבירי היכל שלמה, מורכב מארבעה משולשים שמרכיבים את מחומש חוצי הקבלית של המזרח".

"על ההאלביגנסים והטרובדורים" (אליפז לוי): "כת האלביגנסים כבתו של המאניכאיזם הורישה מהטמפלרים והרוזנקרייצרים את ירושתם והמשיכה את המאבק עבור החופש האזרחי.  בעיני הקתולים, זו הייתה "הכת היהודית". אבל בתקופה זו, כאשר סמכות הכנסייה התעצמה והנצרות זרמה בכל עורקי חיי היום-יום של הממשלה, לא היה יכול להתרחש כל שינוי ממשי ללא השתתפות הכת. היא הייתה הכרחית, כשיטה של קוממות. כת זו דחתה והכחישה את הדוגמות הקיימות, כדי להשמיד את שלטון הכנסייה ולפתוח את הדרך לחופש האזרחי.

תנועות הנצרות של המאה ה-19 קיוו להפוך את ירושלים למתחרה של רומא, לבסס שם את מיקומם, לשחזר את דת האהבה על מולדתה הראשונית ולהקים על הכדור הארץ את ירושלים השמימית.

הטרובדורים היו קרובים להאלביגניסטים והקתוליים רדפו והשמידו אותם. בתוך השירים של הטרובדורים וביצירות האומנותיות שלהם הוסתרו סמלי הקבלה. האפיפיורים הגדירו את השירים שלהם ככפירה ושיוך לכת. בשירים המוקדשים כביכול לאהובות, למעשה היה מדובר על האהבה לדת האמת".

המינסטרלים והמינזנגרים (המצבעים שירות חשאי) : "כמו הטרובדורים, הם מלחינים תיאולוגים אקולטיסטים. דרך תיאולוגיה פיוטית, כלומר רעיונות וצורות שונות של הקבלה שנושאיה היו האלביגניסטים, טמפלירים, רוזנקרייצרים ועוד אחדיות שונות שיעודם להכין את האנשים לקבלת רעיונותיו של האנטיכריסט, בעודם משפיעים על רגשות האנשים בעזרת השירה והפיוט, ועל תודעתם של האנשים בעזרת המדע".

ובכן , אנו רואים כיצד היהודים עבדו בהצלחה ביצירה והשתלת רעיונות אנטי-נוצריים הרסניים בנצרות, וכך האנושות הוכנה לקבלת מלך עליון בעל דם יהודי.

פרק 22.

קרב בואו של זה, אשר מפחיד אתכם כמו האנטיכריסט

איזו מסכנה ניתן להסיק מכל הנאמר? יש קושי במציאת מילים שינחמו. כל זה מפענח את מילת הבשורה על המספר 666 כ"מספר החיה".

(רובינסון:) "בכל פינה באירופה, בה התבססו הבונים החופשיים, הלשכות נהיו למוקדים של סערות חברתיות...''.

(מרטין לותר:) "דע לך נוצרי, כי אחרי השטן אין לך אויב רע וזועם יותר מהיהודי".

(וויליס קרטו:) “אם השטן עצמו, בתפארת כוחות העל שלו והגאוניות המרושעת שלו היה מנסה ליצור גוף כלשהו אשר באופן קבוע יביא להרס, הוא לא היה מצליח להמציא משהו טוב יותר מהיהודים".

אך לא כולם יסכימו עם טענה זו. נאמר כמה מילים על יחסם של השליטים והמלכים אל הבונים החופשיים.
בשל העובדה שארגון הבונים החופשיים תמיד היה סודי והפעילות שלו התרחשה בחשאיות רבה, הרושם שנוצר עליו בקרב המלכים והעמים ביניהם התקיים היה בהתאם למידת החשיפה שהבונים החופשיים בעצמם בחרו. הם דאגו לחשוף רק את הצד החיצוני והבליטו את מידת ערכי המוסר החברתי בו דגלו לעיתים. המטרות האמיתיות ושאיפת להשתלט על כל האנושות, תמיד נשמרו בסוד מוחלט. ובשל כך היחס לבונים החופשיים תמיד היה יותר מסלחני.

לדוגמא, בתקופת שלטונה של הקיסרית אליזבת (1741-1761) נערכו שתי בדיקות ממשלתיות של הפעילות השוטפת של הבונים החופשיים.
סיכומה של המלכה:
"פעילותם של אלה, הינה לא מובנת, פזיזה וחסרת תועלת".
יקטרינה השנייה לעגה ללשכות הבונים החופשיים, לאמונתם במיסטיקה, לטקסיהם המחופשים, לדרגותיהם ולתארים שנתנו זה לזה, בטענה כי פעילותם מזכירה משחק ילדים. סיכומה של המלכה: "חברה מנוגדת ואבסורדית".
ברוסיה הדעה החברתית בתחילת המאה ה20 הייתה כי הבונים החופשיים הינם מוזרים, השקועים בטקסים עתיקים ללא נזק.  תחיית הלשכות לאחר המהפכה ב1905, נראתה בעיני הרוסים כמו עוד נסיון לבריחה אקסצנטרית מהמציאות הקשה. כלומר, היחס היה מרחם וסלחני, על אף שהאינקוויזיציה רדפה את נציגי הבונים החופשיים וחיפשה להשמידם. דוגמא לכך, התקוממות הדיקבריסטים ב-1825, אשר חד משמעית הייתה פרי לפעילותם של לשכת הבונים החופשיים. המלוכה שפטה באכזריות את פעילותם.  סיכומו של הצאר:
"יש לאסור על קיום הארגונים אשר מטרותיהם העיקריות עוסקות בשינויים עתידיים בממשלה או באמצעים להשגת שינויים אלה. ארגונים בהם חברי הארגון נשבעים אמונים לשלטון לא ידוע. ארגונים בהם מתחייבים לצייטנות בנושאים פוליטיים, חברתיים ומוסריים. ארגונים אשר דורשים נדר שתיקה בעת גילויי הסודות. ארגונים בעלי מטרות נסתרות, או מתרות גלויות עם אמצעים נסתרים להשגתן.
ארגונים אשר מעבירים מידע בסמלים או חרטומים".
השלטון פחד כי הלשכות, כזהה לצרפת, יהפכו לחממה זורעת של רעיונות מהפכניים ודעות חברתיות.

וכך נוצרה מציאות, בה חלק מהזמן חלק מהשלטונות רדפו את הבונים החופשיים, וחלק העניקו להם לגיטימציה. אך באופן כללי, שלטונות נוצרים ושלטונות מדיניים כאחד לא היו מוכנים להתנגד לפעילות היהודים.

אנו טוענים כי הקבלה כיסתה את כל העולם. כל התופעות והאירועים שחוותה האנושות בזמנים האחרונים תוכננו ויושמו על ידי סנגורי הקבלה. חוכמתה וכוחה אינם זקוקים להוכחה. התדמית של הזמנים האחרונים השתלטה על העולם, הינה עוצמתית, ממלאת את כל מרחב מחייתו של האדם ומשתלטת על כל גבולות המודע. השתלטות זו מוכיחה את כוח שלטון הקבלה, שלטון חוקיו של הרמס טריסמגיסטוס ושלטון תורת הנסתר. כל אלה התקבלו בברכה בקרב היהודים וביססו את שאיפתם להשתלט על כל העולם.
המלאך הנופל העז לומר: "הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן". כיום היהודים הולכים בדרכו ומעזים להתנגד לאלוהים ולישוע המשיח.

העומדים בראש היהדות מתבססים ומתחזקים בשאיפתם להעניק לעולם את תדמיתם ומהותם. "אל היהודים" מחליף את הנצרות הנחלשת. האנושות מתאחדת באופן גלוי. עוד מימי בבל האנושות שקדה לקיים איסור זה, וכיום לשם מטרה "מורממת" זו, פועלים כל כוחות המדע, הפוליטיקה, בני אלוהים ובני השטן. כל גזעי האנושות, חלקם מרצון וחלקם תחת כפייה, מעורבים במערבולת הסוחפת של הפוליטיקה העולמית, המובילה את דרכי האנושות אל היהדות הכופרת.

מתוך "השלטון הבלתי נראה" מאת הרנסט אנרי: "האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה (כרך 26, עמוד 441) מגדירה את הבונים החופשיים כזרם דתי-מוסרי". קשה להסכים עם אמירה זאת, מכיוון שהפעילות העיקרית הנעשית על ידי הבונים החופשיים הינה פוליטית.  לייסודה של הבנייה החופשית נחשבת "הלשכה הגדולה" שהוקמה בשנת 1717 באנגליה ובמשך זמן רב חילקה הוראות להקמת לשכות נוספות ברחבי העולם.   פרטים רבים בהיסטוריה שלה מוסתרים בקפידה עד היום. עם זאת, ידוע שמנהיגי הבונים החופשיים היו נבחרים של הבורגנות הבריטית, שזממה כנגד האצולה הפיאודלית ונאבקה על רפורמות ליברליות. עם התחזקות הבורגנות הליברלית וביסוסה בשלטון המדיני, תפקיד ניהול הארגונים החשאיים עבר למנהיגים בכירים של הכנסייה והאצולה. בין הבונים חופשיים היו נשיאי ארה"ב הראשונים: וושינגטון, מדיסון, רוזוולט, טרומן, אייזנהאואר, ועוד.... תפקיד בולט בלשכות ניתן לאנשי הדת האניקטוליים, הפרוטסטנטים.הוכח כי שורה של בונים חופשיים היו שותפים בהכנת המהפכה הצרפתית. לארגון הבונים החופשיים ("הוועד הסודי של האחים המאוחדים")  נכנסו מיראבו, מאראט, רובספייר, ועוד.

("מאחורי הקלעים של השלטון"/ ב. אלכסנדרובסקי, שנת 1984:)
"בשנת 1946 "המלחמה הקרה" שתוכננה במרטפי מדינות הקפיטוליסטיות, התגלתה בחיים הפוליטיים הבינלאומיים.
הדבר קרה בפתאומיות, כאילו נעשה לפי פקודה או בהרמת שרביט של מנצח. מעבר לאוקיינוס, השמיעו את קולם דניקין וקרנסקי. בניו-יורק ובואנוס-איירס הופיעו התאחדויות ואיגודים של פעילים אנטי-סובייטיים. אחוות "הבונים החופשיים" לפי הוראת "מכובדיהם" חדלה לשיר את שבחיהם לברית המועצות, והפסיקו להשתחוות לבאים משם. אנשי הדת המכובדים העומדים בראש המכון התיאולוגי בפריז, מהרו לנתק קשרים עם הפטריארכיה של מוסקבה. מנהיגיה של חיי הקתדרלה הפריסאית החרימו ונידו את "הכופרים" שיצרו קשרים עם מוסקבה. קמו מן הקברים מתים, שנקברו לפני שנים על ידי החיים הריאליים. הם התחילו לדבר כולם יחד, ובבת אחת. הם תמכו בידיהם אחד של האחר, והניפו דגל עם הסיסמא: "מאבק בשלטון הסובייטי עד לסוף ולנצחון!"  אלו מהמהגרים אשר בחרו להישאר לצמיתות במחנה האנטי-סובייטי, לפתע התחילו לקבל חבילות מזון וביגוד מעבר לאוקיינוס.
עוד אתמול כל אחד מהמוזכרים מעלה, שיבח את ברית המועצות, התפלא מכוחה, עוצמתה וגדולתה.  ובבת אחת הפכו את כיוון "החזית" ב180 מעלות. לכל לשכות הבונים החופשיים ניתנה אותה הפקודה, שמשמעותה הכללית הייתה "אוייב הוא כל מי שבאופן אקטיבי או פאסיבי, מרצון או לא מרצון, במילים, במעשים או במחשבות תומך בברית המועצות".

("העיתון הספרותי"/ אנטולי מנקוב:) "הטקטיקה של "הבונים החופשיים" נראית בבירור: לחדור לכל הדרגים של המדינה והעסקים, לגרור לשם את "אחיהם" לתפקידי פיקוד, ובשימוש במשמעת ברזל מאסונית, לדרוש מהם ציות מוחלט.  רק לאחר שהנתין יוכיח את עצמו בציותו המוחלט ובהישגים יוצאי דופן בתחום עליו מונה, יפתחו בפניו את הדרך מ"הפרוסדור העמום", כמו שקרא לבונים החופשיים אחד ממוסמכיהם, לאולם הראשי היכן שמתכנסת "ממשלת הצללים". הכל מאורגן בתבונה במנגנון מניעים בלתי נראים של "דמוקרטיה אמריקאית" (וכל דמוקרטיה אחרת)".

על פני השטח אנו רואים את הממשלה, הקונגרס, בית המשפט העליון, המפלגות, התקשורת, הכנסיות, האוניברסיטאות, העמותת והאיגודים המקצועיים, אך מאחורי הקלעים מסתתרת מכונה עם מנגנון השפעה מוסתר בעל נסיון של מאות שנים. מגודרת מהעולם החיצוני בחומות האיגודים והבעלויות, האליטה האמריקאית מסתירה יותר ויותר את תהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות והכלכליות.  אם כי כלפי חוץ מוצגים מאבקי דעות, איזון כוחות, פשרות של הקבוצות המתחרות ומשחקים נוספים מהארסנל של ה"פלורליזם הפוליטי". לצורך ההמחשה, נציין רק עובדה אחת.
שבועיים לפני הפגישה של ראשי הממשלה בוויליאמסבורג (וירג'יניה) נערכה פגישה חשאית של המועדון בילדרברג במונטיבלו (פרובינציית קוויבק שבקנדה). בפגישה זו של "השלטון העליון", התקבלו כל ההחלטות העקרוניות בתחומי הפוליטיקה הכלכלה של "G7  ". G7 זהו מועדון בינלאומי ידוע, המאחד בתוכו את ארה"ב, גרמניה, איטליה, בריטניה, קנדה, צרפת ויפן.
בנוסף ל"אסים" התעשייתיים והפיננסיים של מערב אירופה ומנהיגי הממשלות של "השוק המשותף", נכחו גם נציגי מארה"ב כמו: יו"ר הוועדה הבינלאומית של הבנק "צ'ייס מנהטן" - ג'ון דווידסון רוקפלר, סגן מזכיר המדינה - ק. דאם, עוזר שר הבטחון - ריצ'רד פרל, האחראי הראשי לניהול כספי AFL-CIO
(American Federation of Labor — Congress of Industrial Organizations)
- ט. דונהיו, העורך הראשי של המגזין "טיים" - א.גרינוולד, וכמובן, הנרי קיסינג'ר המעורב בכל. הנה לכם "פיזור השלטון", "קבלת החלטות תוך התייעצות על חלוקה של המשאבים הכלכליים העיקריים", "ניידות אנכית" ו "נגישות" של האליטה האמריקאית.

("מאחורי הקלעים של השלטון"/ ב. אלכסנדרובסקי, שנת 1984:) "מי נמצא ב "ועד השלישייה", המפקח על כל נשיאי ארה''ב העתידיים? אותם ה"האחים הבונים החופשיים", רק הצעירים יותר: מייסד הועדה דיוויד רוקפלר - מיליארדר; יועץ הבטחון הלאומי של הנשיא לשעבר קרטר - זביגנייב בז'ז'ינסקי; מנהל הוועדה - הנשיא לשעבר קרטר; מזכיר המדינה של ארצות הברית לשעבר - הנרי קיסינג'ר; מזכיר ההגנה של ארצות הברית לשעבר - הרולד בראון; עוד מזכיר של ארה''ב לשעבר - סיירוס ואנס; מזכיר האוצר לשעבר - מיכאל בלומנטל; ואחרים. זהו ההרכב של הבונים החופשיים. ניתן לדמיין, מהן היכולות העומדות בידי הארגון הזה ולמי הם משרתים".

("מאחורי הקלעים של השלטון"/ ב. אלכסנדרובסקי, שנת 1984:) "על אף חילוקי הדעות במספר נושאים דתיים וארגוני פנים בלשכות הגדולות, הבונים החופשיים מאוחדים בדעותיהם בכל השאלות העקרוניות, הנוגעות להשתלטותם על העולם כולו".

דבריו של בונה חופשי בימנו: "קרבה מלכותנו. קרב בואו של זה, אשר מפחיד אתכם כמו האנטיכריסט. זה שישתמש בכל האמצעים החדשים העומדים לרשותו בכדי להשתלט על העולם במהרה".

פרק 21

אמינות הפרוטוקולים במימושם המבריק.

"הפרוטוקולים...": "האינטלקטואלים של הגוים יתפארו ויתגאו בידיעותיהם ללא בדיקתם, יביאו לפעולה את הידוע להם מהמדע. מדע הבנוי על ידי הסוכנים שלנו במטרה לכוון את מוחותיהם לכיוון התפתחות הנוח עבורנו. אנו איננו מופרכים: שימו לב לבימוינו של הדרוויניזם(דרווין), מרקסיזם(קרל מרקס) וניטשיזם(פרידריך ניטשה). ההשפעה הגואלת של אלו על מוחותיהם של הגויים ברורה לחלוטין. היזכרו במהפכה הצרפתית אותה אנו מכנים כ''עצומה''. סודות ההכנה שלה ידועים לנו היטב, מכוון שהיא כולה - מעשה ידינו. מאז, אנו מובילים את העם מאכזבה אחת לאכזבה נוספת, בכדי שגם אותנו הם יחליפו במלך-רודן בעל דם ציוני, אותו אנו מכינים לכבוד העולם.

נזכור , הכנת "אווירות טרום מהפכניות" יבוצעו דרך חבלות אידיאולוגיות, כלכליות ופוליטיות, ויובילו למתח באנושות. השליטים כבר לא יוכלו לשלוט וההמונים לנהל את חייהם כרגיל'' - מאז ומתמיד זו הייתה תרופת היהודים, הבאת העמים למרדים ומהפכות.

"הפרוטוקולים...": ''הטעויות של שלטונות הגויים יתוארו על ידינו בשלל הצבעים. נזרע סלידה כלפיהם בכדי שהעמים יעדיפו שלווה במצב סגור מאשר את הזכות לחופש, שכה התעללה בהם עד כה. הגוים כבר לא יוכלו לסבול עוד את אין ספור חילופי הממשלות, בהם היו הגויים אשר תחת מקומיהם ישבנו, ויהיו מוכנים לקבל כל דבר שנעשה אם נבטיח שקט ופתרון של עון החרדה. אנו נדגיש את טעויות השלטונות של הגויים שבמשך מאות שנים התעללו באנושות, נדגיש שהפרויקטים החברתיים לטובת החברה רק החמירו את המצב''.

"הפרוטוקולים...": "המאבק העז על העליונות, זעזועים בתחומים הכלכליים - כל אלה יצרו חברות מאוכזבות, קרות וחסרות לב, הרודפות רק אחר תועלת כספית אישית. חברות אלה יעמדו תחת פולחן הממון.  רק כתוצאה מהקנאה בבעלי הפריבילגיות, המעמדות הנמוכים ילכו אחרנו כנגד אויבנו למען שלטונם של האינטלקטואלים של הגויים''.

"הפרוטוקולים...":  "המשברים הכלכליים הומצאו על ידינו עבור הגויים במטרה יחידה, סחיטת כספים מהתפוצה'' - מה שמיושם ומתגשם בכל העולם עד היום.

''הפרוטוקולים...'': "עלינו לתמוך ברעיונות המהפכניים במעמדות הנמוכים, הכוללים גם סוציאליזם''. ''הפרוטוקולים...'': ''ברוסיה אנו נשחרר את המהפכנים הניהיליסטים, האתאיסטים ונגרום לקטוסטרופה חברתית אמיתית, שתראה לכלל האנושות מהו איום האתאיזם, המהווה מקור לאכזריות ולמהומות מלאות דם''.'

אני מוצא לנכון להביא קטע קצר מסיפורו הסאטירי של יורי נאגיבין: ''שום דבר לא לנצח'': סיפור זה מספר על יהודי(''יהודון'') נצחי, לו אמר ישוע המשיח בזמן נשיאת הצלב לגולגותא: ''אני אעצור, ואתה תמשיך''- סיפור זה מספר על איך שיהודי פשוט בשם אגספרוס (Ahasverus), סירב לעזור לישוע ולכן היה נידון להיות ''יהודון לנצח'' וכנקמה הלך לגייר את כל האנושות. הנה קטע מסיפור זה:''...היהודון הנצחי ביצע מהפכה ואף לא אחת. ללא מתן יכולת התאוששות למדינה לאחר הדחת הצאר, הוא שלח בקרון אטום את אוּליַאנוֹב-בלאנק, היותר ידוע בשם לנין, והוא דאג להרים מהפכה אמיתית - עם טבח, הוצאות להורג ומלחמות אזרחים. על שישית מכדור הארץ התחולל כאוס קטלני שהרעיד והטיל ערפל את כל העולם כולו...

מתוך תקופה של התרחקות מן החיים הפוליטיים היהודים נהרו אל הפוליטיקה. האחרים עלו על סוסיהם והחלו להניף בחרבות, וזה לא עלה בקנה אחד עם כוונותיו של היהודון הנצחי. הוא כלל לא רצה שהיהודי יהיה למפלצת עולמית, חזותו הייתה כסובל וכקורבן ולא כדרקון השמח מנצחוניו. הדרך אל הממלכה המאוחדת והנצחית של היהודים על פני כדור הארץ, אותה ייצר אגספרוס, הייתה אחרת. ה יהודים יצאו משליטתו, עליו היה לרסן אותם בדחיפות.

...היהודון הנצחי עשה את בחירתו ביליד גרוזיה, סוכן של השמירה הממלכתית, שודד ורוצח, סוסו דג'וגשבילי, והתחיל להכינו להיות הדיקטטור הבא.  בהיותו בן אדם זהיר, סטאלין תחילה הסתיר את האנטישמיות שלו.
הוא תמיד החזיק קרוב אליו  בתפקידים בכירים את קגנוביץ'.. (ויהודים אחרים) אנשים מטבעם נאיביים ולא בררנים, הם האמינו לקשקושיו על חבר העמים, אינטרנציונליזם, והתבטאויות מארקסיסטיות אחרות.
בשימושו בהתלהבות ובמסירות היהודית, סטאלין יישם הרבה ממעשיו המלוכלכים בידי היהודים, ולאחר מכן חיסל אותם.
היהודון הנצחי היה סבלני כלפי משחק זה, מכיוון שהזרם הדק של הוריד היהודי לא יכל לגבור על זרם העורק הרוסי. היה להחליש, להוליך שולל, ולהתיש את רוסיה הגדולה, ואת זאת סטלין ביצע באדיקות..

היהודון הנצחי היה צריך את סטלין למען מימוש המטרה הגדולה והערמומית ביותר: מלחמת העולם השנייה.
זה היה הזמן להמריץ קדימה את עניין היהודים, שהחל לעצור במקומו.
היה צורך, כמו שנאמר במרקסיזם הקלאסי, בזינוק מהפכני. בפעילותו המרשימה של היהודון הנצחי, לא היה דבר שעולה בקנה אחד עם חוצפתו... והמרשים ביותר: עד תחילת שנות התשעים, כאשר מדען בלתי ידוע עד כה קלימקוב פרסם בעמודי "נאש סוטרפזניק'' (наш сотрапезник) את תגליתו, אף אחד אפילו לא העלה בדעתו על המניעים האמיתיים של מלחמת העולם השנייה. רק אז אנשים גילו מי היו באמת  כל אלו שנקראו "רוצחי היהודים", מחוללי רצח עם, יוצרי הגטאות ותאי המוות..

פעולת הלוחמה פחות עניינו את היהודון הנצחי. הדאגות העיקריות שלו היו קשורות ברצח העם, כי הוא עצמו השגיח על ארגון מחנות ההשמדה. היה נהוג לחשוב, שבעיקר שרפו שם את היהודים ואת השאר אך ורק על עברות במחנה: הניסיונות למרוד והניסיונות להימלט.
ממש לא.
העיתונות הפטריוטית חשפה עוד שמועת שוא ציונית: שרפו בחורים רוסים ואת היהודים ערבבו שם רק חלקית למען המראה. וזה מובן מאליו כי רשויות המחנאות, השומרים והתליינים היו יהודים. הרי בחלק האס-אס, בדיוק כמו בגסטאפו, וכמו כן בשומריו האישיים של היטלר - היו רק יהודים.

היהודון הנצחי ניצח את מלחמת העולם השניה. הסובייטים הגאים שבו אל חורבות מדינתם ובקול תרועות הודיעו על ניצחונם. רק כעבור עשור בביישנות רבה התחילו להגיד שאת המלחמה ניצחו המנוצחים: גרמניה ויפן. שטויות. המנצח האמיתי היה אחד: היהודון הנצחי. הוא הדביק את כל העולם ברחמים והזדהות עם היהודים, ואת הגרמנים בסבל רגשות האשם והחרטה. מעשן הארובות של מחנות ההשמדה הוא הקים את מדינת ישראל, עליה לא היה ניתן אפילו לחלום לולא רצח ההמונים שפתח את דלתות ההגירה היהודית לאמריקה, ישראל, גרמניה וכולי.

חיילים אמריקאים יהודים בבסיס הצבאי באוקינאווה הנהיגו התקפה על העם היפני ומבסיסים דומים מתקפות זהות בפיליפינים ובקפריסין.  ובנוסף לכל, הוא עשה את היהודים אופנתיים, מה שהגדיל באופן מהותי את כמות נישואי התערובת איתם. פעם הילידים הותיקים במדינות רבות, שהשלימו עם היהודים על שטחם אך שמרו מהם מרחק, היו בעלי אוכלוסיה יחסית מדוללת יהודים. כיום תחת המבט הנוזף של אנה פרנק והמורה קורצ'אק, כולם כמו מטורפים קפצו לזרועותיהם של היהודים. אוסטריה נהייתה יהודית לגמרי, והנסיכות של ליכטנשטיין לא איחרה אחריה. חומת ברלין עוד זמן מה שמרה חלק מגרמניה משטף היהודים, אך גם אותה היהודון הנצחי הפיל. ובכן, עוד לפני ניהלו שם את הכל אנשי האס-אס והגסטפו, שהיו מוסתרים הייטב על ידי היהודון הנצחי מהנקמה, שהם כפי שאנו יודעים היו יהודים...''.
מהם דברים אלה, אם לא דברי אמת המוגשים בהקצנה והגזמה?

למיטב ידיעתנו, לא סטאלין שלט בקגנוביץ', אלה בדיוק ההפך. אך גם אם אין הדבר נכון, חשוב העיקרון, מה שבדיוק קראנו בסיפור של נאגיבין: ''מטרתו הייתה להחליש, להוליך שולל, ולהתיש את רוסיה הגדולה...'', ואת זה סטאלין ולנין ביצעו תחת לשכות הבונים החופשיים ונחשבו לאומנים דגולים. אנו חייבים להניח שלא היו אלה המנהיגים הגדולים היחידים של עמים שביצעו זאת. ולכאן גם דבריו של מַאוֹ דְזֶה-דוּנְג: ''אני מסתכל ומסיק שהאינטלגנטים ביותר הם האנשים הכי פחות מתורבתים. אני חושב שהאנשים המתורבתים ביותר אלה הם האנשים הכי פחות מלומדים. אינטליגנציה כזהה לזנב כלב, שצריך להפוך עליו דלי מים קפואים. דלי מים קרים, יגרום לכלב להצמיד את זנבו (כסמל לפחד וכניעה), לעומת מצבים אחרים בהם הוא מרים אותו גבוה בכדי להראות את בטחונו. אינטלקטואלים, לאחר שקראו כמה ספרים, נותנים לעצמם מראה חשוב. מראה זה גורם לאוכלוסייה העובדת להרגיש לא בנוח... המודחים הריאקציונים עדיין מנסים להחיות את עצמם. בחברה סוציאליסטית, קיימת אפשרות להיווצרות בורגנות חדשה. בקיצור, יש מאבק בין המעמדות. ההתערבות המיוחדת נחוצה. יש צורך חשוב בחקירות של מתנגדי המהפכה...'' - כך אומר אומן מזרח דגול. ובכלל "מנהיגות" - זהו אמצעי חזק להשגת מטרות, שבו השתמשו יהודי ארצות אסיה.  ''מנהיגות'' השותלת רעיונות.

''הפרוטוקולים...'': "אנו נדאג לריכוז מוגבר של השלטון,  אשר ייסיע לנו להחריב את השלטונות המשפיעים על הכוחות החברתיים וניקח פיקוד זה לידנו..." - כך פותחה דומיננטיות שלטונית, המביאה לפולחן אישיות המנהיג. שלטון מונרכי יחיד - מכוון שאין דבר שישלוט על העמים בהצלחה רבה יותר מחוק בעל ענישה כבדה. אפשר לומר שהחוק נקבע על ידי היהודים כרסן, המכוון את העמים בהתאם למטרות הנחוצות. מטרות המשרתות את היהודים בהיותם המתחרים היחידים על השלטון העולמי.

נדון קצת על הדמוקרטיה וריכוזיותה:
כזכור אמרנו, שהיהודים הצליחו להחזיר את האנושות לרעיון ההלניסטי של שלטון העם, הצליחו ליצור ''יחידה יחסית של הרוב'' ולאמץ את רעיון הדמוקרטיה בהצלחה לצורך מימוש מטרותיהם. כלומר, הקמתה של הדמוקרטיה ועקרונות חלוקת השלטון איפשרה ליהודים באופן חוקי להלחם במלוכה ולהגיע לפסגת השלטון. לאחר מכן, שוב ושוב תחת תירוץ ''משבר הפרלמנט'' הם מסרו את הנשיאות לנציגם.

הפרוטוקולים...: "נושיב את הגויים על סוס החלומות של ביטול האינדיבידואליזם האנושי והבאת האנושות  ליחידת קולקטיביזם סמלית. הם לא יבינו שאותו סוס החלומות הוא ניגוד מוחלט של חוק הטבע, שעוד מבריאת העולם יצר יחידה מיוחדת במינה ולא דומה לאחרות, במטרה שלכל אחד יהיה זהות משלו. אם הצלחנו להביא אותם לעיוורון מטורף כל כך, האם זה לא מוכיח בבהירות מדהימה את העובדה שמוחות הגויים לא מפותחים כלל בהשוואה למוחות שלנו? זה מה שבעיקר מבטיח את ההצלחה שלנו ".

''הפרוטוקולים...'': ''צריך להביא את כולם להצביע ללא שום הפליית מעמדות או כישורים, בכדי ליצור אבסולוטיות של הרוב, אותו אי-אפשר להשיג במעמדות גבוהים ובבעלי כישורים גבוהים''.

''הפרוטוקולים..'': "בקרוב נתחיל להקים מונופולים ענקיים. התעשייה תשאב מהאדמה ידיים עובדות וממון בעזרת ספקולציות הכספים יעברו לידנו, מה שיגרום לכל הגויים להיזרק לשורות הפועלים והעובדים. הגויים ישתחוו בפנינו רק כדי לקבל את הזכות להתקיים. אנו נרגיל את העובדים לאנרכיה ושתיית אלכוהול,  נשקיע את כל המאמצים בכדי לגרש את כל הכוחות האינטלקטואלים של הגויים'' -מה שמיושם כיום באופן מבריק במדינות סוציאליסטיות לשעבר ובמדינות רבות ברחבי העולם.

"הפרוטוקולים...": "לא משנה אם המדינה נחלשת כתוצאה מסכסוכים פנימיים או שהשלטונות הפנימיים נותנים אותו תחת שלטון אויבי חוץ, היא בכל מקרה אבודה: מה שאומר שהיא בידי שלטוננו''.

"הפרוטוקולים...'': ''בכדי שהם לא יגלו משהו בעצמם, אנו נסיח את דעתם על ידי שעשועים, משחקים, בילויים ותשוקות. בקרוב כל העיתונות תתמלא בהצעות השתתפות בתחרויות אומנותיות וספורטיביות מכל הסוגים. העיסוק בהם ימשוך את תשומת ליבם ומוחם משאלות, שעד כה היוו בסיס ךצריבות איתנו. דעתם תוסח מחשיבה עצמאית, האנשים ידברו בקול אחד איתנו, מכוון שרק אנחנו נציע להם מחשבות חדשות. כמובן שאלה יעברו אך ורק דרך אנשים מתאימים, שלא יראו כלפי חוץ שם סולידריות איתנו''.

נזכר שאמרנו שהפעילות העיקרית של היהודים נועדה ליצור וליישם רעיונות באנושות. כאשר הם יחדרו לתוך התודעה של האנשים הם יכבלו אותם ללתדמיות קיום מקובעות וסגורות שיובילו לפירוק, לשחיתות, לעוני, לעבדות, לשמירת טינה, למרידות, לעוינות, לאנרכיות וכתוצאה מכל אלו - הרס עצמי. יצירת והחדרת המודלים שיביאו לפילוג, לחוסר רגישות, לאינסטינקטים, לתשוקות, לצרכנות זה של זה, לעבדות וכו', בסופו של דבר יעניק ליהודים הזדמנות ממשית לשלוט על כל העמים. וכל זה, בחלקו הגדול, כבר מיושם בעמים.

''הפרוטוקולים...'': ''אנו נבלבל, נשחית ונעשה את הנוער של הגויים למופקר, בעת חינוכיהם לעקרונות ולתיאוריות שקר שניצור...''

''הפרוטוקולים...'': "במדינות הנחשבות למתקדמות, אנו ניצור ספרות מטורפת, מלוכלכת ומגעילה... בכדי שהיא תבליט את בהירות הנאומים והתוכניות שנשמיע. האינטיליקטואלים שלנו, שחונכו לשלוט על הגויים, יכתבו נאומים, פרוייקטים ומאמרים שבעזרתם נשפיע על מוחותיהם ונכוון אותם למושגים ולמטרות הנוחים לנו''.

''הפרוטוקולים...'': ''כעת ציון יוצרת ''רעיונות זמן'', ''תאוריות של המדע'', בוחרת אם לתת מקום לאנשים, ליצירותיהם ולהמצאותיהם. כל הפעילות הזאת נעשתה בכדי להביא את האנושות לבסיס חיים חומרי, בו נהרגת הנפש, העקרונות והערכים. בסיס חומרי זה יהפוך את כולם לחלקים מכניים, המחפשים רק אחר רווח חומרי. בשביל להרוויח הם יהיו לעיוורים ומוכנים לשרת ולהיות כנועים להון של ציון''.

נזכר. ("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) ''מטלת בניית האישיות מפולגת לשני חלקים: 1) היווצרות פנימית של אדם משכיל וחופשי, 2) חינוך האדם האימפולסיבי אשר יפעל בכל המצבים באופן רפקלטיבי. יצעק מכאב, יברח מסכנה, יחזיר באגרסיביות לאגרסיביות, יחייך מחנופה וכולי. אדם אימפולסיבי צריך להיות מחונך כך שיוכל להיות נשק רצון נוח בידיו של האדם המשכיל. רפלקסים מסוימים יש לחזק לעומת אחרים אשר יש להחליש...''.

"הפרוטוקולים": "אין דבר מסוכן יותר מיוזמה אישית. יש לכוון את החינוך של חברת הגויים כך שלפני כל מעשה בו יש צורך במנהיגות ויוזמה, הם יורידו ידיים בחוסר אונים''.

פרק 20

להזהיר את היהודים מבלי לעורר איבה, כי ''הַמַּסְוֶה מֻנָּח עַל לִבָּם''

ובכן, ניסינו לחקור בהיבט יחסית שטחי את אחד מחוקי הקבלה ואת מימושו המבריק במהלך ההיסטוריית הפוליטיקה היהודית.  במהלך הדורות חוק זה פירק את האנושות. הזכרנו שהאקולטיזם כולל חוקים רבים עליהם נשענים הסנגורים של הקבלה והבונים החופשיים. אלה מעניקים להם עליונות על האנשים הפשוטים, מה שסייע ליהודים להשתלט על כל האנושות במשך הדורות.

אך מהסיבה שאנו חוששים שלא ביכולתנו להעביר את המסר הזה לתודעותיהם של אנשים לא מאמינים, לא נרחיב יותר על מעשי הבונים החופשיים באנושות. (ובכן זה גם לא אפשרי, כתוצאה מכובד החומר ואי-סמכותיות שלנו).

נשתדל רק לתת סקירה קצרה על תחושותינו בנושא.

בכדי שהטענות וההצהרות שלנו יהיו יותר מבוססות, אנו נדבר בהמשך על מסמך מסוים, הקרוי בעולם בשם ''הפרוטוקולים של זקני ציון''. כמה מילות הקדמה על מסמך זה:

מסמך זה נחתם ב15 באוגוסט 1871, על ידי הכהן הגדול של לשכת הבונים החופשיים ועשרה זקנים מהמכובדים של הבונים החופשיים.

"הפרוטוקולים..." הם לא יותר מאשר תכנית אסטרטגית לכיבוש העולם תחת לוחם האלוהים-ישראל, שנבנתה במשך מאות שנים על ידי המנהיגים היהודים, הכוללים גם את תיאודור הרצל(ולפי מקורות אחרים גם את אשר גרינצברג). "הפרוטוקולים" הופיעו לראשונה ברוסיה ב -1908, והגיעו לידיו של הכומר הארתודוקסי סרגיי נילוס.  לאחר קריאתם, נילוס היה מזועזע מהבנת ביאת האנטיכריסט המתקרבת, ומיהר להראות מסמך זה לשני הסנטורים של המלך. כאשר ראו את המסמך, הראשון טען כי ''אין הדבר אפשרי לביצוע'', והשני טען כי ''מאוחר מדי''. החלטתו של סרגיי נילוס הייתה לכתוב את הספר ''הגדול בקטן'', בו נכללו ה''פרוטוקולים''. ספר זה חשף לראשונה את התוכנית הסודית של הבונים החופשיים והיהדות כנגד העולם הנוצרי. ראוי לציין, כי הספר נעלם מהמדפים ללא שום זכר לאחר שבועיים בלבד. במשך כל ההיסטוריה של ברית המועצות, כל הקוראים בספר זה נרדפו על ידי השלטונות. כיום, לעומת זאת, ספר זה נמכר באופן גלוי ופתוח. עובדה זו רק מוכיחה לנו כמה היהודים קרובים לסיום מימוש תוכניותיהם ושאין דבר שיעצור בעדם.

נילוס עצמו אומר על ספר זה: ''אנשים יכולים לערער על אמינות מסמך זה ובצדק. אך אם הייתה אפשרות להוכיח את האותנטיות של מסמך זה באופן חוקי, למצוא את האנשים העומדים מאחורי המזימה העולמית ואת אלה שמחזיקים בחוטים הארורים של מזימה זו, אז '' סוֹד הָרֶשַׁע '' היה מתגלה, והוא צריך להיות נסתר עד למימושו ב''בֶּן הָאֲבַדּוֹן''. האם כל נוצרי בעל חשיבה לא רואה מספיק הוכחות למימוש של ''הפרוטוקולים'' בסביבה והאירועים המתרחשים מסביבו ברוח בעוון שקוראים ממש אל מול עיניו? אסתפק בכך, שאשיג את המטרה הכי חשובה באמצעות רחמיו אלוהים ואזהיר את אחי הנוצרים על הסכנה המתקרבת שעורבת לנו. לא ברצוני לעורר שנאה באף לב כלפי היהודים, שעיניהם מכוסות ''במסוה'' רק לזמן מסוים''.

אנו מזדהים עם סרגיי נילוס, כי גם מטרתנו היא להזהיר את הנוצרים של הזמנים האחרונים על הסכנה העורבת והמתקרבת לכל מאמיניו האחרונים של ישוע המשיח. וכזהה לנילוס, איננו רוצים לעורר שנאה באף לב כלפי היהודים, המחוסים במסוה לזמן מסוים. אך אנו נמשיך להרחיב על כוונותיהם הזדוניות בקשר לאנושות והנצרות.

נזכר בדבריו של ב. מורוזוב בספרו ''איצקלופדיית האקולטיזם'': ''זכור פעם אחת ולתמיד, הכי קל לכשף אדם מפוזר. אדם בעל רעיונות, עובד פורמלי וכמו כן פיזי מוגן הייטב מפיתויים חיצוניים. הוא מאוד עצמאי, כזהה למערכת סגורה המתקיימת במישור האקטיבי (YOD) ורק לאחר מכן במישור הפאסימי (HEI). החלטתו לקבל על עצמו את האינפלוקס (ההשפעה הרוחנית הגבוהה ביותר), הינה החלטה מודעת הנובעת מבחירה חופשית...'' - ממידע זה יוצא כי מטרתם של הבונים החופשיים הייתה:
להביא את הסביבה האנושית לאיחוד ה''מערכות'' האישיות והחברתיות תחת התחלה פאסימית, במטרה לשתול בהן את התחלתם האקטיבית, מה שמושג בצורה הטובה ביותר דרך שינוי התת מודע.

"הפרוטוקולים...'': ''הנסיון נותן לנו להבין שהאנשים חיים ומודרכים בחייהם על ידי רעיונות ורעיונות נספגים אך ורק על ידי חינוך בכל גיל. אנו נעלים ונחרים לטובתנו את הניצוצות האחרונים של החשיבה העצמאית. מערכת הדרכת המחשבות כבר בפועל... נשק המחשבה יהיה לכלי חינוכי בידיו של שלטוננו...''.

פסיביות וחולשה מושגת דרך חוסר תועלת במאמץ יתר.

"פרוטוקולים ...": "הכרחי לעורר בכל המדינות יחסי עמים ושלטונות, בכדי לעייף את כולם בעוינות, שנאה, לחימה, מאבקים, חיסון מחלות וצורך אינסופי, בכדי שהגויים לא יראו דרך הימלטות נוספת חוץ מהשלטון הכספי והעליון שלנו. אם ניתן לעמים מנוחה מכל אלו, הרגע הרצוי עלול לא להגיע אף פעם''.

ובכן בהמשך, בעזרת ניתוח זהיר אנו יכולים לראות איך באופן חזק ונבון היהודים חילקו את כל העמים להמונים ולאצולות, גרמו להתנגשויות בין שני אלה, ודרך זה הצליחו לגרום להרס של עמים שלמים ואימפריות. ביצירת ממשלות של ''חברות סגורות'' (סין, קוריאה, ברית המועצות וכולי), הם הביאו לפועל את הפוליטיקה העולמית שלהם. אנו יכולים לראות שרצח עם ''טייל'' לו. מרידות ומהפכות, מלחמות ומשברים כלכליים - כל אלו, באופן ישיר או עקיף, נגרמו על ידי היהודים.

"פרוטוקולים ...": "העמים, ביחס לסודות הפוליטיקה שלנו, הם כמו ילדים תחת גיל החוקיות, ממש כמו מנהיגיהם''.   וכמובן זה נכון, הרי מי מהעמים בעל ידע נפלא של עקרונות היסוד של הקבלה, המאגיה ושאר המקורות. האם לא אל היהודים מופנים דבריו של הנחש העתיק: '' והְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע...?''

באומץ רב אנו טוענים כי היהודים במשך מאות שנים שתלו באנושות את ''תסמונת הקרבן'', ובכל כוחם הכניסו את כלל האומות תחת רוח האינקוויזיציה העולמית.

"פרוטוקולים ...": ''אנו נעשה ממדינות זירות, בהן נרים מהומות. עוד מעט אי סדר ופשיטות רגל ימלאו את העולם"

"פרוטוקולים ...": ''אנו משליטים טרור באופן גורף. כל המדינות עונו וקוראות לשלום, מוכנות להקריב כל אשר נרצה למענו; אבל אנחנו לא ניתן להם שלום עד שהם יכירו בשלטון העולמי העליון שלנו בענווה והסכמה גלויה'' - הנה הוכחה לאווירה טרום מהפכנית: השליטים כבר לא יכולים לשלוט וההמונים לנהל את חייהם כרגיל.

רוחה של האינקוויזיציה העולמית מומשה ברעיון הדיקטטורה, בה אנשים מסוג אחד הם בעלי עליונות על השאר. בכדי להשריש את הדיקטטורה בהמונים, היה צורך להפעיל ''שיטות מתאימות''.

כדוגמא: (מַאוֹ דְזֶה-דוּנְג:) ''הדיקטטורה המכוונת כנגד המעמדות הריאקציוניים, לא מכילה בעצמה שאיפה להשמיד את כל נציגי מעמדות אלו. יש צורך לחנך אותם מחדש בדרכים מתאימות שייצרו מהם אנשים חדשים''.

קביעת הקנון ה-3 של הארכיבזיליקה האפיפיורית ה-4: ''מה שנוגע לאלו שיסרבו לקבל את פקודות הכנסייה וישמרו קשר עם הכופרים, הם ינודו מהכנסייה עד שיתקנו את עצמם''.

נידוי מהכנסיה היה מלווה בהחרמת רכוש פרטי, שלילת זכויות אזרחיות וכן הלאה. כלומר גם כאן מדובר ב ''שיטות מתאימות'', אשר מטרתן הייתה ''לתקן'' את דרכיו של האדם.  ועד היום העמים ''מתקנים את עצמם'' דרך יחסים קומוניסטים או יחסי שוק.

ועוד דוגמא: (תומאס אקווינס): "כדי להציל את העריצות, אנחנו חייבים להרוג את החזקים והעשירים ביותר, משום שהאנשים האלה יכולים למרוד נגד עריץ בשל סמכותו. כמו כן יש להיפטר ממדענים ואנשים בעלי ידע, משום שבאמצעות הידע שלהם הם יכולים למצוא את האמצעים להרוס את העריצות. לא מומלץ לסבול בתי ספר ומוסדות אחרים, אשר בעזרתם ניתן לחקור את המדע... כדי להציל את העריצות, העריצים צריכים לגרום לכך שהאזרחים שלהם יאשימו אחד את השני בפשעים ויכוללו מהומות פנימיות, ירדפו זה את זה, והעשירים יהיו במאבקים זה עם זה. מומלץ גם לעשות את בני העמים עניים עד כדי כך שלעמוד כנגד העריצים יהיה עבורם קשה יתר על המידה. למען שמירת מקומו, העריץ מוכרח להיות בעל עשיית טוב מדומה כלשהו, ואם אין כזה, עליו לעשות עצמו שיש...''.

כך יכול ללמד אך ורק סוכן מבשר של הבונים החופשיים, השואף להצטרף ליישום תכניות האנטיכריסט.

ובכן, אנו מנסים להמחיש את דרך התמנת ''תיסמונת הקורבן'' של היהודים במשך מאות שנים והבאת העמים אל רוח האינקוויזיציה העולמית.

("ההיסטוריה של האינקוויזיציה"\ הנרי צ'ארלס לי:) "צורת הארגון של האינקוויזיציה הייתה פשוטה כמו שאיפתה להשיג את מטרתה. היא לא שאפה להביס מוחות על ידי הפאר החיצוני שלה, אבל שיתקה אותם בעזרת טרור... האדם כבר לא יכל להיות שקט,עם קיום המחשבה שכל מילה הנאמרת כדרך אגב, יכולה להיות מועברת בכל עת, על ידי בני משפחתו וחבריו היקרים; תחת השפעת מחשבה הזו, הוא נכנע לפחד והסגיר אחרים בכדי לא להיות מוסגר בעצמו...''.

(אדוארדו גליאנו, אורוגוואי, שנת 1978:) ''מי שמתנגד למערכת המדינה, הוא האויב של המדינה. המבקר את האי צדק, בוגד במולדת. מדינה זו אני, אומרת המערכת... להיות בחיים מסוכן; לחשוב - זה פשע... דיקטטורה זהו הרגל של שפלה; מכונת המדיניות עושה אותך חירש ועילם כלפי הכל, אומרת על מה מותר ועל מה אסור להסתכל. המערכת מלמדת להשלים עם האימה, כמו שחורף מחנך להשלים עם הקור... הצנזורה מנצחת, כאשר כל אזרח מצנזר את כל מילותיו ומעשיו... כל המילים מועברות דרך סיווג מכס. בכדי שנסכים לא לחיות את חיינו כרצוננו, כופים עלינו זיכרון זר. מציאות נצבעת בצבעים אחרים, את ההיסטוריה מפרשים לנו המנצחים. מי שלא יודע מהיכן הוא בא, איך ידע לאן ללכת?...''.

כך היה תמיד. כלומר תמיד ומעל הכל, כל אדם היה מושפע על ידי ההתקפות המאסיביות של רעיונות זרים ולא מוכרים עבורו, שהיו מביאים אותו לפחד, חוסר יוזמה ושיעבוד.  ובפעילות זו עסקו היהודים בלבד.

"פרוטוקולים ..." : ''נשק החשיבה יהפוך לכלי חינוכי בידיים של הממשלה שלנו, שלא יאפשר למסה העממית לטעות בחשיבה פרועה וחלומות על הטוּב שבהתפתחות.."

"פרוטוקולים ...": ''אנו נשלח את מוחותיהם (של הגויים) לחשיבה על תאוריות פנטסטיות מרקחות, חדשות וכביכול מתקדמות; כי בהצלחה רבה נסובב את הגויים החסרי שכל עם רעיונות מקדמים, אין בין הגויים תבונה שתיתן להם לראות שתחת כל אלה מסתתרת הסחה מהאמת בכל המצבים בהם העניין לא נוגע להמצאות טכניות. האמת היא אחת, ואין בה מקום לפרוגרס. הפרוגרס, משמש כרעיון שקרי הבא לטשטש את האמת, בכדי שאף אחד לא ידע אותה חוץ מאיתנו - נבחרי האל ושומריה. ומי יעלה חשדות, שכל הבעיות הללו היו מותאמות על ידינו לפי תוכנית פוליטית מדינית, שאף אחד לא הצליח לראות את פעולתה במשך מאות שנים''.

נזכיר את התזה: "אם התודעה ניתנת לניהול, אז הסביבה נשלטת...", ולכן בלתי נמנעת שליטת האדם על המחשבות, והרדיפה היא לא אחר מעשים, אלא אחר דעות (אליהן מגיעים המוחות דרך האמונה הדתית). תחום זה - זוהי העבודה העיקרית של היהודים העתיקים.

כזכור, המוטו של המגיה השחורה: ''שאפו לדכא בעזרת בלבול וקושי את הביטוי הרוחני (של האנשים), שאפו להקשות על האנשים את הבנת יסודות היקום ושעבדו את הקורבנות שנפלו לבַּעֲרוּת. כך כל אדם הנולד לעולם הזה, ללא סוף נע מבלבול אחד לבלבול אחר, בהשפעת כוחות לא יודעים לו, בהיותו מכניס את עצמו לעקרונות חדשים וצורות קיום חדשות''. - תחום זה - זוהי העבודה העיקרית של היהודים במשך ההיסטוריה.

ניזכר. ("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) ''מוכנות הסביבה לרוב נקבעת לפי המצוקות האתיות (ולעיתים רחוקות כספיות), המביאות אותה להבנת הצורך שלה בשינוי לטובה והגעה לשלמות. לכל העמים יש תקופות בהן הם לא יכולים לסבול עוד את הרשעות והבורות שלהם. כתוצאה מכך הם משתוקקים להתחדשות דתית ומוכנים לפגוש את המורה... " - מכאן אנו יכולים להבין כי מטרתם של הבונים החופשיים הייתה הבאת החברה למצוקות אתיות וכלכליות בכדי שהיא תסכים לקבל את המורה.

"הפרוטוקולים ...": "אם העולם הזה יתרפש, זה יסמל שהיינו צריכים לרפש אותו. אם תיתרחש בו מזימה, אז בראשה יעמוד אחד מהמשרתים שלנו''.

"פרוטוקולים ...": "אם הצלחנו להשתלט על מוחם של הגויים עד כדי כך שהם מסתכלים על העולם דרך משקפיים צבעוניות שהנחנו על עיניהם, אם עכשיו עכשיו אין בפנינו שום מחסומים באף אחת מין המדינות, החוסמים לנו את ידיעת הסודות המדיניים הגדולים ביותר, מה יקרה אז, כאשר ניקרא לאדונים בפניו של המלך העולמי שלנו?''.

"פרוטוקולים ...": ''השלטון העליון שלנו גאוני ללא קץ''.

"פרוטוקולים ...": ''האיחוד הציוני העולמי כבר התחיל להוריד את מסכותיו, לפי דעתו הוא כבר השיג את השלטון העליון, דרך שליטה על כל המשרדים של העולם''.

כל זה נכתב מעל למאה שנה. מה נשאר ליהודים להגיד כעת?

נסביר בקצרה את תוכן הקתכיזס של היהודים החיים ברוסיה (שנת 1958): "יהודים! אהבו אחד את השני. עזרו אחד לשני. עזרו אחד לשני, גם אם הינכם שונאים אחד את השני. כוחנו טמון באחדות שלנו - זהו סוד ההצלחה שלנו, הישועה והשגשוג. עמים רבים הושמדו כתוצאת התפלגות, מכוון שלא הייתה להם תכנית פעולה מוגדרת ותמיכה. עברנו דרך מאות שנים ועמים רבים ונשמרנו, התרבנו והתחזקנו תודות לתחושת האחדות שלנו.

האחדות היא המטרה, כמו כן היא האמצעי להשגתה. זו המשמעות, זו השאיפה. כל השאר יבוא מעצמו.

הלאומיות שלנו היא בינלאומית ולכן אין לה קץ. ליהודים פתוחות כל הדלתות ללאומיות זו, ליהודים מכלל הלאומים, מכלל דתות, מכלל העמדות הפולטיות שלהם. אינטרנציונליסט אמיתי הוא רק זה שקשור ליהדות בקשר דם, כל השאר- חילול ושקר. עצבו את הנוער המתבגר שלנו, הוא המחר שלנו. כל מעבדה, כל מחלקה, כל אוניברסיטה - צריכים להיות מקור העבודה של הנוער הבינלאומי שלנו.

הכינו את הנוער היהודי לקבל את מרוץ השליחים של הדורות. עשו כך, שכל הדורות הלא יהודיים יתמודדו עם ההגנה הרב שכבתית שלנו. כל פעם, בה הדור הוותיק יורד מהבמה, במקומו צריך לעלות דור עוד יותר חזק ועוצמתי של צעירים יהודים מחוזקים המוכנים היטב מראש. אנחנו חייבים לתת לילדים שלנו יותר ממה שהם קיבלו מאבותיהם, והם לאחר שימור והכפלה של מה שקיבלו, בתורם יעבירו את זה לצאצאיהם. רצף הדורות הוא הכוח שלנו, היציבות שלנו, חיי הנצח שלנו.

העולם הוא אכזרי, אין מקום לנדבנה. כל עם - הוא יוצר האושר שלו. לא עניינו הוא לדאוג לצוותים לאומיים זרים. הקימו קבוצות ובעזרתן תתנגשו בגוים ודחפו אותם לבחוץ. אנו יוצרים קבוצות בכדי שהגויים לא יפריעו לנו לחיות כדרכנו וכרצוננו. שינסו לאחד קבוצות משלהם, אך קשה להאמין שהם יצליחו. הם יריבו ויתפלגו עוד לפני שיספיקו לעשות משהו, ואנו נעודד אותם לכך.

אינם מסוגלים לחשוב לעומק, לנתח ולעשות הכללות עמוקות. תפיסתם נורא שטחית ונורא ספציפית. הם לא רואים עובדות ותוצאות בקשרים וביחסים שלהם. הם לא מסוגלים לעשות הכללות ולנתח באופן מופשט. עבורם, כל אירוע-מקרה היחיד, ללא שום התייחסות לתדירות שלו. מה שהם יודעים ויכולים לעשות, יודעים ויכולים גם אנחנו. כל מה שאנו יודעים ומרגישים, הם לא זכו לדעת ולהרגיש. כל מה שיש להם, זהו גבול היכולות שלהם. כל מה שיש לנו- אלה הם האמצעים להשיג יותר. כל מה שיש להם כיום - שייך לנו וניתן להם רק לשימוש זמני. לקחת מהם את מה שהובטח לנו על ידי אלוהים, זוהי המשימה שלנו.

הם עשקנים אך אין להם התמדה בכדי להגיע למטרה. הם עצלנים, לכן תמיד ממהרים. את שלל הבעיות הם מנסים לפתור בפעם אחת. הם מקריבים קצת למען ניצחון גדול ומכריע. אך ניצחון כזה או שלא בא כלל או, שלאחר ניצחון כזה, הם מוצאים את עצמם עם שום דבר. אנו דבקים בטקטיקות של נצחונות קטנים, למרות שאיננו מתנגדים לנצחונות גדולים ומשמעותיים. ניצחון קטן- הוא גם ניצחון.

הם לא יודעים לשלוט וכך גם לא לציית, הם חבלנים גנטיים. הם קנאים, הם שונאים זה את זה כאשר הם מתבלטים מהמסה האפורה. תנו להם את ההזדמנות לקרוע את המתבלטים הללו. כאשר שניים נאבקים , היהודי מנצח. הסיתו אותם זה כנגד זה, תגרו אותם ותחממו בהם את הקנאה אחד בשני. הם לא יודעים לחיות ולא יודעים איך להגדיר מטרות. אנו מציבים בפניהם בעיות חולפות, והם מנסים לפתור אותם. אין שיטות לא מוסריות, אם הן תורמות ליציבותו ושיגשוגו של עמנו. המטרה מקדשת את האמצעים להשגתה.

הם מוגבלים ביכולות שלהם, ולכן שמים גבולות לכל דבר. אנחנו אומרים: "לתכונות וליתרונות היהודים אין סוף, כי אנו מתנהגים בהתאם לנסיבות''. תמיד זכרו מהן המגבלות ששמים לעצמם הגוים. החשיבה שלהם צרה בתוך גבולות אלה. הם לא יכולים לצאת מהם. דברו ועשו את מה שלא מאפשר המוסר שלהם והמושגים שלהם. עשו את מה שנראה להם בלתי אפשרי ולא ייאמן. הם לא יאמינו בכך שאתם מסוגלים לעשות ולהגיד, אם אינם יכולים לעשות זאת.

עשו ודברו באופן בטוח, אגרסיבי, אגרסטיבי ומפחיד. יותר רעש וקישוטים מילוליים, יותר דברים מדעיים ולא ניתנים להבנה.צרו תאוריות, השערות, כיוונים, בתי ספר, שיטות אמיתיות ולא אמיתיות, וכמה שיותר- יותר טוב! שלא תפריע לכם העובדה שלאף אחד אין צורך ועניין במה שאתם אומרים וממציאים ולמחורת הם במילא ישכחו. יום חדש יגיע, יגיעו רעיונות חדשים. זה משקף את כוח הרוח שלנו, זוהי הדרך שלנו להביע ולבסס את עצמנו, זו העליונות שלנו. שהגוים ישלמו את חובותינו. שישברו את ראשם אחר חיפוש זרעי הגיון ברעיונות שלנו. הם יחפשו וימצאו את מה שאין שם. כל יום נחדש את המזון למוחות הפרמיטיביים שלהם. העבירו את כל התופעות דרך האינטרסים שלנו, כל תופעה תהיה מאובחנת במונחים של נזק או תועלת ליהודים.

אלוהים שלנו הבטיח לנו לשלוט בעולם, ואנו שולטים בו. המשימה שלנו היא לשמור את העולם בידיים שלנו.

הקדישו תשומת לב רבה לכמה גוים עקשנים. אלה שלא רוצים להיכנע לעליונות שלנו, לא רוצים לעבוד למעננו ומתנגדים לפוליטיקה ולשיטות העבודה שלנו. מצאו אותם וחשפו אותם, השתמשו בסחיטה נגדם בכל דבר אפשרי ומכל סיבה אפשרית, התנגדו להם בכל האמצעים האפשריים. בזמן שהם לבד, הם לא יוכלו לעמוד כנגד האחדות שלנו. הפיצו נגדם שמועות ובנו להם שם רע. בסופו של דבר, הם יתחילו לפחד אפילו מהכי קרובים להם, שאוהבים ותומכים בהם ובעלי דעה חיובית לגביהם. שללו מהם את קשריהם, קחו מהם את האפשרות לעבוד ביעילות, העמידו בסימן שאלה את נאותות העבודה שלהם והתועלת מהם. בודדו אותם, וכשהם מוחאים כנגדנו, האשימו אותם בחוסר ציות. קראו לציבור, לממשל, וועדות מפלגות, משטרה ואם אפשר - גם בית משפט!  אם הינכם מבוגרים יותר, האשימו אותם באי כבוד למבוגרים. אם בעלי אותו גיל, האשימו אותם בהפרת סדר האחווה. היעילות של טכניקות אלה נבדקו על ידי דורות רבים. העיקר - להאשים. ושהם כבר יסבירו את עצמם. אם יש אפשרות, הביאו תחת התנהגותם פלטפורמה פוליטית. תתגרו בהם בכדי שיתקוממו כנגד הממשלה, ולאחר מכן השמידו בעזרת הכוח הממשלתי...

העמידו את כולם תחת תלות בכם, ומי מהגויים שרוצה ללכת בדרכו העצמאית- צריך להיות מוגדר כ סכנה, ולהיות מורחק מכל תמיכה ופרנסה למימוש רעיונותיו. או הסדר שלנו, או חוסר ארגון מוחלט! איפה שרוצים להסתדר בלעדינו, שם יהיה כאוס!

עשו כך, שחוסר הארגון ימשך עד שהגויים המותשים והחסרי אונים לא יבקשו לתת את השלטון לידנו ולספק להם חיים שקטים. הגויים צריכים לעבוד תחת שלטוננו ולהביא לנו תועלת. מי שלא יביא תועלת, יהיה מגורש. ללא מימוש האינטרסים לנו, אין שום תועלת לציבור! מי שלא איתנו הוא נגדנו. עין תחת עין! שן תחת שן! כך לימד משה, כך חיו אבותינו,  וכך אנו נחייה. לאכול-זוהי תחושת קודש. זה מחנך את האופי, ומייצב את האדם. הוציאו מעצמכם את תחושת הצייתנות והענווה כלפי המתעללים בכם. את הסיסמאות של חסד נוצרי, ענווה, הכחשה עצמית והשפלה השאירו לגוים הטיפשים - זה מה שמגיע להם.

בין הגויים הטיפו מעלות טובות, ובעצמכם ובליבכם, הישארו קשים. אף פעם אל תגיעו לשלום עם אויבכם. אל תתרגלו לעלבונות אלא קחו מאחרים את הרצון להעליב אותכם. שהגויים ישכנעו זה את זה בזהירות, במתינות וגמישות כלפיכם. תנו להם לשאת את תקיפתנו. עלינו לפעול בנחישות ובמהירות, ותמיד להציב בפניהם עובדות גמורות. תנו להם לנהל דיונים ארוכים כנגד שיטותנו, בכל זאת אין להם נשק נגדנו... באופן זמני אנו נאספים על אדמת אבותינו, בכדי לחזק את רוחנו, את סמלינו, את אמונתו באחדות. אנו נאספים בכדי שוב ללכת לכיוונים שונים. וכך לנצח נצחים!''.

מן ההסיטוריה (מתוך מכתב ליהודים הספרדים של קונסטנטינופול): "אחים יקרים בתורת משה! קיבלנו את מכתבכם, בו אתם מספרים לנו על עוונכם וצערכם אשר עוברים עליכם, והם גורמים לנו כמו כן לסבול כמוכם. דעתם של מושלים ורבנים גדולים בקשר לעניינכם, שאם מלך ספרד מצווה עליכם להיות לנוצרים, תהיו לכאלה, כי אין לכם ברירה. בקשר לכך שהינכם אומרים שמצווים עליכם לעזוב את רכושכם, עשו את בניכם לסוחרים, בכדי לקחת בהדרגה את רכושם של הספרדים. בקשר לכך, שהינכם אומרים כי לוקחים מכם את חייכם, עשו את בניכם לרופאים ורוקחים, וכך קחו את החיים מהספרדים. בקשר לכך שהינכם אומרים כי הם הורסים את בתי הכנסת שלכם, עשו את בניכם לכמרים ותיאולוגים וכך תהרסו את הכנסיות שלהם. ומה שהינכם אומרים בקשר לשאר הייסורים המוטלים עליכם, השתדלו שבניכם יהיו לעורכי דין, נוטריונים ויועצים, עסקו כל הזמן בענייני הממשלה בכדי להביא אותם לשפלה ולהשתלט עליהם על מדינה זו בעצמכם. כך תנקמו.

ואל תזלזלו בעצה אותה אנו נותנים לכם, כדי שנוכל לראות דרך נסיונכם, איך משנואים תהפכו לנחשבים'.

כך היה, אך לפני יותר ממאה שנה נאמרו המילים: ("פרוטוקולים ...":) "הארגון הציוני העולמי לאט לאט מוריד את מסכתיו, אך הוא כבר השיג עליונות ממשלתית, שבאופן בלתי נראה משחק בכל הממשלות בעולם''.

פרק 19

מהות האחדות ותעלומת ההיררכיה

אך בואו נחזור למהותם של הבונים החופשיים בעולם כולו. כבר אמרנו שהבונים החופשיים זהו ארגון שעיקר עיסוקו הוא יישום התוכניות התיאורטיות של היהודים בכל העולם. כלומר, הבונים החופשיים הם המממשים הישירים של תוכניות היהודים להשתלטות על כל העולם. בכדי להרחיב על רעיון זה, אנו נביא את הציטוט הבא, בו מוסבר היחס המורחב והסינתטי של היהודים לקיום.

("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) ''אך למי מתוך השלושה עלינו להצטרף? האם להיות רוחניים(רוח) , נשמתיים(נשמה) או מטריאליסטים (גוף)? רבותיי, לכו על פי דוגמתם של בתי הספר המצרים. השתחוו להרמס טריסמגיסטוס, כלומר לסינתזה של שלושת זרמי הפילוסופיה. תיהיו מטריאליסטיים (חומריים) כאשר אתם מזנקים מבסיס יציב הנקרא במישור הפיזי. הוא בסיס יציב שניתן להישען עליו כאשר מפעיל מאגי רוצה לגרום לעובדות ליצור עובדות. השתקעו בפנתאיזם ברגע שאתם צריכים להכריח צורות ליצור צורות: ברגע שאישיותכם מגדירה עצמה כבעלת זכויות פנטגרם, כלומר לא מגדירה עצמה יותר כעבד הטבע אלא כאל חופשי. אך בשעה שתרגישו שאישיותכם דוממת בציפייה למשהו רחב יותר ,מאוחד ואחיד יותר, ברגע שתרגישו שנאה או אהבה כלפי רעיונות מסוימים, חד משמעית היפכו לספיריטואליסטים. אז תהיו במלכות האב, במלכות ההתחלה האקטיבית''.

ניתן להסיק כי הטרנספורמציה של העולם הפיזי, והפיכתו ל"בסיס יציב" על פי ההבטחות האלוהיות להיהודים היא תנאי הכרחי לנאמנות היהודים ל"סינתזה הדקה של שלוש הפילוסופיות של הרמס."

("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) ''הרוח נוטה להתהוות על פי עקרונות האנרגיה, היוצרת צורות, והצורות הללו בתורם צריכות להתבסס בעולם המטריאלי, הפיזי".

לפי אברהם ומשה זה שונה. משרשי היהדות ראו עצמם כ "זָרִים וְגוֹלִים הֵם בָּאָרֶץ", כמי שאין בידם את האפשרות לקבל את ההבטחות(של אלוהים) בעולם הזה. מכיוון שאלוהים " הֵכִין לָהֶם עִיר"(ארץ מושב שמימית). וכאן על הארץ  "לֹא נָתַן לוֹ בָּהּ נַחֲלָה, אַף לֹא מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל". אלוהים לא נתן להם מולדת על האדמה, לכן הם שאפו אך ורק לדבר אחד, אל השמימי.
משרשי היהדות לא יכלו להיות בונים חופשיים, השואפים לבנות מולדת על האדמה.

אך הבונים החופשיים טוענים אחרת: "מהי הפרשנות הנרחבת ביותר לרעיון מימוש המטאפיזיקה בחיים? משמעות הדבר היא להעביר את הידיעה הבשלה לתוך צורות, ובהתאם לאנלוגיה, להעביר את הצורות הבשלות לתוך תוכנית ריאלית.   אדם המבקש להרוויח את התואר "הוגן", בהיותו בונה את השקפת עולמו, אינו יכול אלא להביא עצמו למערכת פילוסופית עקבית. ואם הוא בוחר להימנע מכן הוא יצור את מה שבשפה הקונקרטית יכול להיקרא "מתח רעיוני".  באותה צורה היה מביש ליצור תכנית בניה מרהיבה מבלי לעשות נסיונות להוצאתה לפועל. לכן, רעיונו של אדונירם ושל הבנייה החופשית ליצור בית מקדש, לא יכול שלא לצאת לפועל''.

ובכן, אנו מעידים על פעולות הבונים החופשיים בדרג הפיזי הנמוך כ"חוקיות המים הממלאים את חללי האבן" (אחד מחוקי הרביעון הטארנסיאוני) , כאשר הן רק חלק בסדרה של צעדים מאגיים ופיזיים. אלה הביאו את האנושות לפאסיביות במשך ההיסטוריה כולה. השפעתם עליה בכל מבחר כליהם הביאה לאסימילציה של האנושות בתוך גופם.

ועוד. ("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) "הנה לכם המתכון הראשון: רצון חזק, מכוונן ל- '' I Homme de desir'', בתפילה חמה תמגנטו את הסביבה העולמית, ותוכלו למשוך אליכם את האלמנטים שעשויים לסייע להקדשה שלכם.
אלה מהם שנמצאים מעליך יהפכו לפטרונים שלך, אלה שנמצאים תחתיך יהיו זמינים לערפדות שלך; אתה, אם אפשר לומר כך, תהיה ניזון מהם, ותטמיע אותם לתוך גופך".
אלה מילים חזקות מאוד, החושפות גם את ערמומיות ה"חיה" וגם את ה"חום ואהבה" שלה לקורבנותיה.

ועוד. ("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) "שילוב בין מהות האחדות לבין סוד ההיררכיה, מהווה מדרגת עלייה אל אמת הפוריה. בדרך זו תשתלט על התהילה של כל העולם, כך שכל חושך יסוג ממך".

במילים אלה מוסתר ידע רחב ויקר ערך שלא ניתן להשגה לאנשים פשוטים. איך להבליט את מהות הרעיון של האחדות? איך ניתן להשיג אותה? באילו נסיבות? כיצד להשתלב בהיררכיה השמימית? איך לאחד בתוך עצמך את מהות האחדות ואת תעלומת ההיררכיה, מה תהיה הסיבה לכך שתעלה על ''מדרגת עלייה אל אמת הפוריה''? ''תשתלט על התהילה של כל העולם, כך שכל חושך יסוג ממך''?

לו רק הנוצרים יכלו לתת תשובה לשאלות אלה! אבל היהודים, הם יודעים את התשובות לשאלות הללו. ממידע זה אנו מגלים שמטרתם של הבונים החופשיים הייתה להביא לא רק את כל העולם לפירוק וחלוקה, אלה גם את הנצרות, מה שנשא את הציווי הוותיק של השטן: ''הפרד ומשול''. כך גם להביא להרס את הבנת ההיררכיה בתודעה האנושית, מה שגרם באופן טבעי לעבדים לא לציית לאדונים ולהתנגדותם של העמים לשלטונם, מה שהיווה בסיס לכל המהומות, המרדים והמהפכות.

מכל הנאמר בנושא אנו רואים שכאשר היהודים חינכו את עצמם ברוחניות ומודעות עצמית, הם הצליחו להשיג אקטיביות וכוח, על בסיס למידה מעמיקה של סמלים וחוקים אקולטיים ומימושם בחיים. עם שילוב פעילותם עם המלכים הם הביאו את האנושות לפאסיביות, החלישו וכתוצאה מכך פירקו.

זוהי רק סקירה מהירה של חוק אחד של הקבלה, חוק הרביעון הטארנסיאוני. ישנם מאות חוקים זהים…

פרק 18

כישוף*

ננסה (וזה לא קל) להבין את התרשים של אחד מחוקי הקבלה, בכדי להבין את הגיון פעילותם של היהודים בעמלם ההיסטורי בכל האנושות. הנה ניסוח קצר ומוגבל מאוד של ''חוק ההתמסרות הריבעונית''.

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) "הרוח (YOD) יכולה להכיל בה אין סוף של פוטנציאלים, הם כולם חיוביים, כלומר פעילים; כמו כן הם ניתנים למימוש מכוון שיכולים לייצר אנרגיה שוות ערך. הסביבה (HEI) מסוגלת לזהות שוני בין הפוטנציאלים, אך הם תמיד שליליים, כלומר אינם פעילים או במילה אחרת - פסיביים; הם בלתי ממשיים לכן אינם מסוגלים לייצר דבר בעל ערך. לפי אופן זה, הרוח יכולה להפיק ולייצר אין סוף כוחות ומפעילים והסביבה מגלה רק ריק - מרחבים בה מופגנת הרוח. תפקיד ריק זה, הוא סיוע לתזוזות הרוח בהתאם. לא ביכולתו להפיק תזוזות משל עצמו, מכוון שבמקרה הגרוע היה נהיה למקור התזוזה. דרך מעקב קפדני על פעולות הרוח האקטיבי, מצד אחד הסביבה הפאסיבית מסייעת לתנועתו, מצד שני, מקיימת את חוק האנרגיה הרפויה. חוק זה מתבטא בפורמולה המקובלת: ''טבע מפחד מריק''.''.

נקרא לחוק זה ''חוק המים הממלאים את הריק שבתוך האבן''. האלפבית העברית מבטאת זאת באותיות ''י-ה''. בתוך חוק זה טמונים רוח-גוף, בעל-אישה, אלוהים-חלל, שמש-אדמה וכולי.

נכיר באחד ממושגי הקבלה - הכישוף.

כישוף: ניצול אלים של משאבים אסטרליים ופיזיים של אדם אחד על ידי אחר (או כוח משמעותי בכוח אחר). זה לא יותר מהשפעה מאגית של ייצור אחד על ייצור אחר. המאגיה, היא מדע אסטראלי העוסק בנסיבות (רוחניות) מסוימות והשליטה בהם.

כמה מילים על מאגיה. (''ענף הזהב''\ ג'יימס ג'ורג' פרייזר, 1986): "המאגיה וכך גם המדע, כפופים לחוקים הניתנים לחישוב וחקירה. בעזרתם נמנעת התנודתיות, האקראיות והתנועה בתוך המערכות הטבעיות. כזהה למדע, כך גם המאגיה מתגלה ליודעי סיבות הדברים ולמוכנים להיחשף לסיבות מלאות נסתר, המביאות לתנועה את המנגנון המורכב של הטבע. הפרספקטיבות נראות בלתי מוגבלות. ומכאן המשיכה, אותה הם מהווים עבור המוח האנושי והתמריץ העוצמתי שהם נותנים לאגירת ידע באדם. דרך מדבר מלא באכזבות הם קוראים לחוקר העייף לעבר הצלחות רבות בעתיד. המדע והמאגיה כביכול מרוממים את האדם לגובה עצום ודרך כל העננים והערפל הסמיך, מתגלה זוהר שמיימי מרוחק, זוהר עטוף פאר לא מהעולם הזה, אור חלומי''.
(מספרו של גסטון קאמי שארל מַסְפֵּרוֹ:)  "אין עלינו לקשר את המילה ''מאגיה'' למשמעות הנזקית שבאופן בלתי נמנע צצה במוחו של האדם המודרני. מאגיה עתיקה נטמנה בבסיסי הדת עצמה''.
המאמינים הפנו את אליליהם לטובתם באמצעות טקסים, קורבנות, תפילות ומזמורים המהווים את המאגיה עצמה.

וזה ברור שבשביל המאגיה והמדע, הטבע לא נקבע לפי חשקים או מוזרויות אישיות של ישויות על טבעיות, אלה לפי חוקים מכניים הלא ניתנים לשינוי. במאגיה מעורבות רוחות, דבר המקרב אותה לדת. אך המאגיה מתייחסת אלינו בדיוק כפי שהיא מתייחסת לכוחות דוממים, במקום לפייס ולרצות, כפי שעושה זאת הדת, המאגיה כופה ומכריחה.

"העולם כולו כפוף לאלים, האלים כפופים לכשף, והכשף כפוף לברהמינים; לכן הברהמינים הם האלים שלנו".

המאגיה, בצורתה הנקייה, מניחה שאירוע טבעי אחד בהכרחיות וקביעות מושפע מאירוע אחר ללא התערבות הרוחות.  וכפי שהמדע מאמין בסדר ואחדות של תופעות טבעיות, כך גם המאגיה דוגלת באמונה זהה. למאג אין ספק בכך שאותן נסיבות תמיד יביאו לאותם תוצאות. הוא בטוח שקיום טקס מתאים בהכרח יביא לתוצאות רצויות. המאג לא מתחנן לכוח העליון, לא מחפש את טובתו של ייצור עליון מתחלף, לא משפיל את עצמו מול האלוהות האדירה. אך לא משנה מה הוא חושב, בכל מקרה, כוחו לא מהווה כוח שרירותי ובלתי מוגבל. יש בידיו כוח שליטה הנובע כתוצאה מכך שהוא עוקב אחרי החוקים של האומנות שלו או אחרי חוקי הטבע במידת ההבנה שלו. אם המאג תובע עצמו לשלטון מרומם מעל הטבע, אז השלטון שלו כפוף לחוק והוא מוגבל בסמכויותיו.

כלומר, ניתן לקבוע שמאגיה זהו מדע מדויק וניתן להוכחה, המעניק לרצון האנושי השפעה על העולם הרוחני לצורך שימוש ברצונות אישיים. האמת של המאג, זו השערה מוכחת.

נוסיף. ("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) ''השפעת כישוף אדם אחד על השני (הערה: דרך פעולה מאגית), תמיד קשורה בביטוי פיזי או ביטוי נמוך במישור האסטרלי.  מכשפים על אהבה, מכשפים על מחלות או מוות, מכשפים על עוני, מכשפים על הפסקת פעילות שימושית כלשהי וכולי..''.
המילים: "מכשפים על עוני, מכשפים על הפסקת פעילות שימושית כלשהי וכולי..'' - באות לידי ביטוי במדינות רבות. כלומר, במילים פשוטות, ניתן להטיל כישוף לא רק על האדם היחיד, אלא גם על מדינה שלמה.

נוסיף. ("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) ''הדרך לתקוף בשיטת שיקוף המתקפות (הערה: של כישופים אחרים) בכל המצבים זהה: ''אל תנום'', תיהיה פעיל, תיהיה עסוק ומרוכז במשהו. אדם השומר על השדה שלו, תודות לערנות שלו ישים לב לגנב ולצייד.

"אל תנוח על זרי הדפנה" במישור הנפשי: התפלל! במיוחד על אויבים. מי שמתפלל בשביל אויבים, לא בונה תוכניות נקמה וישכח לייחס אותם לאחרים. מי שלא חושד בזדון אצל אחרים, לא יודע פחד. מי שלא יודע פחד, אין לו סכנה להיות תחת כישוף.

"אל תנוח על זרי הדפנה" במישור האסטרלי, תהיה עסוק בצורות מסוימות, שיצרת או בחרת. זאת בכדי שלא יווצר מצב שהושתלו עליך צורות זרות. תדע מה אתה רוצה, בכדי שלא ישתילו לך רצונות. הצטרף להגדרה מסוימת, שתהיה זהה להשקפת העולם שלך בכדי שלא יגררו אותך להגדרה זרה.

"אל תנוח על זרי הדפנה" במישור הפיזי. תאמן את הגוף שלך, בכדי שעיסוקיך בו יביאו תועלת ומקצוענות מסוימת. בכדי שהאיברים הפנימיים שלך יתפתחו באופן אחיד ובעל תועלת. כך הם יוכלו להתנגד לכל כישוף הנעשה עליהם.

זכור פעם אחת ולתמיד שתחת כישוף הכי קל להביא אדם מפוזר. אדם בעל רעיונות, עובד פורמלי וכמו כן ריאלי מוגן הייטב מפיתויים חיצוניים. הכישוף הינו אינדיבידואלי, כזהה למערכת סגורה שמהווה בשביל העולם החיצוני תמיד התחלה אקטיבית, ורק אז יש מקום להתחלה פאסיבית המקבלת חשיבות רק לאחר קבלת האינפלוקס הגבוהה (ההתחלה הרוחנית הגבוהה ביותר)...''

כלומר, באשר הנוגע לעצמם היהודים פעלו בהיותם משקפים את ההתקפות הנעשות מבחוץ. ובנוגע לסביבה האנושית הכלל עולמית הם פעלו באופן הבא: הביאו את האנושות למצב בו פירקו את המערכות האנושיות והחברתיות והפכו אותם לסביבה פאסיבית בכדי לטמון בה התחלה אקטיבית משלהם. במיוחד משום שהמוטו של קסם מתבטא במילים הבאות: "שאפו לדכא בעזרת בלבול וקושי את הביטוי הרוחני(של בני האדם)...להקשות על האנשים את הבנת יסודות היקום ולשעבד את הקורבנות שנפלו לבַּעֲרוּת''. כלומר, קודם לכל היהודים עמלו למען שינוי תודעת בני האדם, אותם הכינו כ'קורבן'. הם ידעו הייטב ש''המיודעים חזקים ביכולתם להפיק תועלת מהלא מיודעים'', -וזו הסיבה לכך ששמרו את סודות הקבלה בסודיות גמורה ובחשאיות כישפו, כלומר השתמשו במשאבים אנושיים למען מימוש מטרותיהם. למען השגת מטרה זו, באמצעות השפעה והשקעה גדולה, היהודים הביאו את הגויים למצב של התחלה פאסיבית, כלומר בורות, בערויות וכמובן פאסיביות.

ניקח כמה ציטוטים נוספים מאותם המקורות: ''מטלת בניית האישיות מפולגת לשני חלקים: 1) היווצרות פנימית של אדם משכיל וחופשי, 2) חינוך האדם האימפולסיבי אשר יפעל בכל המצבים באופן רפקלטיבי. יצעק מכאב, יברח מסכנה, יחזיר באגרסיביות לאגרסיביות, יחייך מחנופה וכולי. אדם אימפולסיבי צריך להיות מחונך כך שיוכל להיות נשק רצון נוח בידיו של האדם המשכיל. רפלקסים מסוימים יש לחזק לעומת אחרים אשר יש להחליש...'' - מכאן אנו מבינים, שמטרת היהודים הייתה: 1) ליצור בעצמם את האדם המשכיל-החופשי, 2)הבאת והחזקת הסביבה במצב אימפולסיבי.

בלי זה הכישוף בלתי אפשרי. כאשר היהודים הצליחו בכך, נכנסו לפעולה חוקים אובייקטיביים של הייקום הנסתרים במאגיית הקבלה והסביבה הפאסיבית הביאה הכל ליהודים ברצון. זה החוק עליו הזכרנו קודם, חוק המים הממלא את הריק שבתוך האבן.

בתי הספר של הבונים החופשיים אומרים על כך את הדבר הבא:
("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) ''תואר ידידותי מסייע לנו לראות את חולשותיהם של אחרים ומלמד אותנו להשתמש בחולשות אלה במידה הנכונה, לאחר שניפטר מהחולשות של עצמנו. זהו תירגול חישוב הטיפשות והפסיביות של היריב. תואר מקצועי מפנה את תשומת ליבנו לעבר מיומנות להמציא מבצעים בהם אופי הכוח שלנו מותאם לאופי החולשה של האחרים. אם יש בידנו כוח אינטלקטואלי וידע, נצליח להוביל את הבורים לאן שנרצה, בהצלחה נממש את היתרונות שלנו, אך כמובן נמנע מלהזמין אותם לקרב לחימה מכוון שפיזית הם עלולים להיות חזקים מאיתנו: אם יש בידנו מיומנות כלשהי, נערוך קרב אך ורק בגדר מיומנות זו ונמנע מהשתתפות במיומנות אחרת.  מונחים אלה מתאימים באופן מדויק לתהליך הכישוף...''.

על אותו נושא: ''כוננות הסביבה תלויה לרוב בחסרונותיה האתיים(לעתים החומריים) המביאים אותה לתובנת רעיון שעליה להשתפר.  לעמים יש תקופות בהן הם לא יכולים לסבול את השחיתות או את הבורות הקיימת בהם, מה שעושה אותם צמאים לחידוש דתי והם ברצון רב הולכים אל המורה...'' - מכאן נובע, שמטרת הבונים החופשיים הייתה הבאת הסביבה לחסרונות אתיים וחומריים (אווירות טרום מהפכניות) למען ההתמסרות למורה.

"פרוטוקולים...": "לא משנה אם המדינה נחלשת כתוצאה מסכסוכים פנימיים או שהשלטונות הפנימיים נותנים אותו תחת שלטון אויבי חוץ, היא בכל מקרה אבודה: מה שאומר שהיא בידי שלטוננו''.

כל אלו מביעים איך חוקי הקבלה שולטים באנושות.

פרק 17

כוח הכישוף של היהודים על כל האנושות.

נדבר על פעילותם של היהודים מבחינה אסטרטגית. כפי שכבר הוזכר, לאחר פיזורם של היהודים בעולם, לא היה ביכולתם ליצור בסיסים טכניים או כוח צבאי, ומין הסתם האוכלוסייה היהודית לא ניתנת להשוואה לשאר אוכלוסיות העולם. במילים פשוטות, היהודים לא יכלו להתמודד עם כל האנושות בחרבות וחניתות. כבר הזכרנו את מילותיו של השליח שאול: "אִם כֵּן, מַהוּ יִתְרוֹנוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי אוֹ מָה הַתּוֹעֶלֶת אֲשֶׁר בַּמִּילָה? הַרְבֵּה, מִכָּל הַבְּחִינוֹת; רֵאשִׁית כֹּל, בִּידֵיהֶם הֻפְקְדוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים''. זו הסיבה לכך שבכל הזמנים היהודים יכלו להלחם רק ברמת המילה. ומההתחלה הם ידעו כי התודעה ניתנת לשליטה ואם התודעה ניתנת לשליטה, אז גם הסביבה נשלטת.

ולכן, הפעילות העיקרית של היהודים הייתה ליצור רעיונות(בשורת-שקר) באנושות, שיישומם של רעיונות אלה בתוך תודעתם של האנשים היה גורם להגבלתם בקיום חיי היום יום שלהם, מה שגרם בסופו של דבר להתדרדרות, לסכסוך, לעוני, לעבדות, לטינה, למרד, לשנאה, ובסופו של דבר להרס עצמי. כלומר, יצירה ויישום של רעיונות שיגרמו לפירוק האנושות, לרמה שפלה של רגישות, אינסטינקטים, תשוקות, צרכנות, עבודת פרך וכולי, יגרמו לכך שליהודים סוף סוף תהיה הזדמנות ריאלית למלוך על העמים. רעיונות של דמוקרטיה, רעיונות כלכליים של קרל מרקס, רעיון הקומוניזם, רעיונות לשינויים מהפכניים לשיפור העולם וכולי- אלה הם רעיונות שעבדו היטב לטובת היהודים.

וקודם לכל, ליהודים היה חשוב התחום האידאולוגי של כל אלו ,ולכן יותר מהכל היהודים עמלו בתחום הפילוסופיה, תאולוגיה, משפט, ספרות ושירה. "דבר כפירה היהודי" הופץ במשך מאות שנים בכל זרמי הנצרות. היהודים עסקו בהצלחה רבה בחילול הנצרות וגרמו לאנשים לסטות מהאמונה לתודעה, בהצלחה רבה עיוותו את אמונתם ואת אמת הבשורה. "השרשת דת'' והניסיון להסיט את כל העמים לכיוון הקבלה היו לגרעין פעילותם של היהודים. היהודים תמיד עשו מאמצים רבים לעבר יצירת חוקים שהובילו למטרות צרות של הגמוניה היהודית ויישמו אותם בחברה כולה. יותר מכך, היהודים תמיד נאבקו לשינוי ותיקון של החוקים הקיימים. כמו שזה היה, כך גם היום, זהו הדבר ה''קדוש'' והעיקרי שהיהודים עושים בכל העמים. השתדלנות היהודית (לפעול בסתר, לסכסך, לעסוק ברמאות, וכמו כן להשפיע ולעבד) כאמצעי להעביר חוקים שצייטו למטרות האנוכיות של המחוקק, תמיד הייתה חזקה.

היהודים בהצלחה רבה הצליחו להחדיר באנושות ערכים פיזיים וקיומיים: מדע האומנות(תקופת הרנסנס), מהפכה עולמית מטריאליסטית עד לרמה של עבודת אלילים(חגים, מנהגים, טקסים, קרנבלים ועבודת אלילים חסרת משמעות), וכך הצליחו להחדיר לתוך האנושות את האטאיזם, מה שגרם לאנושות להתרחק מאמונתם באלוהים וכתוצאה מכך להתפרק.

היהודים הצליחו להחזיר לאנושות את רעיונות הדמוקרטיה של ההלניסטים, הצליחו ליצור ''רוב יחסי'' (דמוקרטיה), והשתמשו בכך כרצונם. כלומר, הקמת דמוקרטיה והחלוקה בין השלטונות, איפשרה ליהודים באופן גלוי להילחם במלוכה ולעשות את דרכם לכס המלכות, ולאחר מכן, על בסיס התירוץ ''משבר הפרלמנטיזם'', לתת דרך לנשיאהם בנציגות. יהודים הצליחו לחלק את כל העמים לאצולה והמוני עם, לאדונים ועבדים, ולעמת אותם זה עם זה ("הפרד ומשול"). בדרך זו הם גרמו לכך שהמונים עצומים של בני אדם מרדו במלכים ובשליטים שלהם, והיהודים, בתורם ניצלו זאת בחכמה והשתלטו על ההמונים הללו.

היהודים הצליחו ליצור ולהחדיר את רעיונות הפטריוטיות ואת העליונות של אומה אחת על פניה של אחרת, להפריד ולבודד את העמים זה מזה, וכמובן לסכסך ביניהם וכך להדליק אש מלחמה. המלחמות המתישות של העמים החלישו זה את זה, מה שגרם להתחזקותם של היהודים. הישג ''ההקדמות למהפכה" דרך חבלות אידיאולוגיות, כלכליות ופוליטיות, כהישג של יצירת מתח בין העמים, כשהשליטים כבר לא יכולים לשלוט וההמונים לנהל את חייהם כרגיל, תמיד היה תרופת פלא ליהודים. ובנוסף, יצירה מדומה של לחץ ושיפור זכויות האדם כשחרור מדומה. דרך כל אלו העמים הגיעו למהומות ומהפכות.

יצירת ''מציאות קדם מהפכנית" חלה בימנו בכל העולם. בקרוב השליטים כבר לא יוכלו לשלוט וההמונים לנהל את חייהם כרגיל, אז תתחיל יצירת ובניית סדר עולמי חדש עם עקרונות חדשים - זהו יהיה השלב האחרון בלחימת היהודים ההיסטורית על כס המלכות העולמית ועלייתו של מלך עליון בעל דם יהודי. וכל זה ''מקודש'' כמטרתם ה''קדושה''.

זהו מימוש של חוקי הקבלה, כחוק של מימוש עצמי באומנות וחוקים רבים אחרים עליהם הסתמכו היהודים במשך ההיסטוריה, ובעזרתם הפכו את כל העמים לפסיביים בכדי לזרוע את התחלתם. השלטון התיאורטי של היהודים על כל העולם, בהיותם בהתחלה העם המשמעותי והעשיר בהבטחותיו של אלוהים שניתנו לאבותיהם, לאחר מכן ידיעת סודות הקיום דרך האקולטיזם, ולאחר כל אלו, במשך ההיסטוריה הם באופן פרקטי, ללא שום כפייה, הצליחו להחדיר לאנושות תאוריה זו באופן חזק.

לבסוף כל אלו הביאו לשלטון עצום של היהודים על כל האנושות.

כשאנו עושים הצהרות כאלה, אין לנו שום צורך להתעמק בנושא גלובלי זה, מכוון שאינו ניתן להבנה לאנשים ובלתי ניתן להוכחה. אך זה יוכח לאנושות בזמן הצרה הגדולה, עם קום משיח השקר והתגלות המשפט הגדול של אלוהים - עם ביאתו השנייה של המשיח.

פרק 16

התהפכות הכוכב או "החלפת מי שהיה לפני, בזה שיבוא אחרי"

שוב על רעיון בית המקדש. לפיכך, הבונים החופשיים בשורשיהם באים ממעמקי ההיסטוריה. וזו אינה מקריות, שדווקא בזמני בניית בית המקדש על ידי שלמה, נולד הרעיון של הבונים החופשיים לבניית בית מקדש מנשמות בני האדם בכל בעולם, כיוון שזה היה רצון האל שהתבטא בהבטחותיו אל עמו.

אך קודם לכך, כפי שכבר הזכרנו, היהודים התפתו לדרך האסורה של ידיעת האל "דרך הבריאה", כלומר דרך תורת הנסתר, ובחרו לעצמם שפה אסורה לתקשורת עם האל - הסימבוליזם.  כאשר הם גילו בבירור על עצמם כי ''נִפְקְחוּ עֵינֵיהם; וִנהיו, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע" , והאמינו להבטחת המלוכה והכהונה בכל העולם כפי שהבטיח אלוהים לאבותיהם, הם ברצון רב התמסרו לרעיון בניית המקדש בכל האנושות, אך הפעם לא לפי ציווי אלוהים עצמו אלה לפי ציווי ''אל היהודים''. כל ההיסטוריה של עם ישראל, הן לפני ביאת ישוע המשיח והן אחרי צליבתו, היא מימוש רעיון בית המקדש לפי קין.

לדוגמא: (נזכר:) ''תורת הנסתר(האקולטיזם) מציגה מערכת פילוסופית שלמה, בעלת יכולת ניתוח ידע במטרה לקבוע חוקים שישלטו על כל הנראה ובעיקר הבלתי נראה. תורת הנסתר מורכבת מקבוצה של מדעים מיוחדים, החוקרים את העולם הנסתר ואת ההתגלויות שלו בעולם הנראה לעין. לפיכך, המטרה העיקרית של האוקולטיזם היא חדירה וידיעה של סודות ותעלומות היקום, החיים והמוות. האוקולטיזם מזהה שלוש תוכניות קיום: 1) העולם הרוחני או האלוהי, הניתן לגילוי דרך אנלוגיות. נציגה של עולם זה היא הרוח.  2) העולם הרוחני או האסטראלי, הניתן לתצפית רק בתנאים הידועים. נציגיו של עולם זה אלה הם האנרגיה או הכוח. 3) העולם הפיזי, הניתן לידיעה על ידי החושים החיצוניים. נציגו הוא- החומר''.

בשל העובדה שהאקולטיזם חוקר שלושה מישורים של קיום, יישום של התכניות הגבוהות בעולם הפיזי והנמוך ביותר הינו דבר חשוב מאוד בעיני האוקולטיסטים. כתוצאה מכך, רעיון בניית בית המקדש מנשמות בני האדם בכל רחבי כדור הארץ, היא מטרה מאוד בולטת ונחשקת על ידי היהודים, לא רק כמימושו של רעיון הישרדותו של העם היהודי, אלא גם כמטרה עליונה של שירות האל האמיתי והאחד.

המאות הראשונות של הנצרות היוו תקופה בה עוצב הרעיון של מקדש זה במישור הפיזי הנמוך ביותר, כלומר בפועל, בהיבט החברתי. הבונים החופשיים הינם ארגון ליישום הרעיונות התיאורטיים של היהודים.

במאות הראשונות לספירה הנוצרית  הניתוח של כל הבטחות התנ''ך וחוקי משה הגיע לסיומו, ובא לידי ביטוי ביסודות הקבלה, התלמוד והמגיה של היהודים. בהמשך, אימוץ כל הידע האקולטי של הגויים לידיעת האל.  אך גם הבשורה של ישוע המשיח ושליחיו מצאה את מקומה בעקרונות הקבלה וארקאני הטארוט. בסיומם, בעיקר את החלק התיאורטי של תורשת חשיבתם המחודשת, התפזרו היהודים בכל העמים, בהיותם מגורשים מאדמתם, והחלו לפעול דרך ארגון הבונים החופשיים הסודי. בראשית תקופת הנצרות, הם התחילו ביישום הפרקטי של רעיון בית המקדש העולמי.

חשוב לומר כי מאזן הכוחות בתחילת מסע זה לא היה לטובתם של היהודים. קודם כל, צריך לומר שהיהודים איבדו את אדמת מחייתם, והיו מפוזרים בין כל העמים. כתוצאה מכך, הם איבדו את היכולת להוביל את הכלכלה העולמית, ללא כל יכולת להתייצב ולהתעשר כאומה. לא הייתה להם יכולת להחזיק צבא משלהם, כוחות חמושים שהיו שומרים עליהם כעל אומה מאויביהם החיצוניים. בהמשך, היהודים סבלו במשך שנים רבות מרדיפות בלתי פוסקות מצד הנצרות המתחזקת של הכנסייה האורתודוקסית-הקתולית, שללא סוף רדפה את היהדות על ''דבר הכת היהודית''. ובנוסף, מדור לדור, יהודים נדחקו על ידי האסלאם המיליטנטי, שהוביל מלחמות "קודש" באופן פעיל. באופן היסטורי היהודים דוכאו במקומות המגורים שלהם על ידי העמים המקומיים עוד מימי קדם הם נשאו על עצמם את המילים: "היהודי הוא תועבה למצרי".  בנוסף, הופעתם של קשיים אובייקטיביים כתוצאה מהפיזור, למשל: משק כתוש ולא מסודר, קשיי תקשורת, שינוי מקום מגורים בתדירות גבוהה, קשיים בעזרה הדדית, איומים מתמידים מכיוון חוץ ופנים וכו '- כל אלו במשך דורות החזיקו את היהודים על גבול ההכחדה של האומה או התבוללות בין כל העמים.

אמנם זה ישמע פרדוקסלי, אך זה עבד לטובת היהודים.  אין אומה בעולם שהראתה כוח הישרדות כמו שהראו היהודים. ויותר מכך, אין אומה בעלת חזון ואידאולוגיה כמו היהודים.

אך בכדי שזה יוכל להתממש ותחת השאיפה להגיע למטרות העומדות בפניהם, הם היו חייבים להיות בעלי התכונות הבאות: אמונה, חוכמה, הקרבה עצמית, אומץ לב, התמדה ואיכויות אחרות של עם אלוהים. הם הפגינו את התכונות הללו, כי עוד מימי קדם כל העם התעצב בתכונות הללו מאלוהים. אבל! ללא ספק היה להם צורך נוסף גם באיכויות אחרות, מכוון שבכדי לשרוד בסביבה של עמים חזקים ואגרסיביים ולממש את תכניותיהם באלוהים, שכבר לא היה אלוהים האמיתי, הם היו צריכים לשקר, לרמות, להיות נוחלים, להיות בקיאים בכל דבר, להיות ערמומיים, חסרי רחמים ואכזריים כלפי אויביהם. ואת כל אלו, היהודים הפגינו בשלמות.

כמו שכתוב: " וּבְאַחֲרִית֙ מַלְכוּתָ֔ם כְּהָתֵ֖ם הַפֹּשְׁעִ֑ים יַעֲמֹ֛ד מֶ֥לֶךְ עַז־פָּנִ֖ים וּמֵבִ֥ין חִידֽוֹת׃  וְעָצַ֤ם כֹּחוֹ֙ וְלֹ֣א בְכֹח֔וֹ וְנִפְלָא֥וֹת יַשְׁחִ֖ית וְהִצְלִ֣יחַ וְעָשָׂ֑ה וְהִשְׁחִ֥ית עֲצוּמִ֖ים וְעַם־קְדֹשִֽׁים׃  וְעַל־שִׂכְל֗וֹ וְהִצְלִ֤יחַ מִרְמָה֙ בְּיָד֔וֹ וּבִלְבָב֣וֹ יַגְדִּ֔יל וּבְשַׁלְוָ֖ה יַשְׁחִ֣ית רַבִּ֑ים וְעַ֤ל־שַׂר־שָׂרִים֙ יַעֲמֹ֔ד''.  ייתכן שבתחילת דרכם היהודים היו בעלי גישה רפה כלפי יישום תכניותיהם לכן מצפונם לא חיפש ''הצדקה'' למעשיהם. ומכאן, הסיסמא ההתחלתית הייתה: "המטרה מקדשת את האמצעים". כתוצאה מכך המצפון שלהם נהיה שלם עם מעשיהם. הם נהיו לחסרי בושה בעת בחירתם בשיטות למימוש התוכניות שלהם, והסיסמא של השלמה זו הייתה: ''המטרה זהה לאמצעים". בעידנים האחרונים, כאשר הם חוללו מהפכות, רבולוציות, רצחי עם, וכך גם שיעבוד של שאר העמים ומימוש של עוד עבירות נגד האנושות וכנגד אלוהים, הם הגיעו לתודעה ''קדושה'' בקשר לרצח האנושות והשיטות בהן השתמשו בכדי לשלוט על כל העולם. אותו אחד שאמר להם: "לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן׃ וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע", קבע גם כי ''המטרה מקדשת את האמצעים''. ובכן, רעיון של בית המקדש לפי קין - והשיטות של קין.

בהתחשב בנסיבות של מימוש תוכניותיהם של היהודים, אנו מצהירים: ''הפוליטיקה העולמית של ישראל, היא אחת השיטות למימוש התוכניות שלהם, פוליטיקה הנושאת בכינוי -''סוס טרויאני''. המטרה הכלל עולמית של ישראל, היא הפיכת הכוכב בעל ששת הקדקודים.

המדיניות של "סוס טרויאני" לגמרי מובנת ליהודים. פשוט טיאורטית, לא הייתה דרך אחרת המסייעת להם לממש את רעיונותיהם. איך לשלוט על כל העולם, איך להיכנס לכל הממלכות של כל המלכים, כל הדתות וכל נציגות אפשרית? הם קיבלו תדמית של תמימים, המקבלים את החוקים והציווים של השלטונות, ופעלו כביכול לטובת האדונים שלהם, למרות שבפועל, במשך מאות שנים הם פעלו למען הלאום שלהם. כאשר הם התחזקו עד לממדים ידועים, הם התחילו לקחת הכל לידיהם.

יש צורך לומר כמה דברים על הפיכתו של הכוכב בעל שש הקודקודים. הכוכב בעל ששת הקודקודים מכיל אוסף מורכב של משמעויות ופרשנויות. אחת המשמעויות העיקריות, באות לידי ביטוי במילים: "החלפת מי שהיה לפני, בזה שיבוא אחרי".

הכוכב בעל ששת הקודקודים, בתורת הסמליות של הבונים החופשיים, מורכב ממשולש עליון, בעל צבע שחור, המסמל את ''האל הרע - ישוע המשיח - אלפא'', והמשולש התחתון, בעל צבע לבן, מסמל את ''האל הטוב-השטן-אומגה''. לכן, כל עניין הפוליטיקה העולמית של היהודים עוסקת בהפיכת כוכב זה.

("אנציקלופדיית האקולטיזם"\ פ.מורוזוב:) "משולש העולה הוא המקורי, והיורד הוא השתקפותו (הערה: יש להבין שתחת המשולש העולה יש להבין שמדובר במשולש העולה לשלטון, כלומר המשולש הנמצא למטה, המשולש הלבן, המסמל את לוציפר). המשולש העולה צריך להכיל בתוכו תדמית של זקן קורן בעל זקן לבן. המשולש היורד צריך להכיל צל של דמות אחרת, שאינה קורנת, אלא מסיבית ובעלת זקן שחור . יש לנו תרשים של אנדרוגיניים אוניברסליים: הכתר, האל בעל הזקן הלבן וההשתקפות שלו - התפארת, כלומר האל בעל הזקן השחור.

פירוש: ''האמת הלא שיקרית, אמת מאומתת (כלומר צורה כה משכנעת שמאפשר בדיקה על ידי החושים הפיזיים, שיטתו של תומא הקדוש). התחתון זהה לעליון והעליון זהה לתחתון, בכדי לסיים באופן פלאי דבר אחד (או במקרה היותר מוצלח, במטרה לחדור לפלאים של אחד אחיד)''.

מדבריו הסודיים של הרמס טריסמגיסטוס: "מה שנמצא למטה, זהה לנמצא למעלה. מה שנמצא למעלה, זהה לנמצא למטה. במטרה ליצור נפלאות של אחדות''.  אך לנושא הפיכת הכוכב עוד נחזור.

עפ''י דבריו של רייכל, מטרתם של הבונים החופשיים (הערה: הצגה חזיתית של הרעיון): ''למחוק את ההבדל הלאומי, הדתי, המעמדתי, האמונתי, והעמדתי שבין האנשים. להשמיד את האמונות הטפלות, להשמיד את הגזענות והמלחמות, ולאחד את כל האנושות תחת אהבה וידע''. אבל! משמעות הדבר היא, כפי שנאמר להלן: ''...למחוק את ההבדל האמונתי והעמדתי...להשמיד את האמונות הטפלות'' - משמעות כל אלו היא השמדת הנצרות.
''השמדת הגזענות'' - משמעות הדבר היא לקבל את היהודים יחד עם רעיוניהם ודרכם לממש אותם.
''לאחד את כל האנושות תחת אהבה וידע..'' - אומר לאחד את האנושות תחת הסמל הסמל היהודי.

על מטרות ואמצעים למימושן.

(עדן אבן ישראל:) ''אם לדבר בכלליות, הנפש אינה בעלת תכונות אשר ניתן לשייך ל''טוב'' או ''רע'', כדוגמת אהבה כדבר טוב ושנאה דבר רע. זה לא המקרה: לנפש האדם יש פוטנציאל. כל תכונותיו ורגשותיו הם בעלי רמה מוסרית זהה, אינן בעלות קונוטציה שלילית או חיובית ומקבלות אותה בהתאם לנסיבות בהן האדם מביע את עצמו. לכן, הטוב הוא דבר שלא יוצא ממסגרת המצב הנתון, והרע הוא כל דבר היוצא מגבולותיה. יתר על כן, אין חשיבות איזה צד מפר את השוויון - אלה צד החיובי או השלילי. ומכוון שלא ניתן לקבוע קוד התנהגות אוניברסלי לכל סיטואציה, את נכונות המעשים ניתן לקבוע אך ורק תוך התחשבות בנסיבות להן הגיב האדם. לכן, לקבוע סטנדרט אחיד של התנהגות בלתי אפשרי. דבר אחד ברור: הפתרון האוניברסלי לכל הבעיות לא קיים. ביחס לאלוהים את הרעיון של "נשגב" ו "נתעב" מותנה''.

זהו ביטוי מובהק לחוסר אמונה של היהודים באלוהים. ישוע המשיח אמר: ''אַךְ תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא. יוֹתֵר מִזֶּה מִן הָרָע הוּא''. אך היהודים לא האמינו לו. משה אמר: "לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר''. אך היהודים פירשו את דבריו באופן שרירותי, כבסיס להתנהגותם לקחו ''כן-לא''. דוד ידע את העקרונות הבסיסיים של אלוהים ואמר: "דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי". אין היהודים משיגים את מטרותיהם בדרכי אלוהים. שלמה ידע את העיקרון הבסיסי של אלוהים, ואמר: "תּוֹעֲבַת יְהוָה עִקְּשֵׁי-לֵב וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָרֶךְ". ליהודים, בתפקיד הבונים של בית המקדש העולמי, יש לבבות ערמומיים ורמאים, שעוזרים להם במימוש מטרתם.

(מתוך הקטכיזס של היהודים:) ''אין דברים לא מוסריים, אם הם תורמים ליציבותו ושגשוגו של עמנו. המטרה מקדשת את האמצעים''.

(הפרוטוקולים של זקני ציון:) "פוליטיקה ומוסר אינם תואמים. כנות עממית ויושר, הם מידות רעות בפוליטיקה. עורמה וצביעות".

ובכן - בית המקדש לפי קין, גם האמצעים לפי קין.

פרק 15

הבונים החופשיים - סמלים, טקסים והיררכיה

למעשה, כל המאבקים של הדת היהודית בשאר הדתות, נעשו וממשיכים להיעשות למען:

1) דרך ידיעת האלוהים (תורת הנסתר, כלומר ידיעת האלוהים ''דרך הבחנה בבריאה'' או דרך ישירה, דרך רוח הקודש);

2) מהות המעמד מול אלוהים (מקדש);

3) שפת התקשורת עם אלוהים (סמליות או האמונה, וציות למצוותיו של אלוהים);

4) סביבה רוחנית והפגנת רוחניות (נסים והכהונה ברוחו).

אבל! הרבה לפני ביאת ישוע המשיח, היהדות האליטיסטית ''נדדה'' בכל ארבעת הסעיפים לעבר עובדי האלילים, כפי שכתוב ''וְעַתָּה מַה-לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר?'', כלומר נעמדו על דרך ידיעת האלוהים, אותה הוא העניק לעובדי האלילים. נזכיר: ''... וְֽ֠רָאִיתָ אֶת־הַשֶּׁ֙מֶשׁ וְאֶת־הַיָּרֵ֜חַ וְאֶת־הַכּֽוֹכָבִ֗ים כֹּ֚ל צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנִדַּחְתָּ֛ וְהִשְׁתַּחֲוִ֥יתָ לָהֶ֖ם וַעֲבַדְתָּ֑ם אֲשֶׁ֙ר חָלַ֜ק יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֹתָ֔ם לְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם׃  וְאֶתְכֶם֙ לָקַ֣ח יְהוָ֔ה וַיּוֹצִ֥א אֶתְכֶ֛ם מִכּ֥וּר הַבַּרְזֶ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם לִהְי֥וֹת ל֛וֹ לְעַ֥ם נַחֲלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה''. ניתן להסיק, צבא השמיים הוגדר לגויים שלא ידעו את אלוהים, לעמו אלוהים הגדיר אך ורק את עצמו.

כאשר היהדות הקדומה התאחדה ברוחה עם עובדי האלילים, היא החלה למשול בהם. (הלנה בלבצקי): "מקור הקבלה אינם היהודים, משום שהם היו האחרונים שקיבלו אותה מעובדי אלילים ומהמצרים''. יתר על כן, התנ''ך מראה לנו באופן מספק את ההיסטוריה של עם ישראל הקדום, שחטא אחרי עבודת האלילים של העמים השכנים לו. מסמכים היסטוריים אומרים כי תלמוד הקבלה, בעל קשר הדוק וישיר עם מצרים העתיקה, הן בתחילתה של ההיסטוריה היהודית והן גם בהמשך בזמן שלטון תלמי, היה בעל שורה נציגים באלכסנדריה בראשו של הנציג ההלניסטי היהודי - פילון. במשך ההיסטוריה, הכוהנים המצרים של שושלת תלמי, מדור לדור אספו את פנינות הידע האקולטי של אלילהם, ואחסנו אותם תחת שמירה בספרייה המפורסמת של אלכסנדריה.  הם קיוו שבדרך זו הם יהיו לבעלי השלטון העולמי. קיסר ששלט בשנות ה48 לפני הספירה, בישוף פאופן בשנת 390 לספירה ועומאר בשנת 640, בהדרגתיות שרפו את הספריה האלכסנדרית, והשמידו ללא זכר את הירושה העולמית של האקולטיזם. לאחר צליבתו של ישוע המשיח, היהודים אספו את כל החלקיקים שנותרו מהחכמה האקולטית מכל רחבי העולם ושמרו אותם, העלו את חשיבות הקבלה ואת סמליות הטארוט,מעל הניסיון של העולם בדרך ידיעת האלוהים. (''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) "הקבלה זוהי דוקטרינה מיסטית. כאמור במסורת, הקבלה נוצרה לפני בריאת העולם, ונפתחה לאבינו אדם עוד בעת שהותו בגן העדן. קבלה, כמדע של האמת הנצחית, העקרונות ומאפיינים של האלוהות, היא מעל לתחומי הזמן ומולכת עליו. הקבליסטים טוענים שישנה רק אמת אחת, והיא קדמה ללידתו של אדם ומולכת בכל העת. הקבלה היא הפילוסופיה הטהורה והקדושה ביותר. תלמוד הקבלה הוא בעל קשר הדוק עם מצרים העתיקה בעת ניצוצותיה הראשונים של ההיסטוריה של עם ישראל, קשר שהמשיך את קיומו גם בימי מלכות בית תלמי הגדול. בימי הבניים תלמוד הקבלה גייס חסידים לרוב מהעם היהודי. זו הדרך בה רצה הגורל לשמר את התלמוד בקרב עם ישראל, והיהודים הצליחו לשמר תלמוד קדוש זה למשך אלפי שנים. הם הציגו את כל מהותו של התלמוד המלכותי, והקבלה בצדק קוראת לעצמה מדע אלוהי, אנושי וייקומי. עשרים ושתיים אותיות האלפבית העברית מייצגים את הספר הקדוש''.

פיזורם של היהודים בכל רחבי העולם לאחר צליבתו של ישוע המשיח התקבל כאות מ''אל היהודים'', שהגיע זמנם להשתלט על כל העולם ולהתחיל בבניית המקדש העולמי, לפי ההבטחות העתיקות שאלוהים נתן לאברהם, יצחק ויעקב. לכן הם ניגשו לביצוע משימה זו.

נחזור למהותם של הבונים החופשיים בעולם:

כבר אמרנו, ששורשיהם של הבונים החופשיים טמונים עמוק בתוך ההיסטוריה. הרעיונות הראשונים לבניית המקדש העולמי נודו עוד בימי שלמה המלך. ולמעשה, כל המלחמה התנכ''ית שבין נביאיו של אלוהים לבין נביאי השקר, בין המלכים שהאמינו באלוהים לבין מלכים עובדי אלילים, מהווה מלחמה על דרך האמת לידיעת האלוהים, על הידע האקולטי של אלוהים, ועל פולחן הבונים החופשיים.  דבריו של יחזקאל: "וַיָּבֵ֥א אֹתִ֖י אֶל־פֶּ֣תַח הֶֽחָצֵ֑ר וָאֶרְאֶ֕ה וְהִנֵּ֥ה חֹר־אֶחָ֖ד בַּקִּֽיר׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֖ם חֲתָר־נָ֣א בַקִּ֑יר וָאֶחְתֹּ֣ר בַּקִּ֔יר וְהִנֵּ֖ה פֶּ֥תַח אֶחָֽד׃ ויֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֹּ֤א וּרְאֵה֙ אֶת־הַתּוֹעֵב֣וֹת הָרָע֔וֹת אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם עֹשִׂ֖ים פֹּֽה׃ וָאָבוֹא֘ וָֽאֶרְאֶה֒ וְהִנֵּ֙ה כָל־תַּבְנִ֜ית רֶ֤מֶשׂ וּבְהֵמָה֙ שֶׁ֔קֶץ וְכָל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל  מְחֻקֶּ֥ה עַל־הַקִּ֖יר סָבִ֥יב׀ סָבִֽיב׃ וְשִׁבְעִ֣ים אִ֣ישׁ מִזִּקְנֵ֣י בֵֽית־יִ֠שְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָ֙הוּ בֶן־שָׁפָ֜ן עֹמֵ֤ד בְּתוֹכָם֙ עֹמְדִ֣ים לִפְנֵיהֶ֔ם וְאִ֥ישׁ מִקְטַרְתּ֖וֹ בְּיָד֑וֹ וַעֲתַ֥ר עֲנַֽן־הַקְּטֹ֖רֶת עֹלֶֽה׃'' -מילים אלה ממחישות לנו בבירור איך התנהלו ישיבות של הבונים החופשים בזמנים ההם, כי דבר זהה לכך אנו יכולים לראות גם כיום. הדלתות של הישיבות של הבונים החופשיים סגורות לאלה שלא הוקדשו לסודותיהם, אותם סמלים על הקירות, אותן מטרות.

שוב על הסמליות של הבונים החופשיים. כל הפעילות המגוונת של הבונים החופשיים התקודדה ונהפכה לשורה של סמלים וטקסים. עוד מימי קדם, על הבונים החופשיים נאסר לגלות את סוג העט, המברשת והחותך, תחת איום על חייהם. אושרה רק העברה מילולית של הסודות לאחר השבועה לשמור על שתיקה. כל הסודות מועברים בסמלים. הסמלים הללו הם הדגמה חיצונית של אמיתות סוד גדולים. "סמל מספק מחשבות, מרחב וחופש, הדגמה מגבילה וכופה'', -אומרים הבונים החופשיים.

פרשנות של הבונים החופשיים: (מתוך הספר של קבליסט יהודי, סן מרטן:) ''פעם אחת היה אדם קדמון (מין אנושי), אשר טובו וכוחו סופק לו תודות לכך שנשמתו הייתה מחוברת לאלוהים. (למעשה, הוא עצמו היה אלוהים). לאחר מכן הוא "נפל" בגלל "ניצול לרעה של רצוניו" והפך לאדם לא מושלם רגיל. נפילתו של האדם הייתה משולשת: רוחנית, נפשית, וגופנית. מהבחינה הראשונה הוא נפל בדמיונו, מהבחינה השנייה כשנרדם ובשלישית כאשר התפתה מהנחש. אדם, שהכיל בתוכו את ההתחלה הגברית והנשית, אך לא היה לו גוף כמו בעולמנו. אך רק כאשר הוא התפתה מהנחש והתחבר עם היקום, הוא איבד את המהות הרוחנית שלו שבעצם בראה אותו, וקיבל תדמית של ייצור בעל מוות. אך זיכרונו שמר את יופיו של גן עדן וידיעות אלוהיות גבוהות. נשמרה עבורו האפשרות להיוולד מחדש דרך לימוד הקבלה. כלומר, תחילה הוא למד לתקשר עם העולם הרוחני ולאחר מכן עם אלוהים. (הערה: מסתבר כי קיימות 33 רמות ההקדשה אצל הבונים החופשיים והן מהוות את התהליך של ההיוולדות מחדש). אדם שמר בליבו חלקיק אור אשר האיר את גן העדן ממנו גורש והמשיך להאיר את ליבו בחסד יודע כל . הוא העביר חלקיק אור זה לילדיו, אך ככל שהתרבו צאצאיו, כך האור איבד את חוזקו.ורק כמה גברים נבחרים שהיו מתגעגעים לגן העדן האבוד, שמרו בליבם את האור המלא חסד. הפחד שהסודות הגדולים יאבדו לנצח במשך הזמן, גרם לחכמים ללכוד אותם לסמלים. הסמלים האלו הועברו לנבחרים לאחר הרבה סבל. שלמה הנבון היה אחד מהנבחרים הללו והחליט להקים בית מקדש עצום, שיעביר את הסמליות הזאת לכל הצמאים לדעת את אמת אלוהים. אור תבונה זה הועבר ונשמר היטב, ולבסוף הגיע לידיהם של הבונים החופשיים. (הערה: כלומר הבונים החופשיים הם המשכיות של אדם ושלמותו)''.

בבסיס הסמליות של הבונים החופשיים נמצאים הפטיש, המחוגה והמד זווית. כמו שכבר  ציינו קודם, אדונירם לא גילה את הסודות המרוממים ולכן נרצח על ידי אנשים מין הרמה הנחותה. הרוצחים הכו אותו בפטישים, מחוגות ומדי זווית, ולכן שלושת אלו הפכו לסמלים העיקריים של הבונים החופשיים, הנמצאים בבסיסם של שאר הסמלים של הבונים החופשיים.

לכן, מחוגה הפתוחה ב-60 מעלות זהו סמל המודעות הגבוהה ביותר. לכן, המגן דוד של היהודים, בעל שני משלושים, מהווה את הסמל החשוב ביותר ביהדות, ויתר על כן, לתוך הכוכב בעל ששת הקודקודים, באופן מושלם נכנסים עשרים המזלות. כל העולם והיקום חתום בכוכב זה. הכוכב בעל ששת הקודקודים מכיל בתוכו המון משמעויות ופירושים, אך  אחד הפירושים המרכזיים מתבטא במילים: ''החלפתו של מי שהיה קודם, בזה שיהיה אחרי''. - עוד נחזור לזה.

עוד על סמלים:
בסמליות של הבונים החופשיים, הכוכבים הזוהרים מסמלים רוחניות, כוח חיים ותודעה. השמש מסמלת את האמת, האומץ, הצדק והכוח הפועל. הירח מסמל אהבה טהורה, טבע, ישות. שבעה הכוכבים מייצגים את החוכמה, התודעה, המצפון, הפחד מאלוהים והאהבה. המנורה בעלת שלושת הקנים מגלמת את ההתחלה הרוחנית וההוקרה לבורא עולם בטהרת גן העדן. שירות האל לפי חוקי משה, המשחוררים מעבודת אלילים ו(אפילו) ההתגלות הנוצרית. אבן פראית מגלמת מוסר גס וכאוס. אבן מעוקבת- מוסר מעובד. ענף מעץ השיטה מייצג אל-מוות. קבר, גולגולות ועצמות, מייצגות את השנאה למוות וצער על היעלמותה של האמת. כובע עגול, סמל לחירות. כובע משולש, חלק ממגן דוד.

סמלים, סימנים וכל ההרלדיקה, הם בעלי משמעות נסתרת בקרב הבונים החופשיים.וכך גם העניבות ותנועות הגוף. על כל דבר ניתן לראות את סמליות הבונים החופשיים.

בכדי לזהות באדם זר חבר מהמסדר, משתמשים בשלוש דרכים: סימן לראייה, מילה לשמיעה ונגיעה להעברת תחושה. בהיותו של הבונה החופשי במקום זר, הוא דרש מהלשכה המזהה סמלים ושטיחים.    ברמות ההקדשה הגבוהות, רב בונה חייב לבצע 7 סימנים ו-4 נגיעות, לומר מילה קדושה ו-4 מילות מעבר. בשביל בונה חופשי כל גופייה, סינר, סרט, גלימה וצלחת - נושאים משמעות. (ליורסה- שטיחי קיר וברכת השלום של ילצין ורזנוב עם נגיעת אפים, דוגמאות לסמליותם של הבונים החופשיים. "מגדל אייפל" - משולש שזינק, סמלו של פריז במאה ה-19, מבנה מרובע- סמל להגשמת מזימות היהודים, וסמלו של פריז בשנות ה-20).

על סמליות הצלב בקרב הבונים חופשיים נרחיב בהמשך.

("הדוקטרינה הסודית" \הלנה בלבצקי:) ''מקור הרעיון של ''האדם הצלוב'' בא מההינדים. אפלטון אימץ רעיון זה בצלבו שווה הצלעות וטמן בו משמעות ''האל השני'', שתיעד עצמו בתוך היקום בצורת צלב. קרישנה גם הוצג כ''צלוב''. קורבן נוסף היה פרומתאוס, שנצלב על צלב האהבה, על צוק תשוקות אנושיות. הוא נהיה לקורבן בשל נאמנותו לרעיון פיתוח האלמנט הרוחני באנושות. ארבעת קצוות הצלב מצביעים על ארבעת רוחות השמיים. ההינדים עיקלו את קצוות הצלב וכך נוצר צלב קרס. כיום הוא מהווה את סמל המונגולים הבודיסטים. ארבעה קצוות הצלב, המופנים לעבר ארבעת חלקי העולם נאבדים באין סוף. מורכבות סוד הצלב מסתכמת במילים הבאות של החוכמה ההרמטית: "הפרד את האדמה מין האש, את הצורה הדלה מהצפופה.  עלה מין הארץ השמיימה, וחזור לארץ''. רוזֶנקרויצֶרים מובעים בסמל ''צלב וורד''.

''הספרות 3, 4 ו-7, הינן ספרות מקודשות של חיים ואחדות. במיסטריות העתיקות, הספרה 6 נתפסת כסמל לטבע המוחשי. מכוון שספרה זו, הנה תדמית של ששת הממדים של ששת הכיוונים. ארבעת הראשונים: צפון, דרום, מזרח מעבר ושני האחרונים: למעלה ולמטה. ששת הממדים מאפיינים את האדם המוחשי, שבעת הממדים מאפיינים את הנשמה''.

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:)  "ריבוע הכולל בתוכו משולש עם נקודה, מהווה סמל לספר החוכמה(הארקאן). הנקודה, בדומה לאפס, הינה סמל טבעי של אבסולוטיות שלא ניתנת להבנה לעד. האפס הוא גבוה מכל המספרים, הוא כולל בתוכו את כל המספרים ויחד עם זאת לא ניתן להבנה ונלמד רק בדרך התקרבות. המשולש הוא סמל למציאות; כל מה שקיים, נלמד על ידי האדם במשולשים. כל דבר אחר אלו הן צורות חשיבה אבסטרקטיות שקמות לתחייה בעקבות מתן החיים של עקרון המשולש. זהו סמל הקיום היחיד. ריבוע הוא סמלו של עולם היישום והאלוזיה העולמית של בני המאיה, הנשען על ארבעת העקרונות הקיומיים. ארבעת עקרונות אלו מייצגים את עצם הבריאה וכך גם קובעים את כיוון זרימת החיים בה''.

כוכב מחומש הוא סמל של יכולות בלתי מוגבלות ואוטוקרטיית התודעה. כל מפתחות הקבלה לנבואות- נמצאים במחומש הזה. כוכב המיקרוקוסמוס.

הכוכב בעל ששת הקודקודים מכיל מספר משמעויות ופרשנויות, על חלקם כבר דיברנו ולחלקם עוד נחזור בעתיד.

המספר 666, המסמל את הכוכב בעל שש הקדקודים, מהווה את ''מספר האדם'',כלומר שהאדם מעורב במספר זה ועליו לדעת את סודו של מספר זה. סמליותו של מספר זה גדולה יותר מכל הסמלים של האנושות: של הכוכב המחומש, של הצלב, של הצלב קרס, של הסהר, וכתוצאה מכך של כל שאר הסמלים. כל הסמליות של העולם רק מקדמת וצופה לעליונות והמלכות של כוכב בעל שש הקדקודים על כל העולם. אך כל הסמלים והסימנים הם בעלי טבע זהה עם הכוכב בעל שש הקדקודים, הטבע הרוחני של העולם הזה.

("ההתגלות"): " עֶשֶׂר הַקַּרְנַיִם אֲשֶׁר רָאִיתָ הֵם עֲשָׂרָה מְלָכִים אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא קִבְּלוּ מַלְכוּת, אַךְ יְקַבְּלוּ סַמְכוּת כִּמְלָכִים לְשָׁעָה אַחַת יַחַד עִם הַחַיָּה. הַלָּלוּ כַּוָּנָה אַחַת לָהֶם וְיִתְּנוּ אֶת כֹּחָם וְסַמְכוּתָם לַחַיָּה". " הַלָּלוּ כַּוָּנָה אַחַת לָהֶם" מה שמוכיח את טבעם האחיד של כל הסמלים בעולם. והעובדה ש''יִתְּנוּ אֶת כֹּחָם וְסַמְכוּתָם לַחַיָּה'', מוכיחה את השלטון של הכוכב בעל שש הקדקודים על כל הסמלים של העולם. כאשר הכוכב בעל שש הקודקודים ימלוך על כל העולם, כל שאר הסמלים האחרים יבואו לביטול או יתפסו עמדה נחותה.

על הטקסים של הבונים החופשיים:

טקסים של שלושת המעלות הנמוכות ביותר, הם טקסים המסמלים עקרונות אתיים, שוויון, אחווה, אהבה ואי התנגדות לרוע. לשכות אלה נקראות "לשכות יוחנן", צבען הן תכלת וזהב, כלומר הלשכות הנמוכות הן למבשרים חולמניים. הסיסמה שלהם: "זרע את הזרעים של ממלכת אור'': מידות טובות, ציות, הכרה עצמית, דחייה של גאווה, אהבה לאנושות, נדיבות, צדקה, ענווה, אהבת מוות.

כלומר, ברמות הנמוכות של הבונים החופשיים, עבודת המקודשים עומדת בגבולות ה''מקדש אלוהים בתוך תוכך''. הם עמלים בקפדנות על סיתות אבן גסה, המסמלת את טבע האדם בהיותו הוא. ולכן, כלי העבודה העיקריים אצל הבונים החופשיים אלה הם מחוגות, מדי זויות ופטישים. התקדמותו של הבונה החופשי על מדרגות ההקדשה - ויש 33 מדרגות, מראה את השתפרות תנועתו לעבר ''אמת החיפוש אחר משמעות הבשורה האבודה'', בה מוסתר סוד הייקום. הבנייה החופשית בשלביה הנמוכים היא "המדע של המוסר, המוסתר מאחורי רעלה של אלגוריות ומוצג באמצעות סימנים".

הלשכות הנמצאות בדרגות הקדשה גבוהות יותר של הבונים החופשיים לומדות קבלה, קסם ואלכימיה. אדם שעבר הקדשה, יהיה חייב להאמין באלוהים ולאהוב את רעהו. אבל! העקרון הראשוני של אי-התנגדות לרוע של ''לשכות יוחנן'', בהקדשות גבוהות יותר נחלש לטובת העקרון שמותיר מאבק כוחני ברוע.  אלה הן הלשכות האדומות, הלשכות של הפעילים, המממשים את מטרותיהם של הבונים החופשיים ונאבקים בכל האנושות למען שלטון אחיד ויחיד בעולם. בלשכה זו נמצאים מהפכנים, בנקאים,תעשיינים, קצינים בחירים, מלכים וכהנים. הנה כוונת הכתוב: " וְרָאִיתִי אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת עַל חַיָּה אֲדֻמָּה..." - צבע הפעילים של לשכות הבונים החופשיים.

טקסים של רמות ההקדשה הגבוהות מסמלים את הלחימה למען האידאל באמצעות כוח, התהילה שבסבל למען השגת המטרה ואכזריות נוראית לאויבים ובוגדים. הלשכות הגבוהות ביותר של הבונים החופשיים, הכינו נבחרים בודדים בעלי כוחות לא אנושיים בכדי שיוכלו לנקום על זכויותיהם המוחרמות (כל זה תחת חסות ונציגות יהודית), בלחימה נגד עריצות אזרחית ודתית.

אך הרמות הגבוהות ביותר הן הלשכות השחורות, הנקראות ''לשכות האחים התיאורטיים'', כלומר של מנהיגי הבונים החופשיים וכל היהודים בעולם. הם, ורק הם, בעלי הבנה תיאורטית של יסודות הקיום, הם המחוקקים של כל הרעיונות והם השלטון האמיתי על כל העולם.

וזהו הנסיון הישיר של הבונים החופשיים להיות זהים למקדש שלמה. בדומה למקדש שלמה, בו היה מין אולם שבו העולים אל המקדש היו מתכוננים לעלות למקדש ולגשת אל הטקסים הדתיים ושירות האלוהים,  כך גם הלשכות של הבונים החופשיים בעלות אולמות כאלו. כמו שבמקדש, היו כהנים נבחרים של משכן הקודש, כך קיימות גם הלשכות האדומות, הפועלות באופן ישיר בכל התחומים הפרקטיים הנוגעים לכלל האנושות.  בדומה למקדש, שהיה בעל המשכן השני של קודש הקודשים, שבו אלוהים היה מתגלה לכהן הגדול והוא לאחר מכן בישר לעם את דברי אלוהים, כך גם הבונים החופשיים הנבחרים של הלשכות השחורות משוחחים עם אלוהיהם פנים מול פנים ולאחר מכן מפיצים אל היהודים בכל רחבי העולם.

על המבנה השלטוני וההיררכיה של הבונים החופשיים:

הבונים החופשיים תמיד היו ארגון סודי וממשיכים להיות עד היום, למרות שהחזית הקדמית, מדי פעם נגלת לגויים. אין שום אפשרות לאדם פשוט ונחות להיכנס להקדשות הגבוהות רמה של הבונים החופשיים, ושום אפשרות לדעת משהו על השלטון העליון. כל הרמות ההקדשה הגבוהות סגורות היטב מפני הנחותים, עד שהנחות יקבל הזמנה סודית להקדשה זו. הציות של הנחותים לעליונים הינו חלק בלתי נפרד, תחת איום עונש מוות.

לדוגמא, ("מאחורי הקלעים של השלטון הנראה"\ ב 'אלכסנדרובסקי, 1984): "בונה חופשי, שגילה חוסר ציות, נענש בעונש מוות אזרחי. אם אתה סוחר, באופן שקט יוחרם עסקך. אם אתה אם אתה עובד מדינה, עיתונאי, מוזיקאי - תפוטר מהעיתון או מן התאטרון. אם אתה פעיל פוליטי או פרלמנטר- קריירתך תמה.. אם הבונה  החופשי שסירב לציית היה בעל "תואר" גבוהה יותר והחזיק בסודות, יחוסל פיזית".

פרק 14

הנקמה באלוהים ובעמו

ובכן, הרעיון לבנות מקדש מנשמותיהם של האנשים על פני כדור הארץ שייך לבונים החופשיים. וזוהי לא טעות שדווקא בזמן בניית מקדש שלמה נוצר והתגבש רעיון זה. השטן הצליח להכניס את רעיון זה לתודעתו של חלק מסוים בעם היהודי, רעיון מגרה של מקדש שיורכב מעמי העולם ויהיה נתון תחת שלטון היהודים. כל ההיסטוריה של עם ישראל עד ביאת ישוע המשיח, וכך גם לאחר צליבתו, מממשתאת רעיון זה. אך קודם לכן היהודים התפתו על ידי הדרך האסורה של ידע של אלוהים "דרך ידיעת הבריאה", כלומר תורת הנסתר, ובחרו עבורם בשפה אסורה לתקשר עם אלוהים- שפת הסמלים. כאשר הם זיהו על עצמם את ההבטחה ש"הְיִיתֶם כֵּאלֹהִים", והאמינו בכהונת העולם שניתנה לאביהם מאלוהים עצמו, הם ברצון רב הסכימו לרעיון בניית המקדש בכל האנושות. אך כמו שמלחמת קורח להיות כהן הייתה מוקדמת מדי, כי ביאתו של המשיח והיוולדות באלוהים כאדם חדש היו רק בתוכניות, כך גם ההיאבקות לבניית המקדש של הבונים החופשיים ליהודים הקדמונים היה מוקדם מדי. ברעיונם של הבונים החופשיים אפשר להבחין באותה הפרשנות החופשית של דבר אלוהים עליה דיברנו, במקרה זה הנבואה על בניית המקדש וקבלת פרשנות אסורה על רעיון זה. כלומר, בכל הזמנים, כאשר נשמע דבר אלוהים ועמו ניגש לביצועו, היה ישר ניגש השטן ומעוות את דבר האלוהים. כך הוא הצליח להוביל חלק מהעם אחריו. כך היה עם אדם וחוה, כך היה בזמנו של משה, כך היה בזמן הנביאים. כך זה ממשיך עד היום.

כל אדם המאמין בישוע המשיח צריך להפנים באופן חזק, שלא משנה כמה מפתה רעיון המקדש הזה, הוא בכל זאת מסומן בידיהם של הרוצחים עוד מההתחלה: אבליס-לוציפר, קין ואדונירם. ישוע המשיח אמר על השטן: "הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית". על קין אומר יוחנן השליח: "כְּקַיִן אֲשֶׁר הָיָה מִן הָרַע וְהָרַג אֶת אָחִיו". לפי האגדה של הבונים החופשיים, אדונירם עצמו נרצח על ידי בני בליעל, אך בשורשיו של רעיון בניית המקדש של הבונים החופשיים מדובר על נקמה של אדונירם באנושות כולה. ומכאן נקמת הבונים החופשיים: ''הנקמה באלוהים ובעמו''. שושלת הרוצחים סימנה את רעיון המקדש של הבונים החופשיים, ולכן המספר 666 - נקרא המספר של החיה!

על כך אלוהים אומר את הדבר הבא: " יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז-פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת׃ וְעָצַם כֹּחוֹ וְלֹא בְכֹחוֹ וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם-קְדֹשִׁים׃ כה וְעַל-שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים וְעַל שַׂר-שָׂרִים יַעֲמֹד וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר׃'',

ושוב: ''צֶלֶם הַחַיָּה בְּאֹפֶן שֶׁצֶּלֶם הַחַיָּה גַּם יְדַבֵּר, וְאַף יִגְרֹם לְכָךְ שֶׁיּוּמְתוּ כָּל אֲשֶׁר אֵינָם מִשְׁתַּחֲוִים לְצֶלֶם הַחַיָּה''.
ישוע המשיח עצמו אומר: " וְלוּלֵא קִצֵּר אֲדֹנָי אֶת הַיָּמִים לֹא הָיָה נִצָּל כָּל בָּשָׂר, אַךְ לְמַעַן הַבְּחִירִים אֲשֶׁר בָּחַר בָּהֶם קִצֵּר אֶת הַיָּמִים.". זו הסיבה שהמספר 666 נקרא "מספרה של החיה"!

ובכן, אנחנו נמצאים בתהליך גילוי של השטן, כלומר בחקירה וזיהוי של עקבותיו בבריאות. והנה ביטוי ספציפי לכך. דרך משה אלוהים אמר לעמו כך: "כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו׃ לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם". ברעיון בית המקדש של הבונים החופשיים זה נשמע כך: ''כשיבוא לפניך מלאכי ויקח אותך לאיטלקים, לצרפתים, לרוסים, ליפנים, לאתיופים, לסינים וכלל העמים אל תשתחווה לאלוהיהם ואל תשרת אותם ואל תזדהה עם מעשיהם, אלה תהרוס אותם ותשמיד את יסודותיהם''.

אלוהים אמר דרך משה כך:" וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד-הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ׃  לֹא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית׃ לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ''. אם כי ברעיונם של הבונים החופשיים זה נשמע כך: "אני אגדיר את גבולך מים ועד ים ומהמדבר עד לכל נהרות העולם, אתן לידך את כל התושבים ואתה תגרש אותם מפניך''.  

כלומר (לפני ביאתו של ישוע המשיח), פרשנותם הנרחבת של היהודים לרעיון מקדש הבונים החופשיים גרמה להם להפיץ אותו בכל העולם ובכל האנושות, ובכך באופן לא חוקי להכריז מלחמה לכל הגויים, לכל אלה שלא היו יהודים. כאשר צלבו את המשיח, הם המשיכו הלאה והתחילו לרדוף את האנושות המתנצרת בו. זו הסיבה שהמספר 666 נקרא "מספרה של החיה"!

נשאלת השאלה: האם זה ייתכן שבכל צרות האנושות אשמים היהודים? האם לחשוב כך לא אומר לפשט את תהליכי האבולוציה המורכבים באנושות, הקשורים באלוהים, בשטן, בייקום ובגורמים סוציאליים אחרים? ועל נוצרי אמיתי יש לומר, כי תהליך התרחקותו של האדם מאלוהים מסובך ומורכב, ולכל העמים יש חלק בהתרחקות זו. אבל! אין אומה בעולם שהשקיעה מאמצים כה רבים לשם מטרה זו יותר מהיהודים. לא היה עם על פני האדמה עם שהיה כל כך מקובע בלחמיתו נגד "דבר שקר של הבא מנצרת'', כמו היהודים. די ברור, שבמאבק ההיסטורי של היהודים נגד כל השבטים הלוחמים, חלוקת הכוח לא הייתה לטובתם. כל השבטים האויבים להם, באופן משמעותי היו יותר חזקים ועצומים מהם. ליהודים הייתה רק האמונה באלוהים ובהבטחותיו. הקשר שלהם לדבר אלוהים נתן להם פריבילגיה מדהימה בהשוואה לשאר העמים, חינך אותם לעקרונות הישרדות וחיים ונתן להם תבונה ובינה. כמו שמציין השליח שאול: " אִם כֵּן, מַהוּ יִתְרוֹנוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי אוֹ מָה הַתּוֹעֶלֶת אֲשֶׁר בַּמִּילָה?  הַרְבֵּה, מִכָּל הַבְּחִינוֹת; רֵאשִׁית כֹּל, בִּידֵיהֶם הֻפְקְדוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים.'' אך כאשר הם לא עמדו בציפיית אלוהים מהם ונטו אל האקולטיזם והגנוסיס, כאשר בחרו לשרת את השטן והמשיכו את המלחמה ההיסטורית על החיים ורעיונתיהם, הם גם שינו את דגשי המלחמות הללו. האויב הנוראי של היהודים לאחר ישוע המשיח, הנצרות העולמית. במיומנות וביצירתיות רבה היהודים פעלו נגד, כמו שהם נוהגים לכנות אותה:"דבר שקר של הבא מנצרת'', הפעילות של היהודים נגד העולם המתנצר וכל עקרונותיו, גרמה לנזקים רבים ואסונות בלתי ניתנים לתיקון. כל העמים פעלו למען החרבתו של כדור הארץ, אך השתתפותם העצמית של היהודים הייתה ללא שום היסוס הרבה מכולם. אפשר לומר שהיהודים הם מלאכי הרצח ההורסים את כדור הארץ, כי השתחוו לשטן ונתנו לו מקום בהם, למרות שכאשר מדובר באישיות פרטית יש לדבר בהתייחסות אישית. הכתוב: "לְהַשְׁחִית אֶת־מַשְׁחִיתֵי הָאָרֶץ" - בעיקר מדבר ליהודים. יש הגיון בראיית האמת האובייקטיבית של הטרגדיה המתרחשת על פני כדור הארץ. ברעיון המקדש העולמי של הבונים החופשיים, שישלט על ידי המלך העליון מהעם היהודי, ניתן לראות את מזימתו של המלאך המגורש, שפעל בקיין ואדונירם, המתבטא במילים: "הנקמה באלוהים ובעמו".

מצד שני אין דת נוספת בעולם שפעלה נגד הדת היהודית בכזאת נחישות כמו הנצרות, כי דרכם של כל עובדי האלילים לדעת את אלוהים הייתה זהה לגמרי ליהודים, גם אם זהו האסלאם, הבודהיזם או כל דת אחרת. דמיון זה, הייתה הסיבה לכך שהמלחמה עם שאר הדתות לא הייתה כה קשה ומלאת דם. רק הנצרות נכנסה למאבק רצחני עם "אל היהודים". ולכן, דבר אלוהים שבישר למשה:''כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם'', היהודים ייחסו קודם כל לנוצרים ולעולם המתנצר. וכך, מדור לדור על ידי פירוק הנצרות ודחיית האמת, היהודים שפכו את דמם של הנוצרים כזהה לקין ששפך את דמו של הבל. זו הסיבה שהמספר 666 נקרא "מספרה של החיה"! אנו לא מגנים על הנוצרים ההיסטוריים שהעלו על מדורות האינקוויזיציה את ''השקרנים היהודים''. דבר זה נעשה על ידי נוצרים הפועלים על פי קין בשיתוף עם היהודים שפעלו על פי קין. מנגד, סוד ''מספר החיה'' נגלה לנו מתוך מעשי היהודים לפי קין עם הנוצריםו לפי הבל.

ועל כך אנו אומרים,  הספר האחרון של הברית החדשה הוא ספר האפוקליפסה, ראיית העולם האחרונה היא אפקליפסיבית. ואנו מאמינים בדבר ישוע המשיח:  וְעַל הָאָרֶץ מְצוּקָה לַגּוֹיִים וּמְבוּכָה... בְּנֵי אָדָם יִתְעַלְּפוּ מֵאֵימָה וּמִצִּפִּיָּה לַבָּאוֹת עַל הָעוֹלָם, כִּי כֹּחוֹת הַשָּׁמַיִם יִזְדַּעְזְעו''. הרס אוניברסלי של הסדר העולמי, קריסת העקרונות של היחסים בין בני אדם, חוסר תקווה, הייאוש מהמחר, פחד מהכאוס המתקרב, הפקרות, חרדה מהשינויים המתקרבים , אי הבנה של כולם של משמעות החיים - הנה משמעות המילים '' כֹּחוֹת הַשָּׁמַיִם יִזְדַּעְזְעוּ''. אנשים מאבדים ושוכחים מהי שלווה, מאבדים את השמחה הפשוטה. צער, אנחה, חוסר אונים, דיכאון ורצון אינטנסיבי שלא להיות ולא לחיות. "פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ" - אומר הנביא ישעיהו. התפרקות הכלכלה (חוץ מהיהודים), החובות של כולם לכולם, התמוטטות המפעלים (חוץ מהיהודים), העלאת המחירים, אפוקליפסה בתחום הכלכלי.  וגם זה ילווה בפולחן עולמי של ''אל היהודים''.

פרק 13

התעלומה העולמית של ''הבונים החופשיים''

אך נעמיד בפנינו שאלה: '' מה רע בשאיפתם של הגויים והיהודים לדעת את אלוהים דרך ''הבחנה בבריאות'', כלומר דרך האוקולטיזם, הסימול של ''הארקאנים'', גנוסיציזם וכולי? מה רע בזה לאדם ולאנושות? במיוחד אם זוהי דרך אובייקטיבית של ידיעת האל, היקום והאדם?

תשובה: "כי כל זה מסומן במספר 666, ועל ספרה זו אלוהים אומר שזהו ''מספר החיה''.

שאלה: ''אך למה עלינו לקרוא למספר 666 כ''מספר החיה''? מה ''חייתי'' במהותו? למה אנחנו מדברים על המסתורין של האנטיכריסט כסוד של עוון הרסני, המאיים על העולם והמין האנושי?".

כדי לענות במלוא על השאלה הנשאלת, אנו מגיעים לחקירת שאלה נוספת הקשורה לסודו של מספר הזה - תעלומת ה''בונים החופשיים''.

בשל מגוון החומר שפורסם על הבונים החופשיים, נדון על עיקרון הבונים החופשיים באופן מאוד שטחי. המעוניינים להכיר את הנושא יותר לעומק יכולים לעשות זאת בפשטות עם קריאת הספר של ס.נילוס: ''הגדול על הקטן'', וספרים רבים ובלתי נספרים, כתבות שהוצאו לאור וכתבי עת. מסיבה מסויימת, העקרונות האמיתיים של ''הבונים החופשיים'' בעולם, עוד מימי קדם מעוותים, ויש לכך סיבה.  עוד מימי קדם הבונים החופשיים לא התקבלו על ידי אף שלטון, ובמיוחד לא באמונות קתוליות ואורתודוקסאליות, כלומר הבונים החופשיים נשמרו כסוד. המידע החיצוני על הבונים החופשיים פשוט ומאוד מפתה. אך אנו ננסה לגלות את היסוד האמיתי של הבונים החופשיים בעולם.

(מתוך הספר "על הבונים החופשיים"): "הבונים החופשיים זוהי תופעה עולמית, במיוחד באחווה היהודית, שמטרתה- כמו שאומרים על זה הבונים החופשיים בעצמם, להביא את האנושות לבניית גן העדן על פני האדמה, כלומר השגת מלכות מלאה באהבה ואמת''. אך האם זה באמת נכון?

(ס. נילוס: ''הגדול על הקטן''. תקציר הספר:) שורשיהם של הבונים החופשיים פונים עמוק אל תוך העבר, אל גן העדן, אל אדם וחוה. למרות שהמושג ''מאסונים'' כ''מסדר הבונים החופשיים'' שייך רק למאות האחרונות. לפי האגדה של הבונים החופשיים על אדונירם (או על חירם, לפי המקורות האחרים) - המהנדס, הבנאי והאומן הראשי של מקדשו של שלמה המלך, אדונירם היה הצאצא הישיר של קיין, וקיין לפי אגדה הזו, לא היה צאצאו של אדם, אלה של אבליס-לוציפר, מלאך האש שחשק ביופיה של חוה. וכפי שהנשמה החופשייה של קיין, כך אומרים הבונים החופשיים, שהכילה את גיץ האש של אבליס-לוציפר, תמיד התעלתה על נשמתם המשועבדת של אדם והבל, כך גם נשמתו של אדונירם התעלתה על האנושות, כי גאונותו התבטאה כלא אפשרית לאנושות, מלאה בזוהר ותהילה שאפילו שלמה המלך פחד ממנו וקינא בו.ואהבתה של מלכת שוא בערה יותר לאדונירם מאשר למלך שלמה.

לפי האגדה העיקרית על אדונירם, המהווה בסיס של מקדש הבונים החופשיים, אדונירם נרצח על ידי אנשים לא ראויים,  וזה כי אדונירם חילק את כל המשתתפים בבניית בית המקדש למעמדות, כלומר לשלוש חלקים של רמות הידע: תלמיד,חבר ומקצוען, בהתאם לכישורים והיכולת של כל אחד מהם. לכל רמה אדונירם הגדיר מילת סוד נסתרת. נציג של כל רמה, בהיותו אומר את אותה המילה הסודית לגזבר באוזן, קיבל את המשכורת המגיעה לו. אותם האנשים מהרמה הנמוכה רצו לגלות  את מילת הקוד הסודית של הרמות הגבוהות. אך לאחר סירוב אדונירם לגלות אותה הם רצחו אותו.

הרוצחים הכו בו עם פטישים, מדי זויות ומחוגות, וזו הסיבה ששלושת הסמלים הללו מהווים את שלושת הסמלים של הבונים החופשיים ונמצאים בבסיסם של כל הסמלים של הבונים החופשיים.

האגדה על אודנירם - בנאי המקדש של המלך שלמה, טמונה בייסודות המסתורין של הבונים החופשים ברמה העולמית. העלילה של אגדה זו פשוטה. אדונירם, בעזרת גאונותו התעלה על רעיון שלמה לבנות מקדש פשוט הנראה לעין. הרעיון לבנות בית מקדש בכל רחבי העולם מנשמותיהם של האנשים, היה הרעיון שיצר את הבונים החופשיים. ולכן, רעיון המקדש העולמי זהו הסמל המרכזי של הבונים החופשיים בכל העולם.

למעשה, יש הזדהות עם המוגדר לעם ישראל על ידי אלוהים. רעיון בניית המקדש זהו אחד הרצונות הקדומים של אלוהים לעמו, כרעיון בניית ה''מִשְׁכַּן אֱלֹהִים עִם־בְּנֵי הָאָדָם'' עליו '' דּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה בְּהַ֥ר סִינָֽי''. בהתחלה רעיון זה סימל את החזרה של האדם והאנושות אל אלוהים והפיכתו של האדם למושלם. בכל הדתות של עובדי האלילים מטרתו של מקדש הטבע, מקדש-היקום, היה לחבר בין עולם האלוהים לבין עולם האדם. אצל הבונים החופשיים המקדש הוא סמל של עבודה רבה, סמל של יצירה אלוהית ואנושית. המקדש מוקם לפי התוכנית הקדומה של מהנדס הייקום ומהווה סמל של סדר עולמי. בתורו, לפי דעתם של הבונים החופשיים, הסדר העולמי הוא תוצאה של עמלתם.

ובכן, רעיון המקדש:
על פי הכתוב, הרעיון של בית המקדש בא לעם ישראל דרך אברהם ומשה, בבריתו עם אברהם אלוהים מבטיח: ''וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאו''
ולמשה על הר סיני אלוהים אמר: ''ועַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֙יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃
וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י  יִשְׂרָאֵֽל׃''. ובנוסף למשה ניתן המשכן, כתדמית של בית המקדש העתידי אותו (את המשכן) משה בנה בדיוק לפי הוראות אלוהים. אך הנבואה הישירה על בית המקדש ניתנה לדוד דרך השליח יהונתן:'' הֲקִימֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יֵצֵ֖א מִמֵּעֶ֑יךָ וַהֲכִינֹתִ֖י אֶת־מַמְלַכְתּֽוֹ׃ ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י וְכֹנַנְתִּ֛י אֶת־כִּסֵּ֥א מַמְלַכְתּ֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ אֲנִי֙ אֶהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן''. אלה הם דברי נבואה על ישוע המשיח.

שלמה, כבנו של דוד, הביא לפעולה את נבואתו של יהונת ובנה את בית המקדש. אך ממלכתו התחלקה ונפלה ובית המקדש נחרב וכוחה של נבואה זו עברה למשיח. במשיח כוחו של מקדש זה היה ברוח ולא בכתוב. " הרְסוּ אֶת־הַהֵיכָל הַזֶּה וּבִשְׁלשָׁה יָמִים אֲקִימֶנּוּ" - אמר ישוע המשיח על מקדש גופו. ושוב: " אֶבְנֶה אֶת־קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ׃".

מכל זה ניתן להסיק, שעל עם ישראל היה להאמין לנביאיו, כי דרכם אלוהים בישר על כך שבית המקדש יוקם על ידי צאצאיו של דוד, כלומר שלמה וישוע המשיח. אך בעקרונות הקמת המקדש מנפשותיהם של האנשים על פניו של כל כדור הארץ נמצאת האגדה על אדונירם שנשלח לשלמה ממלך צור וכמובן לא השתייך בשום אופן לשושלת דוד. כדאי להתייחס גם לעובדה שמלך צור השתחווה למלאך המגורש, כך אומר הנביא יחזקאל.

יתר על כך, היהודים לא קיבלו את ישוע המשיח כבן לשושלת דוד. ועשו טעות כאשר קיבלו את אדונירם כאדריכל של מקדש הבונים החופשיים. תחת ההסבר שרות נכללה בשושלת דוד למרות שהייתה גויה. אך רות קיבלה את דרכו של עם ישראל לשרת את אלוהים, בהשוואה לאדונירם שהתנגד לשלמה, והביא בפניו את הרעיון של מלך צור, המדבר על המקדש של הבונים החופשיים. ובכן, תכונות המקדש של הבונים החופשיים נקבעו על ידי השטן והבאים ממנו-  קין ואדונירם, וכמובן לא על ידי אברהם, משה, דוד ושלמה!

אלוהים אמר למשה: " רְאֵה וַעֲשֵׂה הַכֹּל בְּתַבְנִיתוֹ אֲשֶׁר־אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר׃" - אלוהים  ציווה עליו ''לעשות'' על האדמה מקום בו הוא יסכים לשהות עם עמו ישראל לנצח. משה עשה את המשכן, אליו ירדה רוח אלוהים ושכנה בו. מאוחר יותר, בהתאם לתדמית המשכן, שלמה בנה את בית המקדש ותהילת אלוהים מילאה אותו. אך לא רק מקום שהותו של אלוהים היה צריך להתאים לתבנית אשר הראה אלוהים למשה על ההר.  דרך החיים של עמו, דרך נציגותו בפני אלוהים, מטרותיו, משמעות הקיום שלו והיחס שלו לכל האנושות - כל אלו היו צריכים להיות זהים למשכן, שהוראה למשה על ההר. אך לא רק זה. דרך עמו ודרך דרכו מול אלוהים - אלוהים התכוון להחזיר את כל האנושות אליו ושוב להפוך את העולם לגן עדן. אך " ר֑וּחַ יְשׁוּעֹת֙ בַּל־נַ֣עֲשֶׂה אֶ֔רֶץ וּבַֽל־יִפְּל֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃" - נבואות ישעיהו.

מדוע זה קרה? כי המשכן שנבנה על ידי משה והמקדש שנבנה על ידי שלמה היה רק לתדמית וצל של משכן עצום ומושלם, לא במבנה הנכון והוגדר כתדמית זמנית עד למועד הרפורמציה. ובכל זאת, משכן זה היה זהה לתדמית המשכן שהראה אלוהים למשה על ההר, ולכן אלוהים שכן בו בסביבת עמו. אך עם ישראל נסג מאלוהים, צלב את שליחו - ישוע המשיח, ורוח אלוהים עזבה את המקדש. כאשר בית המקדש נחרב, תדמית המשכן נעלמה מעיניהם של בני האדם. היכן משכן זה כיום? ומי יכול לראות את תדמיתו? ירושלים השמימית, המשכן המושלם והעצום ביותר וישוע המשיח הוא הכהן הגדול בו - זה מה שהראה אלוהים למשה על ההר. בניית מקדש מנפשותיהם של האנשים, מעמו, מממלכת הכהנים ועם הסגולה. לזמן מה אלוהים נתן את עדיפות ידיעתו לגויים שהאמינו בו, לקהילת אלוהים נאמרה הבשורה על הזמנים האחרונים:'' וְכִי תִרְאוּ אֶת־שִׁקּוּץ מְשֹׁמֵם'',- האומרת שתדמית המשכן שהראה אלוהים למשה על ההר תוחלף בתדמית שבעיני אלוהים תיהיה מתועבת. כלומר במקום תדמית משכן אלוהי מרומם ושמיימי על האדמה ''יעשה'' משהו מנוגד לאלוהים ואלוהים יסרב להיות בו למרות שהיה אמור להקרא כקדוש.  לקראת אחרית הימים יופנו לישראל וכך גם לשאר אוניברסיטאות הנצרות שבעולם המילים:''סוֹד בָּבֶל הַגְּדוֹלָה''.

וכך אנו מסתכלים על כדור הארץ והצביליזציה האנושית ורואים, שהאנושות כזהה לאישה ''תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ וּבְצִירֵי לֵדַתָּה'' בניסיון לשקף את מהות המשכן האלוהי. אך סכסוך והתנגדות שלא ניתן לתאר רומסים את מהות זו. תמונות אפוקליפטיות של הרס כדור הארץ, הטבע, התשתיות, האווירה, וכמו כן-המלחמות, המגיפות והרעב, האלימות והאסונות, חוסר תקווה, פחד, והייאוש- פשוט משתלטים על העולם. וכל זה מלווה בפולחן ''אל היהודים'' בכל האנושות. ולמרות זאת אנו רואים את הגובה והשלמות של הגאונות אנושית, שלמותה של הרוח, הצדק אנושי, אנו רואים את השלמות של ההישגים המדעיים, שלמות הטכנולוגיה והאומנות. אנו רואים את ההתדרדרות של האנושות וכך גם הפיתוח הפרוגרסיבי שלה. וגם כל זה, מלווה בסגידה של כל האנושות ל''אל היהודים''. בפני האנושות עומדת דילמה של הרס עצמי ורעיון השרידה. ולמען רעיון השרידה הזה, למען השלום העולמי, למען שלווה עולמית וסדר - בקרוב יוקרב גם ההגיון וגם הדעות הקדומות - הדתיות, הלאומיות וההיסטוריות. כל אלו שהפרידו בין העמים וגרמו למלחמות וסכסוך. וגם זה מלווה בסגידה של כל האנושות ל''אל היהודי''. כאילו בהסכמה, כל הדתות על פני כדור הארץ, בכוננות מוקדמת לסגידה אחידה לאלוהים יחיד. כל מלחמות הדת שנערכו במשך מאות שנים, נעלמות למען האיחוד, השלום ושרידת האנושות - למען  הישועה של האנושות על ידי ''אל היהודים''. העולם מתכונן לרעיון קבלת ''המושיע'' שדמו דם יהודי. הכל יעשה כך שאף אחד לא יחשוב על כך חוץ מהיהודים. כולם יעסקו בפוליטיקה, ינהלו מפעלים וצבאות, ישירו וילחינו שירים, יבנו ויציירו, ירפו וילמדו - כל זה יעשו כולם - חוץ מהיהודים. כלומר בכל המסגרות הקיימות על פני האדמה ליהודים יהיה יתרון בלי מעורער. והעמים יהיו מוכנים לעליונות הבלתי נמנעת הזו של העם היהודי. נוצר הרושם, שעוד קצת והאנושות תתגבר על הלידה הכואבת, כדור הארץ יירגע, ''השלום והבטחון'' שאנו כל כך מצפים לו יבוא עליו, הבעיות האקולוגיות, הגרעיניות ושאר הבעיות בעולם יפתרו. האנושות תתאחד תחת השלטון של הכוכב בעל ששת הקודקודים והשלטון העליון היחיד של המלך היהודי. אלה יובילו את כל העמים ויביאו להם תועלת שלא תינתן לערעור. אנשים גבוהים ועמים נאורים יחליפו ''חַרְבוֹתָם לְאִתִּים '', יטהרו את העולם ויארגנו את מחייתם. יימחקו גבולות המדינות, יימסו ''הקרחונים של המלחמה הקרה''. יפותחו ויושמו מערכות כלכליות ופוליטיות משותפות. האנושות תיקח קריטריונים אוניברסליים של טוב ורע, קריטריונים של צדק אנושי, שלמות אנושית, עקרונות אוניברסליים של הומניזם וצדק, חירות ושלום ברחבי העולם. וגם זה ילווה בפולחן עולמי של ''אל היהודים''. כאשר יבוא המלך עליון של עם ישראל, כל האנושות תוריע לו. כל הדתות, כולל את הנוצרים שיראו בו את ''הַבָּא בַבָּשָׂר''.

עליה משמעותית של הגאונות האנושית תוביל לגילוי של ''אנטי משיכה'' לכדור הארץ. וגם זה ילווה בפולחן עולמי של ''אל היהודים''. ספינות שלא תיהיה להן משיכה לכדור הארץ, יביאו את האנושות לעולמות אחרים.
מפעלים ללא פסולת, מחשבים ורובוטים שינבעו מטכנולוגיות ייחודיות יצרו הצלחה כלכלית של כולם, אמצעים יחודיים יקשרו בין אנשים ויארגנו אותם. האדם יתפרש על פני האדמה, יבנה ערים חדשות של הנדסה מושלמת, ייקשר אותם בהורמוניה עם הטבע ושדות נהדרים יקיפו אותם. האדם יבנה את אורח חייו מעצמים מושלמים ויקיף את עצמו ביצירות אומנותיות. אורך חייו של האדם יהפוך לקיום, והנצח ישמש לו כקורת גג. האדם ישלב בעצמו גם את החומרי וגם את הרוחני, ויקח את עצמו כאדם-אלוהים. כל מה שרק היה בחלומות של האנושות, יושג על ידיו. ממלכת אסטריה! גן העדן על פני האדמה! חגיגת אלוהים, הנצח והאדם!

אך, אבוי! כל אלה הם " שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם'' ואלוהים יעזוב את כל אלו. אינם תואמים לתדמית שהראה אלוהים למשה על ההר. וכל האלוזיה המובאת להלן היא אומנות הפיתוי הערמומית, אליה השטן יכניס את האנושות למען מטרה אחת:''לִגְנוֹב וְלַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד''. כי אין בו מטרות אחרות.

וזוהי בעצם הטרגדיה של האנושות, המתבטאת בהכרזת משיח השקר במסתורין, שלא לפי ''התדמית'' שהראה אלוהים למשה על ההר.

פרק 12

ישוע המשיח ''הבסיס הרוחני'' של האקולטיזם.

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:)  "הספר הקדוש מהווה אסיפה של 78 ארקאנים, שעוד מימי קדם נשמרו ונהיו ל78 סמלים.ידיעת האלוהים הרבה יותר נגישה דרך סמלים, שבמצרים העתיקה מנוסרים על קירות המקדשים, ואף הקשיים סמלים אלו שרדו את חורבן מצרים העתיקה תודות לזה שהיו חרוטים על מטבעות, פפירוסים וכמובן על סמלים ייחודיים ויוצאי דופן של תורת הנסתר. אפילו עד לטארוט של הצוענים בימנו. כל המיתולוגיה של העמים הקדומים, באופן זה או אחר, מזכירה את הארקאנים הגדולים. ובדתות של העמים כמו הודו או הלאס, כל פנתאון האלילים הוא סמול של מערכת הארקאנים. המדע הקדום של הנשמה והכוכבים-אסטרולוגיה, תפס על לוחותיו את העקרונות הדגולים של הכוכבים וגלגל המזלות, ודרכם של מאות שנים גירה את יודעי הסוד שלו לחקירתם של הסמלים המסתוריים שלו. כל ארקאן נפרד מהווה תלמוד עצום בתודעתו של כל אחד בנפרד. במשך כל ההיסטוריה העולמית, הארקאנים, בהיותם המהות הסודית של כל דת, היוו את המדע הסופי על הכלל והעניקו פתרונות לבעיות שונות.

יש לציין שטארוט מהווה מכונה פילוסופית, שלה מספר יישומים:

א) הוא מאפשר לטמון בכל מיני גרפים (כגון המשולש שהוזכר להלן) לנקודות, לריבוע וסמלים- רעיונות מטאפיזיים, רעיונות מסובכים שקשה לקלוט או מילים בלתי ניתנות להבנה.

ב) זהו נשק של התודעה שלנו שבאופן לא רגיל מגביר את היכולת שלו לאינטואיציה מטאפיזית.

ג) הוא מהווה תכשיר לאימון המוח, לאימון של האידיאולוגיה שלו, להרחבת התודעה, להטמעת מושגים חדשים בתודעה, לחשיבה ברמת הממדים הגבוהים בעולם, להבנת הסמלים.

בהיותו הסינתזה הסופית והמרוממת ביותר, הארקאנים הגדולים מתגלים אלינו בצדדים שונים ומגוונים.  אין אף נציג של תורת הנסתר, שלא היה מבין את גדולתה של תורה זו, לפחות כמכונה פילוסופית מושלמת''.

(י. לוי): "המפתח לכל סוגי המדע המאגיים, זהו המפתח של כל לימודי הדת העתיקים, המפתח ללימוד הקבלה והברית החדשה, הקרוי ''מפתח שלמה''. וכי ה''מפתח'' הזה נחשב כאבוד בדרכם של מאות שנים, מצאנו אותו שוב. לכן אנו יכולים לפתוח את קברי העולם העתיק, להכריח את המתים לדבר, לראות את גדולתן של המצבות העתיקות, להבין את כל הסודות של הספינקסים ולחדור אל כל המקדשים''.

זוהי עמדתם הקבועה של היהודים.

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) "במקום הראשון עומדת קבלת היהודים, תלמוד על משמעויות שונות של כוחות הסמלים היהודים, האלפבת, מהווה את המדע הוותיק על הארקאנים. כל אות מסמלת ארקאן מסוים. ולכן, ללמוד דרך הקבלה אות כלשהי או שילוב של כמה אותיות - אומר ללמוד את הארקאן התואם לה.''

(ר 'עקיבא): "ברגע בריאת העולם, על כתר המלכות הנשגב של אלוהים,האותיות שנחרטו על ידי חרט אש, עשרים ושתיים אותיות של האלפבת העברי, ירדו לפניו. וכל אות אמרה: ''תברא את העולם דרכי''.

העולם, כך אומרים לומדי הקבלה, נברא לפי תוכנית על טבעית של אלוהים, מהאלפבת העברי וההורמוניה בין האותיות בו, בהן השתמש אלוהים בעת כתיבת ספר החיים.  אך ורק כלל האותיות הללו מרכיבות את יופיו של הייקום, וכי העולם טפח על האותיות הללו, כמובן ברור שקיימים מספר דברים הקשורים בכל אחת מהאותיות, ולכן כל אחת מהן מהווה סמל או  לוגו. לכן, האותיות שבאלפבת העברי בעלות כוח נסתר, וזה לא רק מהסיבה שהן עוזרות לפתור תעלומות ביקום ומהוות חלק מההרמוניות הקיימות בו כלומר משהו שהבורים לעולם לא ידעו, אך גם מהסיבה שאותיות אלה משמשות כערוצים, דרכם מגיע הכתוב האלוהי אל מוחות האנשים.

ושוב: "כתבי הקודש, כוללים גם את התנ"ך, עבודות רבות של פרשנויות, כגון התלמוד, קבלה, ועוד רבים אחרים, משחקים ביהדות תפקיד מיוחד, שהשם של כל הספרות הזאת - תורה - לא ניתנת לתרגום לאף שפה אחרת. מישהו פעם אמר באופן מוצלח, שהספרים הנחשבים לקדושים בעמים אחרים לא נתפסים כקדושים שניתנו  מהשמיים. אך רק ביהדות התורה - היא השמיים. במילים אחרות, התורה היהודית היא מהותה של התגלות אלוהית, המשמשת לא רק כבסיס לחיים פוליטיים, חברתיים ודתיים, אך גם בעלת ערך גבוה בכבודה ובעצמה. כפי שאמרו חכמנו, שבזמן בריאת העולם אלוהים הסתכל על התורה וברא את הייקום זהה לה''.

(א 'שטיינזלץ): "דרכים לתיקון העולם נתונים בתורה, והנשמה חייבת להשתמש בה כמצפן לבחירת הכיוון הנכון. משום שהתורה היא לא רק ההתגלות הגבוהה ביותר, אלא גם מדריך מעשי לפעולה, והסבר לאדם בדיוק איך לבצע את המשימה של תיקון העולם ".

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:)  "בדרכן של מאות שנים, כתר סקירה של רוח האדם בנצחיות - הארקאן, בעל זכות לסמכות. אינו אמונה עיוורת, אבל כל אדם שפגש אותו צריך לפחות לזמן  קצר להימנע משאלות חסרות תועלת ולהקשיב לפחות למילים הראשונות ששודרו בסמלים אלה. "אני מאמין, כדי להבין" - צריך לומר כל אדם הניגש להבנת הסמלים, ובזה טמון סוד ההצלחה. ככל שהוא מתקדם בדרך הנפתחת לפניו, כך המדע הסינתטי העליון והקדום, נפתח בפניו בעוצמתו וסדרו''.

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:)  "יש לנו מגוון רחב של אינדיקציות לכך שהמשיח השאיר מאחוריו תורת סוד שהורשה לתלמידיו האהובים ונתנה תנופה לבתי ספר גנוסטים רבים. (יוחנן): " יֵשׁ עוֹד מַעֲשִׂים רַבִּים אֲחֵרִים שֶׁעָשָׂה יֵשׁוּעַ, וְאִלּוּ נִכְתְּבוּ בִּמְפֹרָט חוֹשְׁבַנִי שֶׁהָעוֹלָם עַצְמוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הַסְּפָרִים הַנִּכְתָּבִים. "

וכך, בעיני האקולטיסטים, ישוע המשיח הוא ''היוצר הרוחני'' של האקולטיזם.

פרק 11

שפת אלוהים ושפת שטן

נשאל את עצמנו שאלה נוספת, חשובה לא פחות: "מדוע על הנוצרים כל כך להתעמק במה שקשור לגויים או להיהודים? אם הנוצרים אינם מודעים לכך שעליהם להאמין בישוע משיח, ולהיזהר מכוח אשר "יוֹלִיךְ אֶתְכֶם שׁוֹלָל בְּפִילוֹסוֹפְיָה וּבְתַעְתּוּעֵי הֶבֶל''? האם הם "עשו לעצמם תמונה כדי לסגוד לה?'', האם הם משתחווים ל"צבא שמים"?
אך הסיבה לכך שאנו חוקרים בקפדנות את הנסיגה ההיסטורית של עם ישראל מאלוהים, היא כדי בבירור לראות את נסיגתה של הנצרות. כפי שעם ישראל התקשה להתנגד לשטן ולבסוף נכנע בפניו, כך גם הנצרות כושלת מול פניו של השטן.

ולשם כך, אנו נמשיך להתעמק בסמליות הסמויה בעולם, שמהווה את השפה שבה השטן מדבר עם האנושות. כלומר, אנו מצהירים כי סמליות זוהי שפת השטן. והנצרות, כפי שנראה להלן, באופן ישיר משתמשת בשפת הסמליות.

סמל-  (''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) "כפי שידוע, יצר האדם בתנועתו האבולוציונית עובר דרך, מתודעה ילדותית עד לממדים  עליונים ברוח אלוהים. ראשית האדם תופס את העולם רק בסקירה יחסית וחלקית, כמעט שום מציאות אינה מגיעה לתודעתו. דמיון המספרים ואות המילה הם הראשנים בפעולתה של התודעה. לאחר מכן, תודות לסינתזה במוח האנושי מופעל אלמנט קיבוץ, קיפול והתאחדות לסמלים מסוימים. הצעד הבא-מושגים מופשטים, אלה באים לידי ביטוי בסמלי המילים, מספרים, או בצורה של צירופים צבעוניים או צליליים''.

"הסמל מעורר בתודעת האדם את מערת הדמיון הזאת, אשר הוטמעה בסמל על ידי זה שיצר אותו, אבל באותו הזמן, כל אדם תופס כל סמל בדרכו שלו, וזה תלוי בתכונות אופי המיוחדים שלו; הוא נותן לו צבע ותופס אותו בדרכי פרשנות שונות. עם זאת, מהות הסמל נשארת בלתי ניתנת לשינוי.  בדרך זו, שפת הסמלים מהווה שפה הגונה, גלובלית, אוניברסלית ושווה בכל העמים והזמנים''.

"בעזרת הסמל האדם מקבל הזדמנות לתעד את מחשבותיו כך, שהן נשמרות ללא סכנת הרס. המחשבות יחיו אחרי מותו ויעבירו לכל אדם שיפגוש בסמל זה את מחשבותיו המקוריות. הסמל יחדור לכל דרך חשיבה ויותאם לרמת ההתפתחות של תודעת פוגש הסמל. לכן, הסמל הוא בו זמנית הצורה הכי חסרת תנועה המסייעת בלכידת מחשבות והשיטה הכי גמישה ליישומם בצורה מושלמת במטרה להכיר אותה לאנשים אחרים".

כאשר אדם חי בחיי היום יום ורואה רק את צורות החיים הפשוטות ביותר, הדיבור שלו הוא הדרך המושלמת להעביר את מחשבותיו. כאשר הוא פונה לחשיבה מופשטת, הוא מתחיל להרגיש בחוסר השלמות שבדיבורו. על אף ריבוי המושגים, צירוף של מושגים חדשים לא פותר את הבעיה. בנוסף, אישיות האנשים מוסיפה צבע לדיבור שלהם במגוון רחב של גוונים. וכאן אנו יכולים לומר כי "אנשים בהחלט לא יכולים במדויק להעביר את מחשבותיהם למשנהו באמצעות שפה. וכמה שהאובייקט בו מדובר יותר חומרי, כך קל יותר להעביר אחד לשני את המסר; ולהיפך - ככל שהאובייקט מתרחק מצורות גולמיות בעולם, העברת המחשבה של אדם למשנהו קשה יותר".

''השלב הבא של העמקת התודעה במהות התופעות- היכולת לדבר בלשון צחוחה. תחת ההשראה האדם יוצר נשק חדש וחזק לרוחו; פרטים זעירים של דיבורו, טון דיבורו הנמוך והגבוה, באופן בלתי מובן אפילו לנואם, יוצרים עם המאזינים תקשורת יוצאת דופן. אך עם הפרדתו מהעולם הפיזי וחיבורו לעולם האלוהי והרוחני, האדם שוב מאבד את היכולת להשפיע על תודעתם של אנשים רבים. הוא חוזר לחוק האנלוגיה ומתחיל לדבר במשלים. האדם משתמש בדימוייו של אחר, מרמה נמוכה יותר; כך, טבע הכשרון שלו מסייע לו בהלבשת משלים, הטמעת השראה, יצירת הורמוניה בין צבעים, צורות וצלילים. כך נוצרת האומנות".

''הרוח, מחפשת תמיד ובכל מקום סינתזה, אבל היא לא יוצרת אותה על ידי מחקרים קפדניים של עובדות בודדות, אלא מרגישה ישירות את הגומלין בין חלקים מובחנים; היא תמיד שואפת לאחד את העובדות המתקבלות בתת מודע בתדמית אחת. נציגים בכירים של המין האנושי, השתמשו בגאונותם בכדי להביא את האנושות למטרה אליה היא צריכה לשאוף, את הדרך אליה חילקו לשלבים ובכדי שהאנושות תשאף להגיע לשלבים הללו, הם עשו כל אחד מהם לאידאל מופשט בפני עצמו. יחד עם ביסוס המטרה, הגאונים האלה הראו את הדרך ונתנו את אמצעי ההשגה; הכוח של רוחם כיוון את כוחם של האנשים לכיוון אחד. לאחר שקבעו מטרה, הם הובילו אליה את כל סוגי המרץ, קירבו אותה למוחם ולבבם של כל האנשים, הביאו אליה את כל זרמי הרוח, המחשבות והרגשות. בדרכה של ההיסטוריה, האנושות לסירוגין ''איבדה את הראש''  מרעיון זה או אחר עד שהיא הפכה לשיגעון, וזה עד שתופעת ''הגאון החדש'' לא השמידה את כל אלו, בכדי שלאחר מכן יוכל להקים תחביבים חדשים וצמאות למטרות חדשות. בדרכם של פיתוח המין האנושי, הייתה השפעה מלמעלה ומלמטה: עבודת ההמונים נתנה לגאונים קרקע, שעם הישענותם עליה הם יכלו להינתן בידי הסינתזה ולעלות אל הרוחניות. דברים שגילו הגאונים הזדהו לאורו של המגדלור, הצביעו על דרך להמונים, וקראו למקום בו הייתה רוח הנבחרים. אידאלים שנקבעו על ידי גאוני העולם בדרך כלל היו מזוהים עם כמה תופעות גבוהות יותר של הרוח האנושית. סמל טבעי זה כבר לא לוגו פשוט, צורה של מעשה אנושי או מחשבות החתמה פשוטות; כוח רוח הגאון נותנת לסמל יכולת השפעה עצמאית על לבבות אנושיים. לכן, דמות היא כבר לא סמל פשוט, היא מעל המסר הפשוט שיש באות או במספר, היא מכילה בתוכה תכונת אופי מיוחדת- חיים. ובחיפושם אחר הסינתזה, בסופו של דבר האדם מגיע לסיבה הראשונית של הקיום.

המוח מסרב להבין את הספרות הרוחנית וההתגלויות מהשמיים. אבל הצמאון להבין את אלוהים, מביא את האדם לרמות גבוהות יותר ומושלמות יותר של סמלים. הסמלים הללו מהווים ציווים ומורים. דרך ההתגלות, האדם מתעמק יותר ויותר במהות האלוהית. המקורבים הגדולים יכלו להבין את העקרונות הבסיסיים של בריאת העולמות, שדרכם התגלתה בחלל; האמת הגבוהה הזאת הועברה לאנושות בצורה של סודות אלוהיים. הסוד הוא גם סמל, אך הוא כבר מתייחס לקיום היקום כולו. אך מהו המקור שממנו המורים הגדולים של האנושות שאבו את כוחם? מקור זה הוא ביטוי של האלוהות, העומד על עשרים ואחד עקרונות אלוהיים. העקרונות הגדולים הללו ידועים לעולם בתור ה''ארקנים'' הגדולים.
 ארקאן הוא סמל, עצום בעומקו יותר מכל התעלומות והסמלים. הפונקציות החיוניות שלו אינסופיות, כי הכוח שהושקע בו, הוא לא יצירה של האדם, זוהי רוח אלוהים בעצמה; תודעתו וכוחו הם הדמיות המהוות את האלוהות; החוקים שמתגלים דרכו הם החוקים של היקום, כי הארקנים כאספקטים של האלוהות, הם האלוהות עצמה. כמו תעלומת מדרגות העלייה של רוח האדם, כך גם הארקנים הם הגבול התחתון ביותר אליו יורדת האלוהות.  הסמלים הגדולים הללו הם מקורות בלתי נגמרים של חכמה ותבונה. והם הדרכים היחידות להבנת האמת האלוהית הנצחית. בדרך זו, האדם בהדרגתיות מגלה ברוחו את מסתורין האמת הנצחית, וכפי שסמלי המוות מקבלים חיים בסביבתו, כך הם מחיים גם אותו, מטהרים את נשמתו, משלימים את מהותו ונותנים חופש לזיק האלוהות הנצחית הדולקת בתוכו, ומצטרפים אל השלווה הגרנדיאוזית - אל חיי המלכות של הייקום''.

כך אומרים כל האקולתיסטים של כל הזמנים וכל העמים, כולל היהודים. ואנחנו מסכימים עם הטענות הללו, כי הן נכונות עבור כל אדם שבא לעולם הזה. אך כשאנו אומרים שהסמלים זוהי השפה של אלוהים, מה אנו יכולים להגיד על השפה בה אלוהים האמיתי מבשר את האמת לעמו? חשוב להבין זאת, בכדי להבדיל את קולו של אלוהים מקולות אחרים. וזה מה שאנו יכולים ללמוד מהכתוב על השפה שקבע אלוהים בכדי לדבר עם עמו.

קודם כל צריך לומר, שהמקור היחיד והקדוש של דבר אלוהים זהו הכתוב. כמו שאומר השליח פטרוס:“...אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵנִיעָה בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר מִטַּעַם אֱלֹהִים.” אבל בדיוק כמו שפטרוס אומר, "שֶׁכָּל נְבוּאַת הַמִּקְרָא אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל פֵּרוּשׁ אִישִׁי" יש לדעת שבכדי להבין את דבר אלוהים, צריך התגלויות מאלוהים. בלי התגלות מהשמיים, הכתוב מהווה בסיס לדתות שקר שונות ושקרים רבים. כפי שנראה בהמשך, האקולטיסתים מכבדים באופן יוצא דופן את הכתוב, את ישוע המשיח, השליחים והנביאים. אך נותנים לכתוב בברית הישנה והחדשה פירוש רחב משלהם.

אמרנו, שעוד מימי קדם אלוהים ניסה למנוע מעם ישראל את שפת הסמלים. (נבואת יחזקאל: " בֶּן־אָדָ֖ם... חֲתָר־נָ֣א בַקִּ֑יר...'')אך למה אלוהים נתן העדפה? אמרנו, שחוק משה ניתן לעם ישראל בכדי שעם ישראל יקיים אותו באופן מדויק. "לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפִי הַנָּבִיא: "אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי, אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי-קֶדֶם". כלומר, המשל הוא גם שפה של אלוהים. כך שלמה המציא שלושת אלפי משלים, בכדי ''לדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֜הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃  לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֜מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים׃ לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֜נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃ ישְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֜נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃ להָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֜כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם''. לכן משל יכול להאיר בהבנה '' יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת, חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ'', ולא סמלים כפי שקובעים האקולתיסטים. ובהמשך: '' וְדִבַּרְתִּי עַל-הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה ", אומר הנביא הושע. כלומר, נבואות והתגלויות זוהי השפה הישירה בה דיבר אלוהים עם עמו. ועם רמת הנסיגה של עם ישראל מאלוהים, השליח ישעיה אומר: ''וְגַם-אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ  כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן-הַיַּיִן תָּעוּ מִן-הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה׃'' כלומר, אם מישהו הפסיק לראות את חזונותיו של אלוהים ולנבא, אם הוא מאבד את יכולתו לדבר עם אלוהים בשפתו, הוא בוודאי יתחיל להיתקל בפרשנויות ולפנות אל סמלי האקולתיסטים. על כך בישרו הנביאים הגדולים לפני בואו של ישוע המשיח: " אֶשְׁפֹּךְ אֶת־רוּחִי עַל־כָּל־בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וּבַחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ וְזִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן׃ וְהָיָ֗ה כֹּ֧ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֛א בְּשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה יִמָּלֵ֑ט''
כלומר, עם ביאתו של ישוע המשיח, כוונתו של אלוהים הייתה להעניק לבני האדם פעולות רבות ושונות של רוח הקודש עם לשונות אחרים, נבואות, חזיונות ורבים אחרים, אלוהים התכוון להעניק לאדם שמאמין בישוע המשיח דרך ישירה לפנות לאלוהים.כך נפתח עידן חדש עבור המאמינים בשפה החדשה והמדהימה של האדם עם אלוהים. ישוע המשיח השתמש במשלים בכדי לבשר לאנושות, אך בבוא היום גם הוא אמר: "ולֹא אֲדַבֵּר עוֹד אֲלֵיכֶם בִּמְשָׁלִים כִּי אִם־בָּרוּר אֲדַבֵּר לָכֶם עַל־דְּבַר אָבִי''.
וגם: " הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים נִתְּנוּ עַד־יוֹחָנָן וּמִן־אָז וָהָלְאָה בְּשׂוֹרַת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים". כלומר, התחדשות רוחנית בישוע המשיח על ידי האמונה בו הביאה ליישום את דברי יוחנן: "תִּרְאוּ אֶת הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים וּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים" ואיפשרה לדבר עם אלוהים פנים אל פנים.

ובכן, שפתו של אלוהים לעם ישראל - שפת החוק, המשלים, ההתגלויות, החזונות ורוח הקודש בכל בשר, תוך איסור מוחלט על שפת הסמלים וידיעת האלוהים דרך מאפייניו. כלומר, עוד לפני בואו של ישוע המשיח אלוהים הגדיר לעם ישראל (אם להתבטא בשפת האקולטיזם:  "עליה לגבהים בהם אין כבר סמלים, תמונות וצורות". אך כבר הרבה לפני בואו של ישוע המשיח, היהודים בחרו בדרך אחרת, דרך האקולטיזם. שפת סמלים של השטן היא רק תוצאה נלוות לבחירתם.

נבואת אסף: " פְ֭עָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח כָּל־הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ׃  שׁאֲג֣וּ צֹ֭רְרֶיךָ בְּקֶ֣רֶב מוֹעֲדֶ֑ךָ שָׂ֖מוּ אוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת׃ שׁלְח֣וּ בָ֭אֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ לָ֜אָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן־שְׁמֶֽךָ׃  אָמְר֣וּ בְ֭לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד שָׂרְפ֖וּ כָל־מוֹעֲדֵי־אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ׃''. על אילו מין ''אותות'' מדבר אלוהים, אם לא על שפת הסמלים?

ואחרי כמה השערות בקשר לסמליות של האקולטיזם, התבהר לנו ש''ארקאן הטארוט'' מהווים סמל עליון של האקולטיזם העולמי, והיהודים שותפים לכך בהחלט. לאחר כל אלו אנו מצהירים את הדבר הבא: הכתוב (ההתגלות): "וְהִיא גּוֹרֶמֶת לְכָךְ שֶׁהַכֹּל, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, הָעֲשִׁירִים וְהָעֲנִיִּים, הַחָפְשִׁיִּים וְהָעֲבָדִים, יָשִׂימוּ לָהֶם תָּו עַל יַד יְמִינָם אוֹ עַל מִצְחָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל אִישׁ לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר - אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַתָּו, שֵׁם הַחַיָּה אוֹ מִסְפַּר שְׁמָהּ..."- מילים אלה מתארות את סימון האנשים במהותם העמוקה והרחבה של ''ארקאני טארוט''.

אם רק האנטיכריסט היה מגיע לאנושות בתור דרקון עם קרניים ושיני טרף של חיה, צמא לרוע ורצחים, אז האנושות לא הייתה משתחווה לו. אבל הוא יבוא בעורמה, חנופה ורושם של צדק, אדיקות וחסד, באותות ובמופתים, בידע, עם הומניזם, עם "שלום וביטחון". ורוב האנושות תיקח אותו בתור ''המשיח שבא בבשר''. והתופעה הזו של ''החיה'' תהיה מתוארת במילים הבאות:'' יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ עֲלֵיהֶם וְיַעַלְזוּ, וְיִשְׁלְחוּ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ''.והרבה תאוריות מגרות ומעניינות העוזרות בידיעת האלוהים וכיבודו, באופן ייסודי יובאו אל תוך האנושות העולמית והנצרות באופן נסתר יחד עם עקרונות אלוהיים. הנוצרים יתענגו בהם. בדיוק כמו עכשיו. סוד כוכב בעל ששת הקודקודים והשתקפותם של סמלים אקולטים נוספים בכל עובדי האלילים, היהודים ועכשיו גם בנוצרים מוחלטת, והיה פלא אם כל האנושות לא הייתה סוגדת להם, הרי אלוהים הגדיר אותם לכל הגוים עוד מימי קדם. עלינו, לעומת זאת, חל הציווי: '' בָּזֹאת הַחָכְמָה. מִי שֶׁבִּינָה לוֹ, יְחַשֵּׁב נָא אֶת מִסְפַּר הַחַיָּה, כִּי מִסְפַּר אָדָם הוּא וּמִסְפָּרוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ.''

"ארקאן טארוט" מכיל בתוכו את החוקים שנותנים לאדם כוח קסום של שליטה לא רק על כל היקום והאנושות, אלא גם על יצורים רוחניים (מלאכים, רוחות). ידיעת חוק של הרמס טריסמגיסטוס (החכמה ההרמטית), ידיעת חוק השם המורחב כחוק ביסוס האישיות באומנות, ידיעת התלמוד על הסְפִירָה כתלמוד על עשרת עקרונות האל היחיד, ידיעת חוק הרביעון ותכונותיו וכולי.
חוק זה מסייע להעמקת הידע בפיזיקה, הכימיה, המתמטיקה וסוגי מדע אחרים אשר גם הם טמונים ב''ארקאנים''. כמו כן, חוק זה מפתח את המדע והטכנולוגיה, עליהם עומד כל הקיום האנושי. הוא מביא לביצוע עקרונות מרוממים ופותח הבנה של חוקים רוחניים, המוסתרים בין משולשים, עיגולים, ריבועים וכוכבים, בין היתר בכוכב בעל ששת הקודקודים.
חוק זה מביא את היודעים אותו אל פסגת השלטון המאגי של האנושות. צדק הנחש הקדמוני, כשהציע לאדם ידע נסתר תחת הפיתוי: ''וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע''.

אומנם יהיו אלה ''מְלָכִים לְשָׁעָה אַחַת'', אך כוחם יהיה כ''אלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע''.

אנו מכריזים כי אין דבר גבוה יותר מהספר הזה ביקום ואלוהים גזל על האנושות ליפול תחת הפיתוי שלו. אפילו מגע קל עם המהות הרוחנית שעומדת בבסיס הקבלה, התלמוד, המגיה, הספר הקדוש של ארקאן הטארוט, הספרות הוודית של המזרח,ה "פרוטוקולים של זקני ציון", הפילוסופיה ותורות סוד סינתטיות בעולם כולו - מראה את גדולתו וכוחו של הפוטנציאל הרוחני הטמון בעולם של תורת הנסתר.  אין דבר חכם יותר ומרומם יותר מתורת היהודים עבור האנשים המפותים של העולם. אוסף של ספרי דת ומספר עצום של תגובות עליהם מהרבנים היהודים, מורי האנושות.

בהיותנו אומרים שאין דבר חכם יותר ונשגב יותר מספרת ה-666 תחת כל השמים, אנחנו מתכוונים לכך שגבוה יותר וחכם יותר מכל זה הוא רק אלוהים בעצמו.

משה אמר על כך: '' וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם׃  וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה''.

כל צבא שמים, היקום והמזלות האסטרולוגיים שטמונים בכוכב בעל ששת הקדקודים, ניתנו על ידי אלוהים לכל העמים שלא ידעו אותו. מנגד, לעמו אלוהים קבע רק את עצמו. מההתחלה ועד היום העם יהודי נואף מאלוהים, סטה וממשיך לסטות לעבודת צבא שמים.

הנצרות מקבלת בזרועות פתוחות את סמל הכוכב בעל ששת הקדקודים וכזהה ליהודים מדחיקה את הדרך שקבע אלוהים לעמו.

פרק 10

גנוסיס

פרשנות רוחנית נרחבת של החוק הובילה את יהודי תקופת התנ''ך לגנוסיס. "גנוסיס" - ידיעה.
הבחנה מדעית על הבריאות (כיוון ש"כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ") הובילה אותם לאקולטיזם.
אוקולטיזם הינו מדע. כלומר, ידיעת וחקירת האלוהים, היקום והאדם בדרך מדעית של מחקר בררני.

הגנוסיס הוא תורת ה"פיצוח" של קליפת הכתוב, במטרה למצוא את המהות הרוחנית והסודית שלו.  הגנוסיס כתורה מובעת על ידי המשל הבא.
''אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל" - נכתב ב"שיר השירים" של שלמה. פסוק זה הוא המפתח למהות הגנוסיס.  אין להסתפק במראית העין, אלא לשאוף גם לדעת את הטעם. כדי לטעום מפירות הגן המופלא, צריך לדעת לפצח את קליפת האגוז הקשה.
מהות הגנוסיס מוסברת בדרך הכי טובה דרך הטקסט הבא:

(זוהר): "אוי לו לאדם שלא יכול לראות בחוק שום דבר מלבד סיפורים פשוטים ומילים רגילות! כי אם החוק אכן לא היה מכיל שום דבר, היינו יכולים אף היום להמציא גם חוק, הראוי בהחלט לציוט באיזשהו מובן אחר. אילו לא היה נראה בו דבר מלבד מילים רגילות, היינו יכולים לפנות למחוקקי העולם הזה, שלעיתים מוצאים בהם עוד יותר גדולה.  היה מספיק לנו לחקותם ולהמציא חוק על פי מילותיהם ודוגמתם. אבל במציאות זה לא כך: כל מילה בחוק מכילה משמעות גבוהה וסוד עליון. הנָרָטִיב של החוק הוא מהות גלימתו. אוי למי שמקבל את הגלימה כחוק עצמו! במובן זה, אמר דוד, "גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה-- נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ". דוד רצה לומר על מה שהוסתר מתחת ללבוש החוק. יש תמהוניים אשר בראותם איש בעל מלבוש מהודר, לא נושאים את מבטם מעבר, הלא מה שנותן ערך לבגד הוא הגוף, אך לנשמה הערך גדול מכל.   החוק גם הוא בעל גוף משלו; יש ציווים שיכולים להיקרא כגופו של החוק. וכל מה שמסביב, למעשה המלבושים שאיתם הגוף מכוסה. הפשוטים עוצרים בשלב ידיעת צידו החיצוני של החוק ולא יודעים דבר אחר, לא רואים את מה שמסתתר מתחת לשמיכה. אנשים מלומדים יותר לא עוצרים בשמיכה, אלא רק בגוף שמכוסה בה. לבסוף, החכמים, עובדי המלך העליון הגר במרומי הר סיני, עוסקים רק בנשמה, שהיא הבסיס של כל דבר אחר, הבסיס לחוק. בעתיד הם יהיו מוכנים להרהר את נשמת הנשמה, הנושמת בחוק''.

ס.ד. אלויידר (Alexandre Saint-Yves d'Alveydre): ''המשמעות של חוק משה אותה אתם מקבלים, מהווה את הצד הגס והחיצוני ביותר של פרשנותו. אתם נאבקים ברוחות רפאים והרעלה של איזידה, אך האלה נמצאת מאחור, מחייכת ואוהבת אותכם''.

הגנוסיס- היא תורה שדוחה את המשיח כבן האלוהים דרך הנמכתו לסדרה של "מושיעים" מסוג מלאכים ובני אדם.  הגנוסטים באופן רשמי לא מכחישים את מעמדו המיוחד והעליון של ישוע המשיח בהיררכיה השמימית. אך למעשה, משווים אותו לאחד מבין ה"משיחים", שהם הגנוסטים עצמם, כלומר אלה שקיבלו את הדבר הנצחי, מטילים דופי בו.  אם הישועה אפשרית באמצעות מספר "משיחים", שנצלבים למען הניצלים כדומה לישוע המשיח, אז ישוע המשיח הופך לחסר ערך. אין שליח מהברית החדשה אשר העניק לעצמו תואר ''משיח'', אלה''עֶבֶד לַמָּשִׁיחַ''. בכך מתרחשת התעלות של ישוע המשיח.

בזמנו הגנוסיס הנסתר, כצורת ידיעה מדעית של האלוהים, הבריאות והאדם, שיחרר את היהודים מהיעוד העצום של האל, שניתן לעמו ישראל. (משה:) "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם:  כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. פֶּן-תַּשְׁחִתוּן--וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל: תַּבְנִית זָכָר, אוֹ נְקֵבָה.  תַּבְנִית, כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף, אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם. תַּבְנִית, כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה; תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.  וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, וַעֲבַדְתָּם--אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֹתָם, לְכֹל הָעַמִּים, תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם.  וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה, וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה, כַּיּוֹם הַזֶּה. וַיהוָה הִתְאַנַּף-בִּי, עַל-דִּבְרֵיכֶם; וַיִּשָּׁבַע, לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם, אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת.   הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן-תִּשְׁכְּחוּ אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר כָּרַת, עִמָּכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵשׁ אֹכְלָה הוּא:  אֵל, קַנָּא.
כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן".

מה הכוונה במילים "פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל"? אנו מצהירים, תחת המילים הללו ניתן להבין את סמלי האוקולטיזם. אבל מה היא הסמליות של האוקולטיזם, אם לא צופן, שפת סתרים, שבו "אל היהודים" דיבר אל עם ישראל את האמת שלו?

מימי קדם ועד היום היהודים לא נכנעים ליעוד זה. לכן, יהודים-קבליסטים מודעים היטב לרצון זה של האל, ונותנים לו פרשנות רוחנית רחבה משל עצמם.  (''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) "לפני שברא דבר בעולם, לפני שיצר דמות או צורה כלשהי, היה הוא היחיד, חסר צורה ולא דומה לאף אחד.  מי יכול לדמיין לעצמו איך הוא אז, עוד לפני הבריאה, כשלא היה לו דמות או צורה? זו הסיבה שיש איסור לדמות אותו לצורה או תמונה כלשהי. אפילו דרך שמו הקדוש, אות או אף נקודה.  זוהי משמעות הכתוב: " כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".
כלומר אין הם ראו דמות או צורה(המתארת את אלוהים), אותה הם יכלו להביע בצורה או דמות כלשהי. אך בעת בריאת האדם הוא השתמש בו בכדי לרדת ארצה. הוא רצה להתהוות על ידי צורה זו, ושם זה הוא שמו הקדוש יהוה. הוא רצה להתגלות דרך תכונותיו וכל תכונה בפרט וכך קבע את שמותיו: אל רחום וחנון, אל צדק, אל כל יכול, אל צבאות ואת מי שהוא. רצונו הביא לשאיפה להיתפס דרך תכונותיו. להחזיק ולמשול בעולם ומעשי האדם בדרך צדק ורחמים. אם לא היה מאיר באורו על כל הבריאות בעולם, כיצד היינו יכולים לדעת אותו? איך המילים שהיקום מלא בתהילתו, היו צודקות? אוי למי שיעז להשוותו לתכונותיו! יתרה מזו, הוא לא יכול להיות מושווה לאדם, המגיע לעולם כשהוא נידון למוות(הערה: מדובר על ישוע המשיח).
עלינו להבינו מעל לכל יצירה או בריאתו, כיוון שברגע שאנחנו ממריאים אל הגבהים הללו, כבר לא קיימות שום תכונות, תמונות או צורות".

כאשר אומרים כך, היהודים רק מוכיחים את נכונות הצהרתנו. כאשר אומרים: "כי אם לא היה מאיר באורו על כל הבריאות בעולם, כיצד היינו יכולים לדעת אותו?" - נראה בבירור כי בשביל היהודים קיימת רק דרך אחת לדעת את אלוהים דרך התכונות שלו באור הנשקף בבריאותיו ובדחיית הידיעה דרך ישוע המשיח, הקודם לכל הבריאות. אנו יודעים שליהודים היה איסור על "עשיית פסל", כלומר בהבנתם עשיית של צורה אנושית או בעל חיים במידה תלת מימדית. אבל הכלל לא תקף על יצירות דו- מימדיות, למרות שמשה דיבר הן על "פסל" והן על "תמונה". זהו גם יחסם השרירותי של היהודים לציוויי אלוהים. לסמלים ודמויות דו-מימדיות הם טרחו להכניס דמויות אדם, בעלי חיים ויצורים אחרים החיים על האדמה ומחוצה לה.
וזה, על אף שאומרים ש''יש איסור לדמיין אותו תחת צורה או תמונה כלשהי, אפילו דרך השם הקדוש, ואפילו דרך אות או אף נקודה".

ועוד. (א. שטיינזלץ) "יהדות אוסרת ליצור תמונות שניתן להשתמש בהם למטרות פולחן. איסור זה חל לא רק על תמונות של אלוהי-שווא או אובייקטים אחרים של עבודה זרה, אלא גם על  הצורה של אלוהים עצמו ומלאכיו. איסור זה משקף התנגדות עקרונית לעבודת אלילים על כל גווניה, המתבטאת בדחייה של הצגה חומרית של אלוהים בכל צורה. בפנייה לשפת הנביאים והסתכלות בה , נראית לעומק המשמעות של איסור זה, מכוון שבתוכו נשקפת תכונת לשון הקודש להמנעות מדימויים מופשטים, וההעדפה לסמלים ספציפיים. קיימת סכנה, כי "הנחתה" של הסמלים המקודשים של התורה, ובעיקר הקבלה, הנלקחים באופן ישיר כמשמעם, עלולים להוביל להבנה מעוותת של אלוהות. זו הסיבה שספרי התנ''ך, ההגדה והקבלה, בעלי שפע של האנשות שמשמשות לתיאור מציאות העולם, המקיפה את האדם ומתארת את המהות האלוהית.  אחד החכמים אמר כי הנשמה מסתכלת על העולם דרך נקודת מבט חומרית מכוון שעצמה שרויה בתוך בשר. במילים אחרות, בכתבי הקודש העולם מיוצג על ידי מערכת תדמיתית, הממפה את כל הגופים בו עם איברים של גוף האדם. אפשר לומר כי כל היצורים בעולם, בין אם מדובר ביצורים פרימיטיביים לבין יצורים בעלי כושר ארגון - עובדים תדמיות של חיים בעולמות מרוממים, אך רק באדם מוצאים את השתקפות היחסים והקיום האנושי בשלל צורות. העולם כולו מורכב ממודלים וסמלים, המאוחדים ברצונו של הבורא לתמונה אחת. ולא רק גוף האדם, אלא גם כל אובייקט אחר בעולם החומרי הוא סמל כלשהו. כך לדוגמא יש משמעות מיוחדת לכל צבעי הקשת  וליחסיהם ההדדיים (הערה: כוכבים, כוכבי לכת), כך גם פירות, פרחים, כל היצורים החיים, ואפילו מינרלים - הם כולם בעלי משמעות סימבולית ייחודית משלהם, ובו זמנית יוצרים מערכת גדולה ומאוחדת, בה כל המרכיבים משפיעים זה על זה. ומהסיבה שגוף האדם וכן נשמתו קשורים לישויות הגבוהות, שפת הקבלה מרבה בשימוש דימויים הקשורים בגוף האנושי במטרה להביע את המתרחש בעולמות הגבוהים. אך בעת שימוש בסמליות ההאנשה חלה חובה לנהוג בזהירות רבה בכל ניסיון לתת פרשנות פיזית של הישות העליונה. ורק לאנשים שחדרו אל תוך סודות היקום, ניתן לדעת שעולמות משקפים אחד את השני ולראות היכן  קווי דמיון בין העולם הפיזי והעולם הרוחני. רק האנשים האלה יכולים לעבור בנתיבים סודיים של מציאות קונקרטית, המובילים לעולמות גבוהים יותר, כמו כן לראות במציאות סממנים או מודלים של העולמות הגבוהים, המובילים צעד אחר צעד אל הפסגה ואל מקור הבריאה.
אך יש להדגיש שכל התדמיות המואנשות הללו הינם אלגוריה, ולא תיאור של מציאות כמשמעה .. לכן, נאסרה כל עשיית תמונה של הישות הקדושה''.

כלומר, אף קבליסת בעולם לא יחשוב כי הוא מדמה את אלוהים ל" תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל:  תַּבְנִית זָכָר, אוֹ נְקֵבָה. תַּבְנִית, כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף, אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם.  תַּבְנִית, כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה; תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ", ובמיוחד שהוא משתחווה לתדמית או פסל כזה. וכך גם לא יחשוב שהוא משתחווה ל"כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם". כלומר, קבליסט לא  יחשוב לרגע שהוא מפר את ציוויו של משה, שאומר: "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. ד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם:  כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא-"

אף קבליסט לא יתייחס לדבריו של יחזקאל, ולא יחשוב שמשווה את דמותו של אלוהים ל''תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ". וזה רק מוכיח שיהודים לא מאמינים למשה ולנביאים. (יחזקאל:) " וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה; וָאֶשָּׂא עֵינַי, דֶּרֶךְ צָפוֹנָה, וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ, סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה. וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲרֹאֶה אַתָּה מהם (מָה הֵם) עֹשִׂים; תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית-יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה, לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי, וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה, תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת. וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-פֶּתַח הֶחָצֵר; וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה חֹר-אֶחָד בַּקִּיר. וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם חֲתָר-נָא בַקִּיר; וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר, וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד. וַיֹּאמֶר, אֵלָי:  בֹּא וּרְאֵה אֶת-הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת, אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה. וָאָבוֹא, וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה כָל-תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ, וְכָל-גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל--מְחֻקֶּה עַל-הַקִּיר, סָבִיב סָבִיב. וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית-יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן-שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם, עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם, וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ, בְּיָדוֹ; וַעֲתַר עֲנַן-הַקְּטֹרֶת, עֹלֶה. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲרָאִיתָ בֶן-אָדָם, אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית-יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ, אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ: כִּי אֹמְרִים, אֵין יְהוָה רֹאֶה אֹתָנוּ--עָזַב יְהוָה, אֶת-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר, אֵלָי: עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים. וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-פֶּתַח שַׁעַר בֵּית-יְהוָה, אֲשֶׁר, אֶל-הַצָּפוֹנָה; וְהִנֵּה-שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת, מְבַכּוֹת אֶת-הַתַּמּוּז. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲרָאִיתָ בֶן-אָדָם; עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת, גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה. וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-חֲצַר בֵּית-יְהוָה הַפְּנִימִית, וְהִנֵּה-פֶתַח הֵיכַל יְהוָה בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ; אֲחֹרֵיהֶם אֶל-הֵיכַל יְהוָה, וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה, לַשָּׁמֶש''.              

ובכן, דרך משה אלוהים אסר לעשות כל פסל, תמונה, תדמית או אלגוריה בנסיון לדעת אותו מהסיבה ש''לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב''.  אלוהים גינה את היהודים בשל עבודתם את צבא השמים באמצעות הסמליות של הדמויות הדו-ממדיות, אך הם לא מאמינים בנבואותיו של יחזקאל עד היום.

פאולוס השליח: "וְאָמְנָם זַעַם אֱלֹהִים נִגְלֶה מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּל עַוְלָתָם וְרִשְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַמְעַכְּבִים בְּרִשְׁעָתָם אֶת הָאֱמֶת; כִּי מַה שֶּׁנּוֹדַע עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה לָהֶם. הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ. לָכֵן אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק, שֶׁהֲרֵי לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדְעִים הֵם אֶת אֱלֹהִים לֹא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי לֵאלֹהִים, אַף לֹא הוֹדוּ לוֹ, אֶלָּא נִתְפְּסוּ לְמַחֲשֶׁבֶת הֶבֶל וְנִטַּמְטֵם לִבָּם הָאֱוִילִי. הֵם הִתְיַמְּרוּ לִהְיוֹת חֲכָמִים, אַךְ נִהְיוּ לִכְסִילִים וְהֵמִירוּ אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בִּלְתִּי חוֹלֵף בִּדְמוּת צַלְמוֹ שֶׁל אָדָם בֶּן-חֲלוֹף וּבִדְמוּת צַלְמֵי עוֹפוֹת, חַיּוֹת וּרְמָשִׂים. לָכֵן מְסָרָם אֱלֹהִים לְטֻמְאָה בִּידֵי תַּאֲווֹת לִבָּם, לְחַלֵּל אֶת גּוּפָם בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם -- אֲנָשִׁים שֶׁהֵמִירוּ אֶת אֱמֶת הָאֱלֹהִים בַּשֶּׁקֶר וְכִבְּדוּ וְעָבְדוּ אֶת הַנִּבְרָא בִּמְקוֹם אֶת הַבּוֹרֵא הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים".   להחליף את עבודת הבורא בעבודת הנברא זה למעשה להשתחוות לצבא השמיים, כלומר להשתחוות לכוכב בן ששת הקודקודים האסטרולוגי, שמתאים את כל המזלות, לכישופיו בממדים הפיזיים המבטאים אותו על האדמה.

ובשביל כל קבליסט דבריו של פאולוס השליח נאיביים וריקים, כיוון שהם בטוחים כי הם לא "הֵמִירוּ אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בִּלְתִּי חוֹלֵף בִּדְמוּת צַלְמוֹ שֶׁל אָדָם בֶּן-חֲלוֹף וּבִדְמוּת צַלְמֵי עוֹפוֹת, חַיּוֹת וּרְמָשִׂים".
ולא "הֵמִירוּ אֶת אֱמֶת הָאֱלֹהִים בַּשֶּׁקֶר וְכִבְּדוּ וְעָבְדוּ אֶת הַנִּבְרָא בִּמְקוֹם אֶת הַבּוֹרֵא הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים". כי הם  אומרים בכנות ובביטחון: ''אוי למי שיעז להשוותו אפילו לתכונתו! עלינו להבינו מעל לכל יצירה או בריאתו, כיוון שברגע שאנחנו ממריאים אל הגבהים הללו, כבר לא קיימות שום תכונות, תמונות או צורות".  אך מהיכן מגיעה הסטירה הבוטה הזאת? מהו ההסבר שניתן  לכך בהתאם לאמת? מהו טבעה הרוחני והמסתורי של סטירה זו? הרי מתוך הטקסטים הרבים של ספרות התורה הנסתרת נראה כי האקולטיסטים לא משווים את אלוהים ליצריו, הם שמים אותו ללא ספק גבוה יותר מהיצרים, הם ממריאים גבוה יותר מעל הבריאות וכבר לא שואפים להזדהות עם אלוהים.  ולמרות שהם אומרים "בבריאת מהות של אדם אלוהי, הוא השתמש בו כדי לרדת ארצה. הוא רצה להיקרא תחת הצורה זו, הוא רצה שיכירו אותו דרך התכונות שלו, דרך כל תכונה בנפרד. הכוונה שלו הביאה לרצון להיות מובן דרך התכונות שלו, ודרך צדק ורחמים לשמור את כוחו הן בעולם, והן במעשיהם של בני האדם'' - הם כביכול מפרידים בבירור בין אלוהים לבריאותיו ולא ''עובדים את הנברא במקום הבורא''.  לפי דעתם עבודת הירח, השמש והכוכבים, או במילים אחרות דרך ידיעת האל דרך הבחנה בתהילתו אשר נשקפת בירח, בשמש ובכוכבים וכמו כן דרך תדמיות מיוצרות ואלגוריות, ללא ספק מביאה אותם לעבודת האל העליון והם בטוחים שאותו הם משרתים. יתר על כך, היהודים כביכול לא משתחווים לשמש, לירח ולכוכבים, וכך גם לא לדמויות החיות והציפורים, אך מפענחים בבריאות אלוהיות אלה את השתקפות התהילה שלו ואת חוקיו. וכאשר הם הופכים את מה שהוא ברא לסמלים, הם מגלים בסמליות זו את מיסתורין הבריאה שלו. הרי נאמר: ''הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ''. כך הם חוקרים את אלוהים דרך הבחנה בסמליות תכונותיו.

ובכן, מהי הסיבה שאלוהים מנע בחומרה מעם ישראל יצירת פסלים ועבודתם? מהי הסכנה הנסתרת בכך שאלוהים מזהיר את העוברים על הציווי באיום ''כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן''? כל העניין הוא שעוד מימי קדם בעם ישראל הייתה הפרדה בין תנועה שהובילה אל אלוהים ובין תנועת נגד שהובילה אל שטן, דרך שהייתה זהה לדרכם של עובדי האלילים. על אף דברי הנביאים::''הֲלוֹא-זֹאת תַּעֲשֶׂה-לָּךְ עָזְבֵךְ אֶת-יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּעֵת מוֹלִכֵךְ בַּדָּרֶךְ... עַתָּה מַה-לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה-לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר'', היהודים לא התייחסו למצווה מאלוהים ולא האמינו בכך.

פרק 9

פיתוי - פרשנויות מצווה נרחבות דמויי רוחניות

אבל איך, מתי וכתוצאה ממה "אל היהודים" החל את שלטונו בעם אלוהים, עם ישראל? במה מתבטאת אומנות הפיתוי של השטן, שכתוצאה ממנה "האמת תוחלף בשקר"?

ניזכר כיצד הנחש הקדום פיתה את אדם וחוה: " כּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ (עם ידיעתם העובדה שאלוהים אסר עליהם לאכול אותו) וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע". התשובה היא פשוטה: "מה שציווה אלוהים, לא נעשה. ומה שאסר אלוהים לדעת, נודע".

בכדי להבהיר את המחשבה שברצוני להעביר בהמשך, יהיה מתאים להדגים את נוסחת נסיגת האנושות מאלוהים, ויישומה בכל הזמנים בכל העמים. כל סטייה של אדם מאלוהים מתחילה באי אמון באלוהים, כלומר אמונה שקודם כל תספק את אלוהים, וכתוצאה ממנה האדם אמור לקבל מאלוהים צדקה, ברכה, הובלתו על ידי רוח הקודש, הגנה וכולי. כתוצאה מהכפירה קורה הרגל לשמע קול אחר, מופיע מישהו ואוסף את האדם הלא מאמין וכופה אותו אליו. חוסר אמונה מחזיק את האדם תחת אות החוק שהורג, וכך גם בחטאים, מעמיד תחת משפט, שעבוד וכולי. מכאן- החיים המבוססים על רצונות הגוף, דבקות לעולם והתחלותיו העניות והחומריות, וכך גם רצון לדעת את אלוהים לא באופן ישיר אלא דרך ידיעה מדעית של הטבע, שזה האקולטיזם. כפסגת הנסיגה, האדם מקבל מזה שכפה אותו תחתו את הרוחניות שלו את הדרך הנרחבת לפרש מצוות אלוהים ודבריו. נוסחת נסיגה זו שייכת באופן שווה גם לעובדי האלילים, גם ליהודים וכך גם לנוצרים. משימתנו היא לעקוב איך פעל עם ישראל הקדום בנוסחה זו באופן כל כך ברור וגלוי, ולאחר מכן כלל הנצרות העולמית.

ישוע האשים את היהודים:   "אִם כֵּן לְמִי אַשְׁוֶה אֶת אַנְשֵׁי הַדּוֹר הַזֶּה, וּלְמִי הֵם דּוֹמִים?  דּוֹמִים הֵם לִילָדִים הַיּוֹשְׁבִים בַּחֲצַר הַשּׁוּק וְקוֹרְאִים אֶל חַבְרֵיהֶם בְּקוֹל: 'חִלַּלְנוּ לָכֶם בַּחֲלִילִים וְלֹא רְקַדְתֶּם, קוֹנַנּוּ לָכֶם קִינָה וְלֹא בְּכִיתֶם''. כִּי בָּא יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל, לֶחֶם לֹא אָכַל וְיַיִן לֹא שָׁתָה, וְאַתֶּם אוֹמְרִים 'שֵׁד בּוֹ'  בָּא בֶּן-הָאָדָם וְהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, וְאַתֶּם אוֹמְרִים 'הִנֵּה אִישׁ זוֹלֵל וְסוֹבֵא, יְדִיד הַמּוֹכְסִים וְהַחוֹטְאִים' אָכֵן, צִדְקָתָהּ שֶׁל הַחָכְמָה הוּכְחָה בְּכָל בָּנֶיהָ." כלומר, תמיד יש התנגדות ואי ציות של האדם לפרמטרים אלוהיים, והוא תמיד מעוות את הפרמטרים הללו תחתיו ומפרש אותם באור שונה. הכל רק כדי לא לקיים את מצוות אלוהים.  ובשל העובדה ש''לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם'', כך גם בכל תקופת קיום האנושות, אלוהים באופן חד מצווה פרמטרים מסויימים ולכן ציות לאלוהים יכול להתבטא אך ורק דרך הבנה מדויקת וציות מוחלט לפרמטרים הללו. אם "מנגנים לנו בחלילים עלינו לרקוד" ואם "ושרים לנו קינות עלינו לבכות", ובכך, אם אלוהים ציווה דרך משה לא להשתחוות למלכות השמיים, אז כך גם היה נכון לעשות. היה צריך לקיים את החוק, ולא לפרש אותו באופן שרירותי.

אלוהים הוא רוח, הוא אור. אלוהים הוא קודש, צדק ואמת. אדם קרוב לאלוהים, חייב להתאים אליו. "לֹא יִכָּנֵס אֵלֶיהָ כָּל טָמֵא וְעוֹשֵׂה תּוֹעֵבָה וָשֶׁקֶר, כִּי אִם הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַחַיִּים שֶׁל הַשֶּׂה.". ''רִדְפוּ שָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם, וְגַם אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת הָאָדוֹן.''. '' אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים''.

וכך, אלוהים מצווה על אדם מאז ימי קדם: "אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃", כפי שציווה ​​על אברהם. אך כתוצאה מכך ש"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", אלוהים נתן אך ורק דרך אחת היכולה להביא את האדם לשלמות בפני אלוהים- האמונה. כפי שאתם יודעים, אלוהים כרת ברית עם אברהם, שראה בו את ליבו המאמין, ייחס את אמונתו לצדקתו וקרא לו רעה. על אמונתו של אברהם, כאמונה יוצאת דופן, נאמר: "בְאֵין סִבָּה לְתִקְוָה הוּא הֶאֱמִין וְקִוָּה". אמונה ללא תשישות, ללא כפירה וללא היסוס בהבטחות אלוהים. אמונה כביטחון במה שמתכנן לקיים אלוהים, - אמונה כזאת מסוגלת להחזיק את האדם בקרבה אלוהית שיכולה להאיר את האדם, להובילו אליו, להחזיקו בדרכי יושר ולהצדיקו. ''וְהֶאֱמִן אַבְרָהָם בַּיהוה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה''. ''וַהֲרֵי שְׂכָרוֹ שֶׁל עוֹבֵד אֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ כְּחֶסֶד, אֶלָּא כְּחוֹב הַמַּגִּיעַ לוֹ.  אֲבָל זֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד, אֶלָּא מַאֲמִין בַּמַּצְדִּיק אֶת הַחוֹטֵא, אֱמוּנָתוֹ נֶחְשֶׁבֶת לוֹ לִצְדָקָה. '' מאוחר יותר, דוד, הנביאים ורבים אחרים מעם אלוהים, חוו בעצמם את עיקרון הצדקה הבאה מהאמונה.

אבל זה לא מה שהיה עם צאצאיו של אברהם, אם כי הם קיבלו את החוק וצדקת האמונה הוחלפה לצדקת קיום החוק. "אִם כֵּן לְשֵׁם מָה הַתּוֹרָה? הִיא נוֹסְפָה בִּגְלַל הָעֲבֵרוֹת, עַד כִּי יָבוֹא הַזֶּרַע אֲשֶׁר לוֹ מְכֻוֶּנֶת הַהַבְטָחָה'' - אומר השליח שאול.  הפשע של עם ישראל אל מול אלוהים הוא תוצאה של חוסר אמונה המאפשרת לכל העם להיות קרובים לאור וקודש האל, וזה למרות שעם ישראל מאז ומתמיד האמין באלוהים. כלומר, צאצאיו של אברהם לא האמינו באלוהים כפי שאברהם האמין, הם לא קיבלו את צדקת האמונה, סטו מדרכיו ופשעו לפניו.  חשיבות האמונה באדם כה עליונה על חשיבות מעשיו, שאדם רגיל לא יבין את המרחק בין שני אלו. ולכן, אלוהים הבדיל והפריד בין הצדיקות מהאמונה לבין הצדיקות מקיום החוק. הצדקה מהמעשים היא צדקה אנושית והיא כמו ''בגד מלוכלך'', מלאה צביעות ושקר, ללא הבדל החוק אליו מציית האדם. צדקת האמונה היא צדקתו של אלוהים, שהוא נותן לאדם במתנה. מתן הצדקה דרך האמונה זהו הדבר אותו העדיף ומעדיף אלוהים עד היום. פרמטר זה של אלוהים אקטואלי בכל העת ולכל האנושות. הוא אף פעם לא בוטל או יתבטל. ובכך מתבטא הקו הגבולי של אלוהים בהצלת האנושות כולה.

אם רק היהודים יכלו לדעת שבזמן שהם מצייתים לחוק(לתורה) לאחר הגעתו של ישוע המשיח, הם מתנגדים לצדקה דרך האמונה- כי ''הַתּוֹרָה אֵינֶנָּה נִזְקֶקֶת לֶאֱמוּנָה'', כי החוק(שמסר משה), שבא לאחר ההבטחה לאברהם כתוצאה מאמונתו לא ביטל את הבטחה זו, אך נוסף על ידי אלוהים כדבר הכרחי בכדי לשמור על עם ישראל מפשעים וחטאים. ויותר מכך, החוק לא נועד להאיר את תעלומות אלוהים בידעתו, ידיעת העולם והאדם, ולא נועד להיות הגדרה ניצחית לעם ישראל והאנושות בכלל. השליח שאול אומר שלא ירש את החוק: "הֲרֵי הַהַבְטָחָה כִּי יִירַשׁ אֶת הָעוֹלָם לֹא נִתְּנָה לְאַבְרָהָם אוֹ לְזַרְעוֹ עַל-סְמַךְ תּוֹרָה, אֶלָּא עַל-סְמַךְ צְדָקָה שֶׁהִשִּׂיג בֶּאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן אִם מַחֲזִיקֵי הַתּוֹרָה הֵם הַיּוֹרְשִׁים, אֲזַי הָאֱמוּנָה הִיא לַשָּׁוְא וְהַהַבְטָחָה חַסְרַת תֹּקֶף''  כלומר, שהתורה "נוֹסְפָה בִּגְלַל הָעֲבֵרוֹת, עַד כִּי יָבוֹא הַזֶּרַע אֲשֶׁר לוֹ מְכֻוֶּנֶת הַהַבְטָחָה'' - היהודים לא מאמינים לכתוב וכך הם לא מאמינים גם למשה. אומנם במעמד הר סיני משה כינה את הלוחות''לוחות התגלות'', אך כאשר הניח אותן במשכן אלוהים הוא אמר והזהיר שהלוחות הללו יעידו נגד עם ישראל. איך היהודים יכולים להתייחס לתורה כאל התגלות אלוהים? אחרי הכל, כפי שאומר הכתוב, החוק הוא בעיקר מגבלה לרצון חופשי. היהודים לא נוטים להאמין שהחוק לא ניתן על ידי אלוהים אלה על ידי המלאך, המסמל רצון מוגבל של אלוהים לעמו. החוק הוא רק ''מורה'' עד להגעת ''מְכוֹנֵן הָאֱמוּנָה וּמַשְׁלִימָהּ''-ישוע המשיח. יהודים לא מאמינים כי "הנביאים וחוק יוחנן" זוהי תקופה שביטלה את החוק בכוחו של ישוע המשיח.

לא הצליחו היהודים להאמין שהחוק שניתן למען הצדקה, במציאות פועל באופן מנוגד מהצפוי. כלומר מחזיק את כל המצייתים לו תחת החטא, כי החוק מגדיר את החטא ועושה משפט. על החוק שניתן נאמר: ''שֶׁכֵּן הַתּוֹרָה לֹא הִשְׁלִימָה דָּבָר''. אדם המנסה לציית לחוק, היה צריך להגיע למסקנה כי-"רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב, אֶלָּא שֶׁהָרַע עוֹמֵד לְפָנַי"- אומר על עצמו השליח שאול. הציות לחוק נועד בכדי לזהות את החטא, כשהחטא קם לתחייה והאדם מת. לכן החוק שניתן לאדם למען החיים, שירת לעם ישראל לשם המוות. מה נשאר לעשות ליהודי הכפוף לחוק? ''אוֹי לִי, אָדָם אֻמְלָל שֶׁכְּמוֹתִי, מִי יַצִּילֵנִי מִגּוּף זֶה שֶׁהַמָּוֶת בּוֹ?'' - הנה מסקנה הגיונית ליהודי הכפוף לחוק, כך אומר על זה השליח שאול. הדבר היחידי שניתן ליהודי הכפוף לחוק הוא לעמוד על דרך האמונה בכדי שהאלוהים בתוכו יצדיק, יאיר ויחיה אותו.  'אִם-לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִי׃ שִׂימָה-נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ׃'' - אומר על כך איוב. עבור יהודי הכפוף לחוק, החיפוש אחר אלוהים והרצון לרצות אותו צריך להתבטא בידיעת ישוע המשיח וקבלתו בעתיד. הנה מסקנה הגיונית לאדם אלוהים, המחפש את אלוהים לפני הגעתו של ישוע המשיח: ''הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל... וְשָׂנֵאתִי אֶת-הַחַיִּים... וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי...אֲנִי אֶחֱזֶה-לִּי וְעֵינַי רָאוּ''. ולכן החוק הוא מורה דרך המוביל לישוע המשיח, בכדי שבאמונתו בו, האדם יהפוך לצדיק אלוהים.

ברור שחוק משה הסתיר בו הרבה אלגוריות וסמלים שהיה צריך לפרש ולדעת בכדי לגלות את התעלומות החבויות בו. על התורה(החוק) נאמר "צֵל הַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת בָּהּ'', דרך הבחנה ב''צל'' זה אפשר להתקרב למהות האמיתית של הדברים. ''מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל-הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי׃ מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי׃ מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי''  -אומר דוד. אך לדוד הייתה אמונה והיא הכניסה בחוק רוח חיים כדבר אלוהים. ברור שחוק משה יכול להוות גם את לוחות הברית וגם ''שְׁטַר הַחוֹב אֲשֶׁר הָיָה נֶגְדֵּנוּ''. כל השאלה בעצם היא יחס האדם לחוק. אם באמונה וברוח הקודש- אז החוק כדבר אלוהים יחייה את האדם. אם באי אמונה ובחיי הגוף- אז יהרוג. ואותם היהודים שהאמינו למשה חיפשו ישועה וציפו לישוע המשיח. באופן כללי, עם ישראל כולו אשר לא ידע את אומנות הפיתוי לחטא ולא היה מודע ל''סוֹד הָרֶשַׁע'', נעמד על דרך הישר והתקדם לעבר החוק במטרה לספק את אלוהים. אך כזהה לגלטים עליהם נאמר ''הסְכָלִים אַתֶּם כָּל־כָּךְ הַחִלּוֹתֶם בָּרוּחַ וְעַתָּה תְּכַלּוּ בַבָּשָׂר׃'', החליק אל תוך החטאים וסטה מדרך אלוהים.  עם ישראל עוד מימי קדם נסג מאמונתו באלוהים לעבר אות החוק. '' כּי לוּ תַאֲמִינוּ לְמשֶׁה גַּם־לִי תַאֲמִינוּ כִּי הוּא כָּתַב עָלָי" - אומר ליהודים ישוע המשיח, המראה לעם ישראל כי הוא "לֹא מֵאֱמוּנָה דְּרָשׁוּהָ".

הבנת החוק ללא אמונה וללא שום רוחניות הפכה את החוק לאות המייצג מוות, שעשה את החיים של היהודים הקדמוניים בלתי נסבלים ומלאי חטאים. אות החוק אמר: ''הַנִּשְׁעָנִים עַל קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה נְתוּנִים תַּחַת קְלָלָה''. עצם העובדה שהיה את העוקץ הרצחני הזה של החוק והעונש היה חלק מפונקציית החוק. הוא דחה את האדם מהחוק וחיזק את הרצון למצוא פיתרון שיפטור אותו ממנו. האחריות שנבעה מאי קיום החוק תמיד הייתה מונחת על גבו של עם ישראל התנ''כי, והוא תמיד היה תחת משפט. החוקיות האומרת"שֶׁכֵּן הָאוֹת מְמִיתָה, אֲבָל הָרוּחַ מְחַיָּה", הביאה את כל היהודים לחיפוש אחר חופש מאות החוק ההורגת. ומתחילת התנ"ך היהודים השתדלו למלא את אות החוק ברוח הקודש, לתת לכל מילה פרשנות רוחנית רחבה. או שמישהו היה צריך לגאול את היהודים מתקנות החוק ולהגן עליהם מפני חוסר האפשרות של אכיפת החוק ואת זה יכול לעשות רק אלוהים בעצמו, או למצוא פרשנות נרחבת לחוק שתפטור את העול שלו. הראשון- הרצון של אלוהים לגאול את עמו על ידי ישוע המשיח, השני- פיתוי השטן.

ואין דבר שהשטן יכל לפתות בו את עם ישראל, יותר מפרשנויות רוחניות נרחבות של חוק אלוהים. עם ישראל התחיל לחשוב שכך הוא מרצה את אלוהים. הנחש הקדמוני אמר: "כּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ (עם ידיעתם העובדה שאלוהים אסר עליהם לאכול אותו) וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע". "התגלויות" החוק החלו לשחרר יהודים כופרים של הברית הישנה מהצורך לציית לחוק. והתיקונים לחוק, כיצירת החלטות ומסורות אנושיות, עיוותו את מהות החוק. התקנות ויצירת מסורות אנושיות היה הדבר העיקרי בו האשים ישוע המשיח את הפרושים. לדוגמא, משה אמר "כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ'', הפרשנות אומרת ''המדבר רע על אביו ואמו מות ימות''. '' וְאַתֶּם אֹמְרִים אִישׁ כִּי־יֹאמַר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ קָרְבָּן פֵּרוּשׁוֹ מַתָּנָה לֵאלֹהִים מַה־שֶּׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי׃  וְלֹא תַנִּיחוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת עוֹד מְאוּמָה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ׃ ותָּפֵרוּ אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים עַל־יְדֵי קַבָּלַתְכֶם אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם וְהַרְבֵּה כָאֵלֶּה אַתֶּם עֹשִׂים׃''.
ורבות הדוגמאות לכך.

'' והַחָכְמָה נִצְדְּקָה בְּכָל־בָּנֶיהָ''.
כלומר, עם ישראל של הברית הישנה סירב לציית לחוקי אלוהים, עיוות ופירש כרצונו את מהותו בכדי לא לקיים אותו. כי "לכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃'', כך גם בתקופת הברית הישנה, עם ישראל היה צריך להבין באופן ישיר את החוק בכדי לציית לו באופן מדויק, אך הוא היה כבשר ללא רוח אל מול אלוהים. בואו של הגואל והלידה מהשמיים ברוח הקודש- הייתה רק ציפייה, לכן פרשנות נרחבת של החוק הייתה אסורה לעם ישראל. ציות מדויק לחוק היה מביא את עם ישראל לסבל, והם היו חייבים לקבל את ישוע המשיח בחייהם בכדי להשתחרר מעול זה. ובכך הייתה מתבטאת האמונה של היהודים למשה ולאלוהים. אך דרך פרשנות נרחבת ודמויית רוחניות והסגידה למלכות השמיים, ''אל היהודים'' התחיל לשלוט בעם אלוהים. האם זה עדיין היה עם ישראל? האם זוהי אומנות הפיתוי של השטן, שכתוצאה ממנה האמת תוחלף על ידי השקר?

כדוגמא של איסור פרשנות החוק אנו יכולים להיזכר בקֹרַח‏‎‎ ושותפיו. ''כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהוָ֑ה'' הם אמרו, כשניסו להגיע לכהונה ולצדקה וכביכול להפגין את עיקרון הברית החדשה בה כולם כהנים לאלוהים. " וְאַתֶּם הִנְּכֶם זֶרַע נִבְחָר מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" - אומר השליח פטרוס. וניתן להניח כי  ‏קֹרַח‏‎‎, ברוח המשיח חיפש וחקר על הברית החדשה שנועדה להיות. אז מה הסיבה אלוהים הכה בהם? כי החוק קבע את הכהנות בברית הישנה אך ורק לשבט הלויים, וכל פרשנות חוק אחרת הייתה אסורה בהחלט. בואו של הגואל והלידה מהשמיים ברוח הקודש- הייתה רק ציפייה, לכן פרשנות נרחבת של החוק הייתה אסורה לעם מישראל. אחרי הכל, כפי שאומר הכתוב, החוק הוא בעיקר מגבלה לרצון חופשי. "מה שלא מותר, אסור" - זהו עיקרון החוק בכל לכל אדם חסר אמונה בכל העמים בכל הזמנים. אבל עוד מימי קדם ועד ימינו, "התגלויות'' החוק נהיו לשיטה העיקרית לדעת את אלוהים, הייקום והאדם. אותה הדרך שהציע להם הנחש בפיתוי בגן העדן: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע"

ובכן, עוד מימי קדם עם ישראל התפתה לחטוא. אך פיתוי מפותים יוצר ניגוד. הפיתויים העיקריים של עם ישראל היו גוף מלא ברצונות. תלונותיו של עם ישראל במדבר, אכילת שליווים או משכב עם נשים נוכריות - כל אלה היו קלים לעקירה. בא מלאך המוות והחוטאים הושמדו. קם פִּינְחָס והם היו מפסיקים לנאוף. אבל הפיתוי לדעת את אלוהים, היקום ובני אדם "דרך ידיעת הבריאה" והיחס לחוק כ"התגלות אלוהית" הרים בעם ישראל מלחמה לדורות, מלחמה של התנגדות לאלוהים. ובכן, חשוב לנו לראות בעם ישראל לא את רצונות הגוף שעם קיומם היהודים התרחקו מאלוהים, אלה רצונם הרוחני לדעת את אלוהים, הייקום והאדם ''דרך ידיעת הבריאה'', כלומר דרך ידיעה מדעית ואקולטית של אלוהים.

פרק 8

ההיסטוריה של עם ישראל חושפת את סוד האנטיכריסט

מהי היסטוריה בכלל והיסטוריה של עם ישראל בפרט? היסטוריית עם ישראל מהווה עמוד שדרה לכל ההיסטוריה בין כל העמים. ההיסטוריה של עם ישראל היא פסגה עולמית - כזהה להרי ההימלאיה האדירים. וכזהה לקווי האופק היורדים והעולים, הפסגות והמפולות של הרים אלה - בנויה ההיסטוריה של עם זה. וכפי שהרי ההימלאיה מתנשאים על הגבהים של כדור הארץ, כך גם ההיסטוריה של עם ישראל משמעותית יותר מההיסטוריה של עמים אחרים.
ברור שהיסטוריה של בבל, מצרים, יוון, רומא, והזהים להם, היא היסטוריה של עמים גדולים עם תהילה עולמית המלווה בעושר, תרבות ורבים אחרים. אך הם נעלמו, כמו בזק שהאיר לזמן מה ונעלם. עם ישראל, בהיותו מפוזר ומשועבד, לא רק לא נטמע בין העמים, אלא המשיך בהצלחה לצעוד על דרכו ולממש את מטרותיו בהצלחה.

אם לשאת מבט אל המרומים, עלינו באמת לומר שאלוהים הוא אלוהי ההיסטוריה. ובכלל, העולם הוא רצונו של הבורא, רצונו של האל האמיתי ומימוש רצון זה בא לידי ביטוי ביצירה הנראית והבלתי הנראית. " לְמִשְׁפָּטֶיךָ, עָמְדוּ הַיּוֹם: כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ." - אומר דוד על אלוהים. "שָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי''. "הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וּשְׁאוֹן* לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים" וגם זה, לפני פניו של אלוהים רק "רִיק" - ישעיה אומר. " הִנֵּה יְהוָה בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ׃", הוא "יָעַד זְמַנִּים קְבוּעִים וְקָבַע אֶת גְּבוּלוֹת מוֹשָׁבָם". "וכל שישכנו על הארץ לא אומר שום דבר על פי יפעל כצבא שמים ובין תושבי כדור הארץ, ואף אחד שיכול להישאר את ידו או לומר לו:" מה עשית? " - אין ציטוט כזה במשמעות

אבל למען הבהרת נקודה מסוימת נרד ממושגי השמיים ונאמר כזהה לאנשים בעולם: "האנשים הם אלה שבונים את ההיסטוריה" - ולמרות כל הקושי שבהבנת אמירה זו, זה נכון. וראשית, זה חל בישראל. כזהה לתודעת האנשים הניתנת לשליטה - גם ההיסטוריה ניתנת לשליטה. יש לקבל עובדה זו כאקסיומה.

כפי שאדריכל בונה בית רק לאחר שייצר פרויקט, כפי שאמן מצייר תמונה רק לאחר שדמיין אותה, כך גם בנויה היסטוריית האנושות, מפעילות אנושית המתוכננת מראש. גורמים רבים משפיעים על מהלך ההיסטוריה העולמית: רצון האל, אבולוציה, צבאות, כלכלה, חומר ורבים אחרים. אך עם זאת, המניע העיקרי שמכתיב את היסטוריית העמים הוא השילוב דתי-צבאי-פוליטי. והדתי עומד בראש. ההיסטוריה של עם ישראל היא המרכזית מבין כל העמים, כי בהיסטוריה של עם ישראל הייתה ידו של אלוהים עצמו. ואין דבר העשוי בידי אדם שיכול להשתוות להיסטוריית עם ישראל- לא מגדל בבל, לא הפירמידה של ח'ופו ​, לא הגנים התלויים של סמירמיס ולא אף היסטוריה אחרת הבנויה על ידי ידי אדם, וזה אך ורק כי בהיסטוריית עם ישראל הייתה יד אלוהים.

את ההיסטוריה של האנושות ניתן לדמות לנהר עצום וסוער, שנושא על מימיו מדינות בדמות ספינות רבות, כן קטנות וכן גדולות. הוא נושא אותם בין סלעים וצוקים, דרך מפלים ומערבולות אל האוקיינוס-הרוגע התכול ואל האיים שוחרי השלום.  כמה עבודה וניסיון דרושים להתמודדות יצירתית ורבת שנים שכזו? כמה סכנות חיצוניות ופנימיות נשקפות לספינות ולצוותים שבפנים? בראשיתו של נהר זה, מעטים וקדומים התיישבו בסירות קטנות, הניפו מעליהם את דגלי האלים שלהם ונעו לדרכם. הזרם החזק והסכנות הנובעות מהדרך אילצו לבנות ספינות חזקות יותר, הצורך עודד התאחדות בצוותים בכדי לאחד את כוחם של כולם.  משפחתיות השבטים התפתחה לאיחודים מדיניים, אך המחלוקות על האלים הביאו למאבקים של האלים, כביטוי למאבק בין הטוב לרע, ופילגו ללא הרף איחודים אלו. צוותי הספינות נחלקו והושמדו, ויש אשר הופיעו שוב והתרבו. ספינות התנגשו וטבעו, אחרות הפכו לגדולות ואדירות למשך זמן רב, אבל בסופו של דבר התיישנו ונהרסו על ידי צוותים אחרים אשר היו חזקים מהם. כך ציביליזציות רבות עצמה כמו בבל, מצרים, יוון ורומא הגיעו אל כוחן העצום, אל עושר, אל התרבות העשירה ואל הידע הגבוה ביותר, אך נפלו, התנפצו ונותרו בעבר. כולם תרמו תרומה גדולה לידע האלוהים של האנושות, הראויה לבחינה קפדנית.  וכך גם ציביליזציות המזרח כמו הודו, סין, יפן ועוד. סיפורי העם מספרים על זמנים עוד יותר קדומים בהם התקיימו צוויליזציות עתיקות, עד לאטלנטיס המוטבעת ועל ניסיונותיה לדעת את אלוהים.

אבל יש ביניהם עם-צוות אחד, הזוכה לתשומת לב מיוחדת. כך אומר עליו נביא אלוהים: "כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ  הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב׃". וזה נאמר על עם ישראל. ממקורותיו של הנהר ועד לימנו, עבר עם זה דרך עצומה ולא נפל, לא התרסק, לא איבד את פניו ואת שמו.  הוא החל את דרכו כמו שהחלו עמים רבים, אך מהר מאוד צבר כוח ותהילה, יצר ספינה מצוינת- ממלכת יהודה, רמס אחרים למען שמו של אל האמת היחיד ועליונות ידיעתו. אך עם הזמן הפר באופן בוטה את רצונו, וכתוצאה מכך נהרס ופוזר.   על הריסות הספינה שלהם, בקבוצות קטנות, עם ישראל נאלץ להינצל על ידי הצטרפות לספינות אחרות. ובעת הצטרפותם לספינות אחרות, הצליחו להשתלב בין הצוותים האחרים, מבלי לאבד את זהותם, את שמם ומטרותיהם. ובמידת ההתקרבות לסוף הדרך, דרך חכמה, ערמה, כוח ועושר התעלה עם ישראל על כל העמים ונעמד מאחורי גלגל ההגה, לאחר שמצא את הזהים לו בספינות אחרות בסימנים הידועים רק לו. וכיום כל ציי הספינות בידיו ובשלטונו.

היום הוא אומר בלבו את דברי הנביא ישעיהו, הקשורים לבבל: "כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים ועתידתיהם (וַעֲתוּדֹתֵיהֶם) שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים׃  וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל-הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף׃ הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל-מְנִיפוֹ כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת-מְרִימָיו כְּהָרִים מַטֶּה לֹא-עֵץ׃".

היסטוריה הינה מדע על העבר, על התפתחותה של חברה והטבע. ההיסטוריה היא המדע על אירועים כרונולוגיים של העבר, אירועים מציאותיים שהתקיימו שהשאירו עקבות ברורות.  אבל ההיסטוריה של ישראל אינה קיימת באופן רשמי. זהו תכנונם של היהודים, העדות לכוחם היא מימוש שלטונם על האנושות כולה. וזה כתוצאה מכך שההיסטוריה כמדע שחושף ומתבונן על אירועים ראליים ותופעות מן העבר, צריכה להיות הקלה והפשוטה מבין כל סוגי המדע, מדע שבסך הכל מדקלם אירועים ותקריות מהעבר.  אך זה לא כך. היסטוריה אינה עצמאית כמדע. היסטוריה משרתת אידאולוגיה. בכל סדרה של אירועים היסטוריים, האירועים מצטברים על מגוון רחב של בסיסים דתיים ואידאולוגיות, ולכן, אותם האירועים מתפרשים בצורה שונה לחלוטין על ידי אידאולוגיות שונות. ההיסטוריה כמדע פסולה בהערכה אובייקטיבית של עובדות היסטוריות. רק אידאולוגיה דתית בעלת הזכות  "לשתול" למדע ההיסטורי נקודת מבט מסוימת על אירועים היסטוריים מהעבר. לפיכך, זיוף והטיה מאפיינים את כל המדע ההיסטורי. ובשביל שאדם לא יסתבך בדברי השקר שנכפו עליו יחד עם פרשנויות היסטוריות אלה, הוא צריך לקבל באמונה שלמה שההיסטוריה של עם ישראל הינה ההיסטוריה העיקרית מבין ההיסטוריות של העמים, למרות שלא קיימת היסטוריה רשמית של עם ישראל . עם ישראל כביכול  לא ניסה לחסות את עקבותיו בהיסטוריה, אך אם מישהו יצליח לגלות אותם, הוא יוכל להתקרב לגילוי סודות הפוליטיקה ההיסטורית של עם ישראל,וכך להתקרב לגילוי סוד האנטיכריסט.

מילותיו של  כומר אורתודוקסי: "בשביל להחזיק את האומה היהודית במשך ארבע אלף שנים,  לא מספיק רק להתמיד בשימור עצמי. גם הציביליזציות הכי חזקות בעולם לא החזיקו אף מחצית ארבע אלף שני  ואיבדו את כוחם המאגי ואת תדמיתם. הסיבה העיקרית כאן היא לא השימור העצמי אלא רעיון מסוים שמניע ומושך, משהו עולמי ועמוק שאולי האנושות עדיין לא מסוגלת להגיד דבר עליו.  ללא ספק יש כאן אופי דתי. איזשהו גורם תחת שם האל הנצחי יהוה, עם אידאל ומטרות משלו, הממשיך להוביל את העם יהודי אל המטרה. זה ברור".

פרק 7

"אֶלָּא שֶׁזֹּאת שְׁעַתְכֶם וּשְׁעַת שִׁלְטוֹן הַחֹשֶׁךְ", אך קיימת הגבלה-" עַד אֲשֶׁ"

סוד האנטיכריסט באנושות, בנצרות ובעם ישראל לעולם לא יהיה ברור לבני האדם, אלא אם כן יחשפו לדבר האמת על המונח המורכב והבלתי מוסבר  - "אל היהודים".

כפי שכבר נאמר, עוד מימיו של אדם, אלוהים התגלה רבות לבני האדם והם יכלו לתקשר איתו במידה וחיפשו את פניו ועם זאת הוא גם הסתיר את פניו מרבים מהסיבה ש''יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו''. תחילה אלוהים התכוון להתגלות להמונים, זה היה חפצו ונכלל בתכניותיו, ואברהם ויורשיו ישראל זכו בכך. שאר העמים לא הגיעו למעמד זה. בהמשך, דרך משה, אלוהים החל ליישם את תוכיותיו להושיע את עמו ואת כל האנושות דרך עם ישראל. אבל איך יכלו כל עובדי האלילים שתמיד חיפשו את אלוהים, להעלות בדעתם שאינם יודעים אותו ועם ישראל כן? ודאי שלא יכלו! אבל כך זה היה.

זו הייתה התכניות האדירה שקבע אלוהים לעמו ישראל ולכל האנושות בכלל. לכן, אנו מכריזים שאל היהודים לפני בואו של ישוע המשיח הוא האל האמיתי. "אל היהודים", כלומר אלוהים הנבדל מכל האלוהים של עובדי האלילים. היהודים ברמה ההיסטרית התרגלו למעמדם הפריבילגי  בפני האלוהים המיוחד שלהם, על כן נאמר " כִּי כָּל-הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד''.

עם הגעתו של ישוע המשיח ואי קבלתו על ידי היהודים, אלוהים עזב לזמן מה את עמו ומסר אותו לידיו של אל אחר- השטן ולקח מעם ישראל את הזכות לראות את פניו.

בעקבות זאת עלתה השאלה, כיצד עם ישראל שתמיד שאף לאלוהים יכל לשאר כי האלוהים האמיתי כבר לא איתם והם כפופים לשלטון של השטן?  ודאי שלא יכל! אבל זה כך, כן ואמן!
וזה הדבר העצום שאלוהים קבע לעמו ישראל ולכל האנושות בכלל. ישוע אמר לפני הגלגלתא: "אֶלָּא שֶׁזֹּאת שְׁעַתְכֶם וּשְׁעַת שִׁלְטוֹן הַחֹשֶׁךְ", ואנו מצהירים כי לאחר ביאתו של ישוע המשיח, האל האמיתי כבר איננו "אל היהודים".
היהודים עצמם, כהרגלם ממשיכים להאמין במצב הישן.

הו, זר היהודים! מה רבים מרכיביו?
אזוביון וכרכום, וצלפים במרכזו, פרחים טהורים נפלאים ביופיים וניחוח שמימי. נרקיסים וחבצלות, איירה ואלוי, ברי צבעים וניחוחות שלא נראו כמותם. אך נוספו לזר זה קוצים ודרדרים, עשבים יבשים וקשים והטביעו את יופיים וייחודם של הפרחים הראשונים. לו רק יד אחת הייתה מרכיבה את הזר הזה!

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃  וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה'', והתרבו צאצאי אברהם והתפזרו בכלצ העולם.

ישראל! דרכה של עם ישראל בין כל העמים והציביליזציות. היסטוריית ישראל! היסטוריה בת ארבעת אלפים שנים על פני כדור הארץ. תופעת הייחודיות של היהודים לא ניתנת להבנה בעמים אחרים. חוויות רבות עברו על העם המדהים הזה. עבדות ומלחמות קשות, פסגות מלוכה, גלויות ומלחמת קיום אכזרית עם כל העמים.

עליונות שמימית ורוחנית בדרך של תקשורת עם האל מוכרת לעם היטב, בדיוק כמו הקשר עם השטן ותחתיות השפל.
עבודת האל האמיתי וכך גם פולחן ''צבא השמיים''. שייכות הן לדבר אלוהים חיים והן לתורת האקולטיזם והכישוף. מהם יצאו ''מלכים וכהנים'' ומהם גם האנטיכריסט ושלטון-העל היהודי על פני האדמה. הם מחזיקים בפסגות המדע, האומנות ושאר סוגי הפעילויות, אך להם גם נבזות העולם, ''יהודונים מלוכלכים'', דחייה מכל העמים.
''כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל-פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם׃   אֶפְרַיִם כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן׃ כִּי אִם-יְגַדְּלוּ אֶת-בְּנֵיהֶם וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם כִּי-גַם-אוֹי לָהֶם בְּשׂוּרִי מֵהֶם׃'' אומר אלוהים דרך נביאיו.

"בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר לָהֶם מַעֲמַד הַבָּנִים, הַכָּבוֹד, הַבְּרִיתוֹת, מַתַּן הַתּוֹרָה, עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְהַהַבְטָחוֹת; לָהֶם הָאָבוֹת, וּמֵהֶם, מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא מֵעַל כֹּל, אֵל מְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים" נאמר על ישראל.

"שֶׁהֲרֵי הַיְשׁוּעָה מֵאֵת הַיְּהוּדִים הִיא" וגם זה נאמר על ישראל.
"אביכם- השטן...אֶלָּא שֶׁזֹּאת שְׁעַתְכֶם וּשְׁעַת שִׁלְטוֹן הַחֹשֶׁךְ" - וגם זה נאמר על אותה ישראל.
''כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.  כִּי-כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יְהוָה וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ''
''וְרָאִיתִי אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת עַל חַיָּה אֲדֻמָּה,  וְעַל מִצְחָהּ כָּתוּב שֵׁם, רָז: " בָּבֶל הַגְּדוֹלָה, אֵם לְזוֹנוֹת וּלְתוֹעֲבוֹת הָאָרֶץ " - וגם זה על אותה ישראל.

אם רק יכל העם היהודי לקבל את דברי ישעיה: "כִּי-אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ  אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ''. אך לאורך כל קיומם, סירב העם להאמין לנביאיו. ולכן- "לֹא מִשּׁוּם הֱיוֹתָם צֶאֱצָאֵי אַבְרָהָם הַכֹּל בָּנִים" - אומר השליח שאול. אף על פי כן, "אֱלֹהִים לֹא נָטַשׁ אֶת עַמּוֹ, הָעָם שֶׁהוּא יָדַע מִקֶּדֶם", תודות לברית שכרת אלוהים עם אבות ישראל ועד היום עומד במילתו. "נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים רוּחַ תַּרְדֵּמָה, עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה". ובכל זאת, "קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִדַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים", כי "צוּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם".

"אך וְאִם לֹא יַמְשִׁיכוּ בְּחֹסֶר אֱמוּנָתָם יֻרְכְּבוּ גַּם הֵם, שֶׁכֵּן אֱלֹהִים יָכוֹל לְהַחֲזִירָם וּלְהַרְכִּיבָם…"

האם יש משמעות להעתיק את יופיהם המרשים של הרי ההימליה, המוארים בקרני השמש האחרונים של בעת שקיעה?

הלא יהיה נכון יותר להיכנע לשלוות היופי המתקרב?
האם יש צורך  לכתוב על העם היהודי, כעל תופעה החוצה את גבולות הגיון האדם על הגבול של סוף ההיסטוריה האנושית, על הגבול של התגלות האטיכריסט וביאת המשיח? לא יהיה נכון יותר, לבטוח ברצון האל, לסגת, לומר לעם ישראל: "אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עֲשֵׂה מַהֵר", ולצפות מהצד ברגעים האחרונים בהיסטוריה של עם ישראל לפני ביאת המשיח?

הטירוף לא נותן לצייר מנוח והוא לוקח את מברשתו ומצייר את צורתם של פסגות ההימליה, טירוף הנביא לא נותן לו לשקוט אלא לחשוף את הסוד שאלוהים הגדיר עבור כל העמים ועבור עמו ישראל.

סוד זה הוא "בָּבֶל הַגְּדוֹלָה, אֵם לְזוֹנוֹת וּלְתוֹעֲבוֹת הָאָרֶץ".

פרק 6

האינדיבידואליות או הבאים בשמם שלהם

ובכן, אנו יכולים לראות בבירור את שתי הדרכים של ידיעת האל, היקום ובני האדם שיצאו מגן עדן ומלוות את ההיסטוריה של האנושות עד עצם היום הזה. ישוע המשיח והאנטיכריסט, מנוגדים אך מקבילים, מהווים את שתי הדרכים הללו בעולם. (אנטי=מנוגד ומקביל). מהותם נועדה לקיים את מה שנקבע לעולם, התאחדות עם אלוהים האמיתי דרך ישוע המשיח וההתנגדות לו כדרך פנייה לאל השקר ולכל בניו דרך האנטיכריסט. שניהם ככוכבים מנחים, מאירים את הדרך לכל אלו שבאים אחריהם. לפיכך, אנו רואים את הניגוד וההקבלה שבין ישוע המשיח ולבין האנטיכריסט. אך אם ניעמד בין שתי רוחות השמים הללו ללא הבנה מקיפה וידיעת אלוהים, כיצד נבדיל בין ישוע המשיח לבין המתחזה שלו? אחד מפגין רוח של חסד, השני קסם, המזכיר מאוד רוח של חסד. האחד מבשר דברי אמת, והשני דברים שבאופן משכנע מזכירים דברי אמת הניתנים להוכחה. לאחד כוח ולשני כוח. מאחד אור, ומהשני מראה זהה לאור.

משיח משמעותו מושיע. זה שעליו הוטלה המשימה להציל את כל האנושות על פני כדור הארץ. לא ביכולתו של אף אדם המתהלך על האדמה לקחת על עצמו משימה כזאת, אלה אם כן תינתן לו מאלוהים. והאדם היחיד עליי אדמות שהוענקה לו משימה זו על ידי אלוהים, הוא אדם בשם ישוע הבא מנצרת, בן האלוהים. בשילוב השם והייעוד מובן שאנו מדברים על ישוע המשיח. אבל ישוע המשיח לא היחיד ששמו משיח. רבים אלה שמתחרים על משימת הצלת האנושות. זהו גם בודהה, מוחמד ורבים אחרים, קטנים וגדולים. הם כולם מתחרים על תואר בני האלוהים, על הקדושה, על האמת, על האור ועל חיי הנצח.יש בידם את הכוח למשוך אליהם אנשים, למשוך ולרומם את נפשותיהם של בני האדם, לפתור את בעיותיהם ודאגותיהם.

אך למרבה הצער אף אחד לא מגיע לאלוהים אלא דרך ישוע המשיח, ועל מהות המתחזים נאמר "גַּנָּבִים הֵם וְשׁוֹדְדִים, וְהַצֹּאן לֹא שָׁמְעוּ לָהֶם.".

סוד האנטיכריסט זהו מושג שנוסף לאחר ביאתו ישוע המשיח.  עם זאת, סוד האנטיכריסט, כ''סוֹד הָרֶשַׁע'', מושרש עמוק בהיסטוריה, ועושה את דרכו עוד מימי אדם וחוה. במשך מאות אלפי שנים סוד זה היווה תהליך מרד נגד אלוהים  ונסיגה ממנו. בכל עת של האנושות, גם לפני הופעתו של ישוע המשיח בדמות אדם וכך גם אחרי, יהיה לנכון לקרוא ל''סוֹד הָרֶשַׁע'' סוד האנטיכריסט, וזאת מכוון שרק בקשר לישוע המשיח האנושות מגלה נסיון רב במבחר הדרכים לחיפוש אחר האל או ההתנגדות לו. חיפוש האלוהים לפני ביאת ישוע המשיח התבטא בחיפוש וציפייה לבואו העתידי, שיביא להצלת האנושות וכל נפש הצמאה לאלוהים בפרט. אחרי ביאת המשיח, החיפושים הללו התבטאו עבור אדם אלוהים בכל העולם ובכל העמים, בקבלת ישוע המשיח ואת מתנת הישועה שלו. בהתאם לכך, ''סוֹד הָרֶשַׁע'' בהיסטוריית האנושות מתגלה בדחייה גלויה או נסתרת של ישוע המשיח כשליח מאלוהים למען הישועה, ומתבטא בשאיפה לדעת את אלוהים ולהתקרב אליו ללא ישוע המשיח, כזהה לעובדי האלילים.  אך ישוע המשיח עצמו אמר: '' אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי'' וגם: "אֲנִי בָּאתִי בְּשֵׁם אָבִי וְלֹא קִבַּלְתֶּם אוֹתִי; אִם יָבוֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ-- אוֹתוֹ תְּקַבְּלוּ".
במילים אלו של ישוע המשיח מתגלה כל מהות הסוד של האנטיכריסט, כל מהות ההתנגדות לאלוהים על ידי המלאך המגורש לוציפר, כל מהות ההתנגדות של האנושות הנפולה. מהות זו מתבטאת במילה ''אנטי'':  אנטי אלוהים, אנטי אמת וכולי. הכל מסתכם במילים ''יָבוֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ''.

על סמך כל זה, נותן השליח שאול הגדרה לכל השואפים לדעת את אלוהים לא כדרך ישוע המשיח:''הַגּוֹיִים אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים אֶת אֱלֹהִים''. היהודים אינם יוצאי דופן.

כאשר ''בָא יוֹמָם עֵת פְּקֻדָּתָם'' ולא קיבלו את ישוע המשיח למען הצלתם, הם קבעו את דרכם לדעת את אלוהים ללא ישוע המשיח ובכך הזדהו עם עובדי האלילים.

עובדי האלילים והיהודים הזהים להם מעודדים ''ביאה בְּשֵׁם עַצְמוֹ''.

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) "האינדיבידואליות- היא הבסיס הפרינציפיאלי לקיום האנושות, אך ורק קביעת האינדיבידואליות העצמית והמודעות אליה מהווה את מטרת החיים של האדם. מידת השלמות של תודעת האדם באישיותו, היא המדד האמיתי והמוחלט של השלמות שלו. ככל שהאדם מתעמק בישותו, האדם מתעמק בהבנת המיוחד באישיותו בהשוואה לטבע, עם הזמן משליך מעצמו את העול של כבליו ומתעלה על הרגשת העדר המשפילה. ככל שהאדם מתעמק יותר ויותר בתשתיותיו הרוחניות, כך גם מתחזקת התחושה  שהוא מהווה חלק ממשהו שלם ואחיד, שהוא באמת קשור עם כל העולם הסובב אותו. אדם שאפשר לקרוא לו גאון, הוא זה שחי בקשר מודע עם העולם כשלם. הגאונות היא גם האלוהות שבאדם. בהרמוניה מוחלטת עם היקום, האדם מבין את קיומו בכל גדולתה של תורת העולם, שהוא עצמו עולם זעיר, מיקרוקוסמוס, וביראת כבוד שאליה הוא מודע, משתחווה בפני המוטו: ''אדם, תדע את עצמך ותדע את האלוהים והייקום''.
יישום של האידאל הזה מייצג את מטרתן האמיתיות של כל חיפושי האדם וכל תפיסותיו"

(סרי סנקארה אצ'אריה): "דרך עצמך (אלוהים), הרם את ה'עצמי' שלך (נפש), שטבע באוקיינוס ​​של העולם. לך בדרך החיבור במטרה להגיע להכרה עצמית מלאה (אלוהית) ומאוחדת".

(''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) "נפש האדם מסוגלת להבין כל דבר, כי היא בעצמה מהווה הכל: השמים זרועי הכוכבים והחוק המוסרי. נשמה של אדם גאון, מתקיימת במצב של הבנה כללית, כלומר הבנה אוניברסלית. ובמידת האבולוציה שהאדם עובר, בו זמנית מתפתחת התודעה האינדיבידואליות שלו וכך גם התאחדותו עם היקום המקיף...ככל שהמטרה והדרך המובילה לנוע מתאחדים, כך גם רגש זה באופן טבעי לא יכול לא להשתלט על יצר האדם. עם חדירתו של רגש זה לכל מקום, הוא משנה את כל התכונות של האדם במקורן. בידוד וניתוק מהכל מפתחים את תחושת האחדות עם הקצב העולמי. ספק ואכזבה, ריקנות וכזב , שקר וחוסר הורמוניה - כל זה מתחיל לדעוך ולהיעלם לחלוטין כמו האובך של הבוקר, נמס באוויר תחת אור קרני השמש. במסורת, תחושת האחדות והשלמות המוחלטת נקראת ''תודעה חללית''. מצד השני, עם האבולוציה של האדם גוברת גם הבנתו של ה''אני'' שלו, כלומר של האינדיבידואליות שלו. שתי התודעות הלל ו- החללי והאינדיבידואלי, מתפתחות במקביל ומבססות זו את זו. כאשר האדם מגביל את עצמו באישיותו, הוא מרגיש עצמו מוגבל ותחת גדולתו של השלם, מושפל.   השגת התודעה החללית, עושה את האדם ענק, כי כאשר הוא מזהה עצמו כשלם- הוא מצטרף לכוחו של השלם. ''אני תולע, אני אל''.
הפנמת התובנות הללו, זוהי המטרה הסופית של כל השקעת הכוחות של רוח האדם. אם אדם באמת רוצה להבין את הנצח והאינסוף, הוא חייב להסתמך אך ורק על רוחו. בעולם אין שום דבר מקרי, ואין פעולה שלא תיגרום לתופעות מסוימות ולא תיגרם על ידי סיבות ספציפיות . העולם כשלם וכן בחלקיו, כפוף באופן שווה לעיקרון שימור אנרגיה. כבלתי מעורער, כמו ברקע הפיזי וכך גם ברקעים אחרים, חוק זה הוגן באופן שווה כלפי כולם, גם כלפי נפש האדם בפעילותה במישור האלוהי. אף פעם שום דבר לא ניתן בחינם, כל תוצאה זהו רק ההחזר של הכוחות שהושקעו בה, כמו שאף השקעת כוח לא מושקעת סתם וחייבת להביא למשהו.

כוח רב עוצמה, אופקים נרחבים של יכולות, צורות מגוונת המבטאות את מאמצי האדם - כל אלה הם תוצר הכוח שנשתל ברוח האדם בתחילת דרכו הרוחנית.

הצלחת האדם מובטחת, לא משנה כמה הדרך ארוכה וכואבת או מהו גודלם של האתגרים העומדים בפניו. אותו גיץ כוח שנשתל בו בלידתו, העניק לו את הפוטנציאל להצליח. האבולוציה של האדם מתבטאת בהטבעת פוטנציאל זה במציאות היכולות שלו באופן הדרגתי, מכוון ופעיל. על האדם לזכור שהערבון היחיד להצלחתו הוא כוח רוחו. תמיד ובכל דבר הוא צריך להישען אך ורק על עצמו ולזכור, שגם ללא העולם המקיף אותו הוא יכול לקבל אך ורק את החומר שתופס את מחשבתו ורצונו, אך ביחד עם זאת, חומר זה תמיד אדיש ולא מסוגל להעניק לו עזרה עצמאית ולהקל בניצחונו. "בכדי לעשות זהב, צריך להיות בעל אחד כזה" - אומר המוטו העצום של המסירות, והזהב שצריך שיהיה- זוהי אנרגיית הרוח, האפשרויות האינסופיות שלו, שעליו לדעת ליישם לפעילות אקטיבית.''

כך אומרים אלה שבאים "בשמם שלהם." אם לדייק, ''בשמו שלו'' בא היחיד שלא נישלח מאלוהים - הלוציפר.

שאר הבאים ''בשמם שלהם'' שואבים את כוחם ממנו. כמו שיש אלוהים ודבר אמת, כך יש גם אלוהי שקר ודבר שקר. כל אדם שנותן לדברי השקר גישה אליו, מושפע מרוח דברי שקר אלה. על אלה נאמר ''נָופְלים עַל פְּנֵיהֶם וְמשְׁתַּחֲווים לוֹ'', כלומר ללוציפר.

כך מיושם הפיתוי העולמי.

מי שבא "בשמו של זה ששלח אותו" יאמר: "אם אין שום דבר מקרי, אם העולם כשלם וכן בחלקיו כפוף באופן שווה לעיקרון שימור אנרגיה  ואם אף פעם שום דבר לא ניתן בחינם וכל תוצאה זהו רק ההחזר של הכוחות שהושקעו בה,

אז כוח רב עוצמה, אופקים נרחבים של יכולות, צורות מגוונת המבטאות את מאמצי האדם - כל אלה הם תוצר הכוח של ישוע המשיח, הכוח שניתן כמתנה לנפש האדם דרך צליבתו והצלת האנושות כולה. לא עמלנו אך נכללים בעמל ניצחון כוחות הגיהנום והמוות, וכמתנת חסדו זכינו ל ''גְּדֻלַּת גְּבוּרָתוֹ הַשּׁוֹפַעַת עָלֵינוּ, הַמַּאֲמִינִים, כְּמִדַּת פֹּעַל כֹּחוֹ הֶעָצוּם'' . הצלחת האדם מובטחת, לא משנה כמה הדרך ארוכה וכואבת או מהו גודלם של האתגרים העומדים בפניו. אותו גיץ כוח שנשתל בו בלידתו הרוחנית מלמעלה, העניק לו את הפוטנציאל להצליח. לכן נאמר: "עֲמַלְכֶם אֵינֶנּוּ לָרִיק בָּאָדוֹן".  האבולוציה של האדם מתבטאת בהטבעת פוטנציאל זה במציאות היכולות שטמן בו ישוע המשיח,  באופן הדרגתי, מכוון ופעיל. חוכמה עתיקה אומרת: " "בכדי לעשות זהב, צריך להיות בעל אחד כזה". הזהב שיש לנו זהו "הַמָּשִׁיחַ בְּקִרְבְּכֶם, הַתִּקְוָה אֶל הַכָּבוֹד", אשר "בִּהְיוֹתוֹ עָשִׁיר נַעֲשָׂה עָנִי לְמַעַנְכֶם, כְּדֵי שֶׁתַּעֲשִׁירוּ אַתֶּם עַל-יְדֵי עֲנִיּוּתוֹ''.

בכדי לממש את רצונו עלינו ללמוד להפעיל ברוחנו את כוח הגדולה של ישוע המשיח, אשר יעניק לנו יכולות עצומות''.

כך אומר מי שבא "בשמו של מי ששלח אותו". ובמקרה הזה, כל מאמין שמוסר עצמו למימוש דבר אלוהים. מאמין זה יודע ללא שום ספק והטעיה שהיכולות האינסופיות והכוח שבהם הוא משתמש, ניתנו לו בחסדו של אלוהים דרך משימתו של ישוע המשיח, ולכן הוא מייצג את זה ש''בא בשם זה ששלח אותו'' וחייו הם התהילה לשולח.

פרק 5

'שֶׁהֲרֵי לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדְעִים הֵם אֶת אֱלֹהִים לֹא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי לֵאלֹהִים''

ננסח: על הפיתוי והפולחן של צבא שמים

ובכל זאת, מהי עבודת אלילים בעולם אם לא מאגיה וכישוף? מהי עבודת אלילים הקיימת בעולם, אם לא סגידה לחלל, לשמש, לירח, לטבע ולכל השדים? מהי, אם לא "פֻלְחַן צְבָא הַשָּׁמַיִם'', שבאופן מדויק משתלב עם הכוכב בן ששת הקדקודים של האסטרולוגיה? וכל זה מהווה את שאיפת האדם לדעת את אלוהים, היקום והאדם דרך ידיעת הבריאה, דרך הגדרות ומאפיינים שהשטן העניק לאנושות.

בדמותם של אדם וחוה, אלוהים הגן על האנושות מדרך זו. אך בני האדם הראשונים התפתו לדרך זו. אנחנו יכולים להניח שגם לפני המבול וגם אחריו, אלוהים המשיך להגן על בני האדם מדרך זו, כדומה לאדם וחוה, אם כי התנ"ך אינו מדבר על כך באופן גלוי ומפורש. גם בהמשך הדורות, אלוהים המשיך להגן על עם ישראל הקדום מדרך זו. הדברים מעידים על כך: משה: "וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם׃ וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה׃''
כאמור, כל צבא השמים ניתן על ידי אלוהים לכל העמים שלא ידעו את אלוהים, ולעמו ישראל- אלוהים קבע והעניק אך ורק את עצמו. אך עוד מימי אדם וחוה ועד היום המאמינים נפלו בפיתוי פולחן צבא השמיים ועם ישראל לא היה נבדל מכך. עם ישראל נפל בפיתוי פולחן צבא השמים, כלומר לידיעת האלוהים, היקום והאדם ''דרך ידיעת בבריאה'', הדרך האקולטית. כל ההיסטוריה של עם ישראל עד לישוע המשיח, הינה מלחמת דמים על שתי דרכים לידיעת האלוהים. כמו שאמר אלוהים לאדם וחוה: ''לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן'' והשטן ניגד את דברי אלוהים: "לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן׃ כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע''.  וכך גם לעם ישראל הקדום אמר אלוהים: ''כִּי אם תעבדו את צבא השמים- פן תמותו'', והשטן, "לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן׃ וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע", ומשה עודד תנועה לעבר אלוהים ודחייה לעבר עבודת אלילים והשטן. ובזמנם, היהודים שלא ידעו את רצון האל ולא קיבלו את ישוע המשיח, התבססו עוד יותר חזק בדרך ידיעת האלוהים האקולטית ובכך הזדהו עם עובדי האלילים.

אך האם כל עובדי האלילים הם ''הַגּוֹיִים אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים אֶת אֱלֹהִים''? שאלה זו רחבה ואינה פשוטה. התנ"ך מהווה עדות על הגויים, שידעו על אלוהים (בלעם, איוב ועוד רבים אחרים) וכך גם על הגויים שלא ידעו עליו. כמו אומר השליח שאול: "הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ. לָכֵן אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק, שֶׁהֲרֵי לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדְעִים הֵם אֶת אֱלֹהִים''- כלומר הוא קובע אפשרות כלשהי לגויים לדעת את אלוהים ומיד ממשיך:  ''לֹא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי לֵאלֹהִים, אַף לֹא הוֹדוּ לוֹ, אֶלָּא נִתְפְּסוּ לְמַחֲשֶׁבֶת הֶבֶל וְנִטַּמְטֵם לִבָּם הָאֱוִילִי. הֵם הִתְיַמְּרוּ לִהְיוֹת חֲכָמִים, אַךְ נִהְיוּ לִכְסִילִים וְהֵמִירוּ אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בִּלְתִּי חוֹלֵף בִּדְמוּת צַלְמוֹ שֶׁל אָדָם בֶּן-חֲלוֹף וּבִדְמוּת צַלְמֵי עוֹפוֹת, חַיּוֹת וּרְמָשִׂים. לָכֵן מְסָרָם אֱלֹהִים לְטֻמְאָה בִּידֵי תַּאֲווֹת לִבָּם, לְחַלֵּל אֶת גּוּפָם בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם''. במשפט אחד, השליח שאול מאשר את האפשרות שהגויים יכירו את אלוהים אך מוסיף שאין באפשרותם להגיע אליו בלי ישוע המשיח. מההתחלה, מאדם, חוה וצאצאיהם, לבני האדם החיים על האדמה הייתה אפשרות לדעת את אלוהים ולתקשר איתו באופן ישיר וכך גם לאבד זאת ולפנות לשטן. ומהימים הקדומים ועד היום אף אחד לא יכול להגיע לאלוהים ללא ידיעת ישוע המשיח, כי ''מפתחות מלכות השמיים'' מההתחלה ניתנו אך ורק לו. ורק כמה נבחרים זכו להיות מועלים לשמיים ישירות על ידי אלוהים (דוגמת חנוך ואליהו הנביא), לעומת קדושי האל שאף הם לא זכו לכך. אף אחד לא יזכה לחזור לחיק האב ללא ישוע המשיח, כי הוא מהווה ''דלת ודרך''. ולכן, כל אלה שמקווים לחזור לאלוהים ללא ישוע המשיח- אלה שקרנים ומשיחי שקר. כל הניסיון של הדתות העולמיות וכן גם של תורת היהודים, המדברים על גלגולים אינסופיים של הנשמה שלא יכולה למות בדרכה הקסומה לאלוהים, זהו שקר. אף אחד לא יכול לבוא לאלוהים אם לא דרך ישוע המשיח.

אבל יהיה לא נכון וטיפשי לדחות את כל הניסיון של האנושות בידיעת האלוהים.  זה יהיה טעות שלא לראות את כל הדרך המפרכת והאנוכית שעברו מאות כוהנים של דתות עובדות אלילים רבות, ולחשוב שמאמציהם לא נשאו פרי. השליח שאול נותן לזה הגדרה ברורה: "כִּי מַה שֶּׁנּוֹדַע עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה לָהֶם". ובכן,  הרבה לפני הגעתו של ישוע המשיח, הכהן הגדול של מצרים הרמס תריסמגיסט, אמר על אלוהים ובנו כך: "המלך העליון ובורא כל הדברים, אשר לו אנו קוראים אלוהים, יצר עוד אלוהים, הנראה והנרגש; ואני קורא לו כך לא משום שהוא עצמו מרגיש את עצמו, אלה כי יש לו רגשות הזהים לנו. ובכן, כאשר הוא יצר את היצור היחיד הזה, שתופס את המקום הראשון בין הבריאות ואת המקום השני אחרי השמיים, הוא ימצא בו כי טוב, ומילא אותו בכל סוגי הטוב ואהב אותו כאת ילדו ואז רצה בכך שעוד מישהו יוכל להרגיש כדומה לו, כה עצום וכה מושלם, שיצר מעצם עצמו. וזו הסיבה שהוא ברא את האדם בעל תבונה וחוכמה. וכי הוא ידע, שלא יכלה מהות זו לדעת את כל הדברים כל עוד לא מוקפת בעולם, העניק לה גוף כדי שתחייה. הוא רצה שיהיו לה שני עולמות ושהיא תחבר ביניהם ללא הפסקה ותאחד אותם להורמוניה".

דברים אלה עולים בקנה אחד עם הכתוב: "בבְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר. הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים.  הַכֹּל נִהְיָה עַל-יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה. בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם. וְהָאוֹר מֵאִיר בַּחֹשֶׁךְ וְהַחֹשֶׁךְ לֹא הִשִּׂיגוֹ.   הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת". וגם: "הִתְגַּלָּה בַּבָּשָׂר, הֻצְדַּק בָּרוּחַ". וגם: "גּוּף כּוֹנַנְתָּ לִי". וגם: "אָבִי, אֵלֶּה שֶׁנְּתַתָּם לִי רְצוֹנִי שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם אִתִּי בַּאֲשֶׁר אֲנִי, לְמַעַן יֶחֱזוּ בִּכְבוֹדִי אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי, כִּי אָהַבְתָּ אוֹתִי מִלִּפְנֵי הִוָּסֵד תֵּבֵל.''.

יש עוד הרבה הקבלות בין דברי האקולטיזם לבין הכתובים, נרחיב על כך בהמשך.

אך למה הנוצרים צריכים לברר האם יודעים עובדי האלילים את אלוהים? למה לנוצרים לחפש קווים מקבילים ודימויים בין דבר אלוהים לבין המקורות של האקולטיזם העולמי? וענו נענה על שאלה זו כך: ''חשוב לדעת את זה, כי אחד החטאים הכי גדולים של הנוצרים היה, יש ויהיה- לדעת את אלוהים דרך דרכים נורא מפתות של האקולטיזם, כי הן קרובות ומקבילות עד מאוד לדרכי אלוהים. חשוב לראות את התהליך המסובך שעבר העולם, במאמץ להכיר את אלוהים, וכמובן את אי ההצלחה לדעת אותו מבלי לקבל את ישוע המשיח שנשלח לשם מטרה זו. אך דווקא הקווים המקבילים והדומה הרב אל המקורות האקולטים מגלה לנו, שהכתוב והמקורות האקולטים מדברים על אותו האלוהים, ולמרות השוני העצום - דרכיהם מובילים לאותו האל. אך אין זה כך. אם יש קווים מקבילים ודומה בין אלוהים לבין המקורות האקולטים, דרכים אלה לא מובילות לאותו האלוהים. יש רק דרך אחת והיא דרך שמו של ישוע המשיח, השנייה מובילה לאנטיכריסט, משיח השקר. בהתאם לכך, דרך אחת מובילה לאלוהים, והשניה לשטן''.

פרק 4

פיתיון עתיק - לדעת את אלוהים דרך הבחנה בבריאתו.

הפיתוי לדעת את אלוהים, היקום והאדם דרך ידיעת הבריאה- זהו פיתיון עתיק. וזה מוכח מדבריו של הנחש העתיק אל אדם וחוה, שעורר אותם לדעת את הגדרת הטוב והרע דרך ידיעת הבריאה: ''וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן׃ כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע׃''. ובכך, השטן הסית את האדם הראשון מדרך ידיעת האלוהים היחידה שנקבעה על ידי האל - כלומר דרך עץ החיים, שבאופן מטאפורי מהווה את בשורת החיים הנצחית, את הסמל של הנצחיות- שזהו בעצם ישוע המשיח.

אדם וחוה היו צריכים לשער כי הנחש ערמומי ולא לציית לו, כי הוא אמר: "אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן?" ואלוהים לא אמר כך. כך התפתה לראשונה האדם הראשון בעולם. ''וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ" - אומר עליו ישוע המשיח. על סמך מילותיו הראשונות של השטן שהיו שקר, אדם וחוה היו צריכים להסיק שגם דבריו: ''לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן'' הם דבר שקר ולקבל בהתאם לכך את ההחלטה הנכונה. אבל הם לא עשו זאת. ולמרות שחוה מניחה שדברי השטן הם שקר ומתנגדת להם: "מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל׃  וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן׃", אינה עומדת בפני הפיתוי של דבריו השניים.

כלומר, בדו שיח הראשון שמתנהל בין האדם לבין המלאך המגורש, מתרחש הכוון האדם  בבחירת דרך ידיעת הבריאה(ובמקרה ספציפי זה קטגוריית ידיעת הטוב והרע) כדרך ידיעת האלוהים. כלומר, לאנושות בפניהם של אדם וחוה, הוצעה דרך שונה לידיעת האלוהים, היקום והאדם, דרך עליה אסר אלוהים. על אף שמדבריו של שָׁאוּל השליח אנו יכולים לראות שבאופן אובייקטיבי דרך זו אכן קיימת: "כִּי מַה שֶּׁנּוֹדַע עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה לָהֶם. הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ". אך מסיבה כלשהי דרך זו נאסרה על ידי אלוהים: "אַל תֹּאחַז, אַל תִּטְעַם, אַל תִּגַּע ". מדוע נאסרה? מכוון שבדרך ידיעת האלוהים, היקום והאדם "דרך הבריאה", כלומר דרך השטן, חבויה הדחקה של האמת על ידי השקר. ישוע המשיח אומר עליו: "וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ". ואחת ההוכחות לכך, היא שמילותיו הראשונות אל האדם היו דברי שקר על אלוהים: "אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן?''. ואלוהים לא אמר זאת. כלומר, השטן הוא מעליל על כולם, אפילו על אלוהים. ודרך ידיעת האלוהים, היקום והאדם "דרך הבריאה" -  היא דרכו. הוא לא יכול שלא לעוות או לטמא ברוחו, כל בריאה הנמצאת תחת שלטונו.

סיבה נוספת לאיסור זה היא שהשטן גורם להרס של בריאות אלוהים. דרך דבריו של ישוע המשיח, אנו יודעים שהשטן מגיע רק לשם מטרה אחת: "לִגְנֹב וְלַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד". הוא כבר חילל את השמיים, ועכשיו הוא משלים את עבודתו, הרס האדמה ומה שעליה. אבל עוד נדון על כך בהמשך.

סיבה נוספת לאיסור זה, היא החוקיות שאומרת: זה ש''פותח עיניים'' לידע מסוים, דורש גם השתחוות לו. וזהו הרצון של אלוהים וכוונתו, מכוון שהדבר היחיד שקבע אלוהים לבריאותיו זהו ידיעת שמו והאדרתו. אנו קוראים בספר ההתגלות, שזקני העם והבריאות המקורבות אל אלוהים מהללים אותו וישוע המשיח עצמו אומר: "הַמְדַבֵּר מִתּוֹךְ עַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל הַמְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹד שׁוֹלְחוֹ נֶאֱמָן הוּא וְאֵין עַוְלָה בּוֹ.". ושוב: " אֲנִי אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹדִי". כזהה למלאכי אלוהים שלא מקבלים מהאדם את האדרתם, אלא מציעים לעבוד את אלוהים ולהלל אותו. כך אנו קוראים בספרו של דניאל ובספר ההתגלות של יוחנן: "עֶבֶד-חָבֵר אֲנִי לְךָ וּלְאַחֶיךָ הַנְּבִיאִים וְלַשּׁוֹמְרִים אֶת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, לֵאלֹהִים תִּשְׁתַּחֲוֶה". כך אומרים אלה, שמחפשים תהילה לזה ששלח אותם. לעומת זאת, השטן נוהג אחרת, כפי שהוא הוכיח בדבריו אל ישוע המשיח במדבר: "תִּפֹּל עַל פָּנֶיךָ וְתִשְׁתַּחֲוֶה לִי...", וזה מכוון שהוא מגיע בשמו שלו ולא כשליח אלוהים. וכי ישוע אומר: "אֲנִי בָּאתִי בְּשֵׁם אָבִי וְלֹא קִבַּלְתֶּם אוֹתִי; אִם יָבוֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ- אוֹתוֹ תְּקַבְּלוּ". ובמילים אלו של ישוע המשיח יש קביעה גורלית עבור כל המין האנושי שלא קיבל אותו.

אך החל מדבריו הראשונים בגן העדן: "אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים...לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן..", במשך ההיסטוריה ועד עצם היום הזה, השפעתו של הנחש הקדמוני תקפה לאדם דרך הצעתו לבחור בדרך האסורה של ידיעת האל, היקום והאדם "דרך ידיעת הבריאה". אבל כאן חשוב שכל מאמין  יבין שידיעת האלוהים, היקום והאדם דרך ידיעת הבריאה, הינה דרך אקולטית עולמית, כלומר דרך מדעית, המוכחת בקפדנות במחקרים וניתנת להשגה אך ורק דרך האקולטיזם - המאגיה, המדע והפילוסופיה האזוטרית. משמעותם ועומקם של מחקרים אקולטים מדעיים אלה, מעבר לכל יכולת הבנה אנושית. ותחת כל השמיים אין דבר עליון ומרהיב יותר, מהידע האקולטי של עובדי האלילים והרבנים יהודים. לפחות, את סמכות המדע הפיזי - כגון פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, גאולוגיה, פסיכולוגיה ומדע מדויק אחר לא ניתן לערער. דרך מדע זה התפתחה הציביליזציה של המין האנושי, והוא מהווה מקצוע רצוי ונחשק למיליוני אנשים. אך מדע זה, הוא רק חלק קטן של מדעי העולם בידיעת האלוהים, היקום והאדם - האקולטיזם, אם אפשר לומר כך- זהו רק חלקו הפיזי הנחות בעולם. ואם המדע הפיזי כמעט עושה מהאדם אלוהים, אז עד כמה גבוהים ומרוממים עקרונותיו הרוחניים(ולא המוחשיים) של האקולטיזם. כמו שאומר ו.פרימנין בספרו "אנצקלופדיית האקולטיזם": "האקולטיזם מהווה מערכת הורמונית פילוסופית שלמה, שמטרתה לסנטז ידע, בכדי לקבוע חוקים, שישלטו בכל התופעות הנראות והכי חשוב בתופעות העולם הבלתי נראה.  ובנוסף, האוקולטיזם מורכב מקבוצה שלמה של מדעים וידע מיוחדים, החוקרים את העולם הבלתי נראה ואת ההמחשה שלו בעולם הנראה. לפיכך, המטרה העיקרית של האקולטיזם היא חדירה וידיעת תעלומותיו של הייקום, של החיים ושל המוות''.

אני חייב לומר, שלנוצרים יש דעות קדומות בלתי נסבלות למילים "אקולטיזם'', ''מאגיה'', ''פילוסופיה'', ''אזוטריזם'', ''גנוסיס" וכו',  הם נוהגים לשייך את המילים הללו לגילויי עתידות, לכישוף ולפיתוי, כלומר לקראותם רק עם העפלה והשטניות. והם כביכול מבססים זאת על דבריו של השליח שאול: ''אֶלָּא מַה שֶׁהַגּוֹיִים מַקְרִיבִים, לְשֵׁדִים הֵם מַקְרִיבִים וְלֹא לֵאלֹהִים; וְאֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיוּ שֻׁתָּפִים לַשֵּׁדִים". אך לא נכון ולא חכם להמעיט בערכו ובגודלו של הפוטנציאל הרוחני של אידאולוגית האויב. כאמור במשפט החכמה העתיק, על מנת לגבור על האויב דע את נשקו ודרכו של אויבך לנהל קרב. השליח שאול מנסח את המחשבה הזו: " מְזִמּוֹתָיו לֹא נֶעֶלְמוּ מֵאִתָּנוּ". לכן יש צורך שמזימות האויב לא ישארו נסתרות עבור המאמינים, וזאת במיוחד משום שעל כולנו מצווה: "חַשֵּׁב נָא אֶת מִסְפַּר הַחַיָּה". המטרה היא לא שהנוצרים יהיו חכמי האקולטיזם, המטרה היא שלנוצרים תהיה הבנה של השלטון, הפיתוי העצום והאמינות של דרך ידיעת האלוהים, הייקום ואדם, בה שולטים חכמי האקולטיזם העולמי, כלומר, בעלי ''ידע המלכים''. מכוון שבשביל האקולטיסתים עצמם, האקולטיזם הוא המדע לידיעת האלוהים, הייקום והאדם. ואם ילדיו האמיתיים של אלוהים, יקבלו ידע נאות על האידיאולוגיה של אויביהם, רק תגדל ההודיה לאלוהים וההערכה של הדרך היחידה שניתנה להם על ידי אלוהים, ידיעת אלוהים דרך ישוע המשיח.

אך האקולטיזם העולמי מתייחס לשטן אחרת. במוחם של האקולטיסתים, השטן הוא המלאך המגורש של העולם הממומש, מין פרומיתאוס, שהקריב את תהילתו בכדי להאיר את המין האנושי בתבונה וידע. לפי קביעת האקולטיסתים, עיניהם של אדם וחוה וכך גם של האנושות ''נפקחו'' אך ורק תודות לנחש. האקולטיסתים מכירים בגירושו של השטן, אך נותנים לגירוש זה משמעות אחרת, המפארת את גבורתו של השטן שהציל את האנושות.  לפיכך, האקולטיזם אומר, שעם ירידתו לעולם, המלאך המגורש לוציפר הפגין הדחה עצמית ואהבה כלפי האנושות בכדי להאיר אותה בידע. באמת האזוטרית, לוציפר מהווה ''שליח'' אוהב לנצח, שידע הרבה ואהב עוד יותר. שהוא מהווה ''סמל' ו''נושא אור''. הוא "המושיע" של האנושות ו"הגואל" מהחייתיות עליה האנושות עומדת. ולהפך, מי שאמר בימי מגדל בבל את המילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת; הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ "- אלוהים זה נקרא באקולטיזם הדמיורגוס מנצרת, אשר שופע בזעם וקנאה, המוכחים בדבריו: '' הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ...''. כך בכל הזדמנות השטן מעליל על אלוהים ועל בריאותיו.

האקולטיסתים של כל הזמנים והעמים אומרים כך: ("הדוקטרינה הסודית" \הלנה בלבצקי) "למלאכים נאמר לברוא. לאחר שהאדמה נבנתה על ידי כוחות נחותים וחומריים יותר, אז המלאכים היו מוכרחים לרדת אל האדמה, בכדי לבנות את כתר האבולוציה- האדם. לפיכך, "אלה שנולדו בעצמם וחיים בעצמם" (הכוונה היא למי שברא את העולם, כלומר אלוהים וכל מי שהיה איתו) הראו את תצוגתם החיוורת ולמען ''הנירוונה'' האישית שלהם סירבו לטרוח יחד עם האנושות. אבל הקבוצה השלישית, "מלאכי האש" (צריך להבין- המלאכים שהתקוממו תחת שליטת השטן) מרדה וסירבה להצטרף לראשונים.אדיקותם הביאה  אותם להקרבה עצמית למען האנושות. "המתקוממים" לא רצו ליצור אנשים חסרי רצון ואחריות, כפי שעשו זאת המלאכים ''הצייתנים''. לכן השטן או הנחש, הוא הבורא והמיטיב האמיתי של הייקום''.

ועוד: ("הדוקטרינה הסודית" \הלנה בלבצקי): "הדרקון , כמו הנחש, בימי הקדם לא אובחן  כרוע. במטאפורות, אם באסטרונומיות, או מרחביות או פיסיולוגיות או טיאולוגיות, הנחש מאז ומתמיד נחשב כסמל אלוהי. "הוא נושך את זנבו" זהו הסמל של הנצח והמחזוריות האינסופית''. (במילים אחרות הוא מסמל עיגול, והעיגול באקולטיזם מסמל את סמל האלוהים היחיד והעליון).

("הדוקטרינה הסודית" \הלנה בלבצקי): "הנוצרים הראשונים, שתפסו מהיהודים את תורתם, לא יכלו להבחין שחוסר הציות של אדם וחוה לא רק לא החיל בו חטא, אלה גם ש''הנחש'' היה בכבודו ובעצמו אלוהים, נשא את גדולת חוכמתו, ולימד את האנושות בתורה להיות ליוצרת...השטן היה לשומר בשערי מקדש המלך. הוא החזיק את מפתחות האור של העולם, בכדי שאף אדם לא יוכל להיכנס לשם... "

פרק 3

לידה ובריאה

ובכן, אנו נדון על הבורא ועל בריאתו. אבל בכדי להביע את מחשבותיי באופן ברור יותר, אוסיף לדיון שלנו את המושגים  "לידה ובריאה", כי אם לא נבין את ההבדלים בין מושגים אלה, לא נוכל להבין כלום בהמשך.

דבר אלוהים אומר לנו כי ישוע המשיח: "הוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה;" ועל שמו נאמר לנו כיו "הַשֵּׁם שֶׁיָּרַשׁ נַעֲלֶה מִשֶּׁלָּהֶם" כלומר מזה של מלאכים ויצורים אחרים. כך אומר השליח פאולוס: "כִּי אֶל מִי מֵהַמַּלְאָכִים אָמַר מֵעוֹלָם: "בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיך, אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן?", ''וְעוֹד, כַּאֲשֶׁר הוּא מֵבִיא אֶת הַבְּכוֹר אֶל הָעוֹלָם, הוּא אוֹמֵר, "וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים." ועל המלאכים נאמר ''וְעַל הַמַּלְאָכִים הוּא אוֹמֵר, "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט".

כלומר, דבר אלוהים מלמד אותנו, שישוע המשיח הוא כמו דבר אלוהים, כאלוהות יוצרת, מהווה מתווך בין אלוהים לבין העולם. ''בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר. הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. הַכֹּל נִהְיָה עַל-יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה'''.  הכתוב מדגיש, שמדובר בישוע המשיח, "כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא".

ודרך גישור בנו, אלוהים מבסס את עצמו בעולם הגלוי. כל ייצור או חומר נוצר מין האלוהות, ולכן, מהווה פקיעה ממנו. בחשיפה של כל בריאותיו ולאחר ביסוסו בעולם הגלוי, האלוהות משתקפת בו.  והאדם המנסה לגלות את אלוהים ולהגיע אל ההבנה של האלוהות היוצרתֿ למרות שאין ביכולתו לעשות זאת כי ''אֶת הָאֱלֹהִים לֹא רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם'', כלומר ניסיון להבין את דבר אלוהים בכל עקרונות היצירה התכולים בו והחוקים היוצאים מהם, שלפיהם הוא מועבר. לכן, האלוהות היוצרת מהווה את מקורו של כל הידע הקיים ואת ייעדו הסופי. ישוע המשיח, כאלוהות יוצרת מהווה את מקורו של כל הידע הקיים ואת ייעדו הסופי. וכך הוא גם אומר: " הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב."

אך אלוהים לפני יצירת עולמות, יוצר מודלים לא חומריים- את עולם הרעיונות העל טבעי. ולכן באופן זה, יסודות היקום נוצרים מכוחות בלתי נראים, המקיפים את אלוהים בקדושה עוצמתית. למעשה כוחות אלה הם המבצעים, משרטי אלוהים ובסיסי האנושות.  הם כביכול הגורמים, המכניסים סדר לישות מבולגנת ואחראים על תחזוקתה. אלה הם היצורים הנקיים ששמם מלאכים. כמו שנאמר על ידי דוד ופאולוס השליח: '' וְעַל הַמַּלְאָכִים הוּא אוֹמֵר, "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט''.'' "הַאֵין כֻּלָּם רוּחוֹת-שָׁרֵת, שְׁלוּחִים לְשֵׁרוּת לְמַעַן הָעֲתִידִים לָרֶשֶׁת יְשׁוּעָה?".

אף על פי כן, אנו מקבלים באמונה, ששליש מין המלאכים מחוללים על ידי החטא ונמצאים תחת דין אלוהים. כך אומר השליח פטרוס: "הֵן אֱלֹהִים לֹא חָס עַל הַמַּלְאָכִים הַחוֹטְאִים, אֶלָּא הוֹרִידָם אֶל תַּחְתִּיּוֹת אֶרֶץ וּנְתָנָם בְּכַבְלֵי אֹפֶל לְשָׁמְרָם לְמִשְׁפָּט". ובנוסף דבר אלוהים אומר, שאפילו ב"ובְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה". כלומר, אנו לומדים מדבר אלוהים, שפעם בתולדות הייקום הייתה מלחמה בגן עדן, שכתוצאה ממנה המלאך המאפיל גורש עם שליש מין המלאכים שבאו אחריו.  כמו שכתוב: "מִלְחָמָה הִתְחוֹלְלָה בַּשָּׁמַיִם; מִיכָאֵל וּמַלְאָכָיו נִלְחָמִים בַּתַּנִּין וְהַתַּנִּין נִלְחָם וּמַלְאָכָיו. הֵם לֹא הִתְגַּבְּרוּ וְגַם מְקוֹמָם לֹא נִמְצָא עוֹד בַּשָּׁמַיִם. אָז הֻשְׁלַךְ הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי הַנִּקְרָא מַלְשִׁין 02/וְשָׂטָן, הַמַּתְעֶה אֶת תֵּבֵל כֻּלָּהּ; הוּא הֻשְׁלַךְ אַרְצָה וּמַלְאָכָיו הֻשְׁלְכוּ אִתּו". כפי שאומר עליו נביא אלוהים: ''אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל-גּוֹיִם׃וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן׃...  אַתְּ-כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ וּנְתַתִּיךָ בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ בְּתוֹךְ אַבְנֵי-אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ׃ תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ עַד-נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ׃".

את העולם החומרי שנוצר צריך לקחת כזמני, ניתן לשינוי ולא קבוע. לכן נאמר: "אַתָּה אֲדֹנָי לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֶׂה יָדֶיךָ שָׁמַיִם;  הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַּעֲמֹד, וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ; כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ, וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמוּ.". כלומר, דבר אלוהים מלמד אותנו שאת העולם החומרי הקיים צריך לקבל כטבע נפול, צפוף ומרוחק מין היוצר כתוצאה מהמלחמה בגן עדן שהובילה לגירוש השטן שהיה פעם מלאך מקסים, על כך שאמר: ''הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן׃ אֶעֱלֶה עַל-בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן''. ועם גירושו הוביל אחריו שליש מין מלאכי אלוהים וחילל את הבריאה. כלומר אמונתנו מגלה לנו מהכתוב שהבריאה של אלוהים יכולה להופיע, להיעלם ולשנות את תדמיתהו- להתחלל עם התרחקותה מהבורא ולהשתנות בחזרתה אליו. לכן נאמר: "אַל תֹּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם, אַף לֹא אֶת מַה שֶּׁבָּעוֹלָם. והָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו''. ''אַתָּה אֲדֹנָי לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֶׂה יָדֶיךָ שָׁמַיִם. כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ''. "אָז הַשָּׁמַיִם בְּשָׁאוֹן יַחְלְפוּ וְהַיְסוֹדוֹת יִבְעֲרוּ וְיִתְפָּרְקוּ, וְהָאָרֶץ וְהַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָלֶיהָ" "עוֹד אַחַת וַאֲנִי מַרְעִישׁ לֹא אֶת-הָאָרֶץ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם אֶת-הַשָּׁמַיִם.", כלומר צפוי שינוי של הבריאה, בכדי לקבע אותה: "הִנְנִי עוֹשֶׂה הַכֹּל חָדָשׁ". ובכן, בעת לימוד הכתוב, אנו יכולים להסיק שהעולם, הכוכבים והחלל מחוללים. כלומר, כמו ש"והָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ", כך מחוללים הכוכבים וכך גם החלל, מכוון שחל חילול של כל הייקום על ידי המלאכים המגורשים. למרות זאת, בורא העולם הוא נצחי ובלתי ניתן לשינוי.

אבל! כמו כן יש צורך לדעת שכתוצאה מכך כל חומר או בריאה שנוצרה פוקעת ממהות אלוהית וכתוצאה מכך שהיא באה ממנה, היא משקפת אותה. לכן נאמר: "הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ.'' או: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל    וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" או: "מלאה הארץ כבודו". ומהימים הקדומים זה עורר את בן האדם לידיעת הבריאה, במטרה לראות את פני אלוהים. לפיכך, בו זמנית יש חילול של הבריאה והשתקפות של תהילת האלוהים בה.

ומאחר שאין בין הבריאות דבר הזהה לבורא, קבע אלוהים לכל בריאותיו שדמותו של בנו היחיד (כלומר זה שהולד על ידי אלוהים ולא נוצר) יהיה מרומם מעל הכל. "כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא" בכדי שמול שמו של ישוע "לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ." כפי שהוא אמר לשליחים על הר ההשתנות: " וְהִנֵּה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם אוֹמֵר: "זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי.". כלומר, דבר אלוהים אומר לנו על ישוע המשיח: "הוּא זֹהַר כְּבוֹדוֹ וְצֶלֶם עַצְמוּתוֹ וְנוֹשֵׂא כֹּל בִּדְבָרוֹ רַב-הַגְּבוּרָה ...  וְהָיָה לְגָדוֹל בִּמְאֹד מִן הַמַּלְאָכִים, כִּהְיוֹת הַשֵּׁם שֶׁיָּרַשׁ נַעֲלֶה מִשֶּׁלָּהֶם .. " ואם ישוע המשיח נהדר ממלאכי אלוהים, אז כמה הוא נהדר מהבריאה החומרית, כלומר של היקום, הגלקסיות, הכוכבים, האדמה, הטבע, האדם, וכו '.

ולמה אנו דנים על כך, אם מאמין לא צריך הוכחה, כי כל המאמין בישוע המשיח מקבל באמונתו שישוע המשיח הוא בנו של אלוהים, האלפא והאומגה של הנצחיות, הוא התדמית היחידה של התגלמות אלוהים? ובשביל לא מאמין בישוע המשיח זה לא ניתן להוכחה ולדיונים דומים אין שום משמעות. אבל זו הסיבה שאנחנו עושים את הדיונים האלה, בכדי להכריז על האמת האובייקטיבית, ששתי דרכים יש לאנושות בכדי לדעת את אלוהים: 1. ידיעה דרך הכתוב, הדרך היחידה שניתנה על ידי אלוהים ו- 2.ידיעת אלוהים דרך חקירת הבריאה, הניתנת על ידי המלאך המגורש לכל האנושות.  ולכן הוספנו את המושג ''לידה ובריאה'', ובו חבויה האמת האובייקטיבית על עליונות ידיעת האלוהים, הייקום והאדם, דרך זה שנשלח על ידי אלוהים למטרה זו- ישוע המשיח.

פרק 2

לגלות את מספר החיה - זוהי מצווה!

דבר אלוהים מצווה: "חַשֵּׁב נָא אֶת מִסְפַּר הַחַיָּה". המספר 666 הוא "מִסְפַּר אָדָם", מספר הנוגע ישירות לאנושות ועל האנושות לדעת את סודו. אך יותר חשוב מכך שזהו ''מספר החיה'' ובהתאם לרצון אלוהים חבוי בו ''סוֹד הָרֶשַׁע'' וסוד האנטיכריסט (משיח שקר) לו כל האנושות מצייתת ומשתחווה.

כתוב: " יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז-פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת׃ וְעָצַם כֹּחוֹ וְלֹא בְכֹחוֹ וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם-קְדֹשִׁים׃ וְעַל-שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים וְעַל שַׂר-שָׂרִים יַעֲמֹד וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר׃ ''.  ואנו מצהירים ש "מֶלֶךְ עַז-פָּנִים" הוא האנטיכריסט, "שבא בשמו שלו", כלומר לא נשלח מהאב, הוא "החיה" עם המספר הכישופי 666.
והוא גם -"אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן, הַמִּתְקוֹמֵם וּמְרוֹמֵם עַצְמוֹ עַל כָּל הַנִּקְרָא אֱלוֹהַּ אוֹ קֹדֶשׁ, עַד כִּי יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים'', אישיות זו - אדם אלוהים  והמלך העליון של ישראל, שבקרוב יעלה למלוכה על כל כדור הארץ לטווח לא ארוך.

אך מהי משמעות הציווי "לחשב את מספר החיה"? כיצד לקיים את המצווה מאלוהים?

''גילוי'' מספר החיה, זהו ''גילוי'' סוד האנטיכריסט, קריאתו ופירושו, זיהוי סוד זה בדברי האמת של אלוהים ובדברי השקר של שליטי האנושות. ובנוסף לכל אלו, זיהוי יישום של מספר זה בכל האנושות ובכל אדם בפרט.

לזהות את המספר של החיה, אומר לדעת את כל המרכיבים של סוד האנטיכריסט, לתת לכל המרכיבים הללו משמעות נכונה, לתת מענה לכל השאלות ''מה יש מה?'' בקשר לאמת ולשקר, לאור ולעפלה, לטוב ולרע, לאלוהים ולשטן. לזהות את המספר של החיה, אומר לאפשר לישוע המשיח להוריד מאיתנו את ''הַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל-כָּל-הַגּוֹיִם'', כי ''שׁכֵּן בַּמָּשִׁיחַ הוּא מִתְבַּטֵּל''. זה אומר לדעת את תמונת העולם האמתית, זה לקבל את כל המשמעויות של הכתוב: ''צְאוּ מִמֶּנָּה, עַמִּי, פֶּן תִּשְׁתַּתְּפוּ בְּחַטֹּאתֶיהָ וּפֶן תְּקַבְּלוּ מִמַּכּוֹתֶיהָ''.  אך כוחה של החיה כה גדול, ש ''הֻתַּר לָהּ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם הַקְּדוֹשִׁים וּלְנַצְּחָם, וְנִּתַּן לָהּ שִׁלְטוֹן עַל כָּל שֵׁבֶט וְעַם וְלָשׁוֹן וְאֻמָּה, וְיִשְׁתַּחֲווּ לָהּ כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא נִכְתְּבוּ שְׁמוֹתֵיהֶם בְּסֵפֶר הַחַיִּים שֶׁל הַשֶּׂה הַשָּׁחוּט מֵהִוָּסֵד תֵּבֵל. וְהִיא גּוֹרֶמֶת לְכָךְ שֶׁהַכֹּל, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, הָעֲשִׁירִים וְהָעֲנִיִּים, הַחָפְשִׁיִּים וְהָעֲבָדִים, יָשִׂימוּ לָהֶם תָּו עַל יַד יְמִינָם אוֹ עַל מִצְחָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל אִישׁ לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר -- אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַתָּו, שֵׁם הַחַיָּה אוֹ מִסְפַּר שְׁמָהּ''.

אנו מצהירים, שאין דבר נעלה יותר  ממספר זה בכל רחבי הייקום, מספר זה נקבע על ידי אלוהים לאנושות המפותה שחיה תחת השמיים. אך נשאלת השאלה, מה מסמל המספר 666?

אנו מצהירים שזהו הכוכב האסטרולוגי בן ששת הקדקודים(המכונה גם מגן דוד) של הייקום. במילים אחרות, הכוכב בן ששת הקדקודים  של ''צבא השמיים'', בו נכנסים במדוייק כל המזלות האסטרולוגיים של הייקום. הוא משתקף מהאנושות, מכל אמונות עובדי האלילים ובמיוחד מהמגן דוד של היהודים. אדם, כחלקיק של היקום, לא יוצא ממערכת הורמונית זו ומשקף גם הוא את סודו  של מספר זה. כלומר, המספר 666 מגלם את הניכור של הבריאות והייקום מאלוהים, ואין דבר יותר מרומם ומסתורי לדעת האדם תחת כל השמיים מסודו של המספר הזה. עם הצהרתנו בכך אנו מתכוונים שהיחיד שנמצא מעל מספר זה - זהו רק אלוהים עצמו.

פרק 1

העולם הוא תאטרון, מקדש הקסם.

העולם הוא תיאטרון! ושבטים ואומות העולם הם האורחים, שנקראו בכדי לצפות בביצועים מרהיבים ונהדרים, בהצגה עולמית המורכבת מתמונות עתיקות של מאות שנים, שלל תופעות והפסקות קצרות בין מופע למופע. גודלו וממדיו של תאטרון זה, לא נתפס בדמיון אנושי רגיל וזו הסיבה שלכל אותם אנשים אין את היכולת להבחין בקיומו של תאטרון זה, לא מהצד ולא בהיותם בתוכו. הדמיון האנושי תופס מהגרנדיוזיות הזאת רק קטעים בולטים במיוחד, אבל קטעים אלו כה מרשימים, שבנסיון לבחון אותם ולפענח אותם עוברים חיי אנוש שלמים. העיקר הוא, שהתיאטרון בנוי במיומנות רבה מהרכב אדריכלי, אור, צבעים, צלילים, וכמובן מהמופעים, כך שהאדם טובע ומתמוסס בקסם. הוא מאבד את עצמו, לא שייך לעצמו ובלתי אפשרי עבורו לצאת ממנו, אלה אם כן מישהו חזק יותר  מהקסם של התיאטרון, לא ימשול אותו ממנו. ואיך בכלל האדם יכול לצאת ממנו, כאשר התיאטרון הזה וכל הרעיונות שלו הם כל חייו ומשמעות קיומו, כאשר אינו יודע על דבר אחר וגם לא מעוניין לדעת, כאשר כל סביבתו וכל מה שבו הוא חי, מתאים לו ומקובל עליו - או לפחות על אחת המהויות שלו. במילה אחת, מי שנכנס לעולם זה, נכנס למקדש עצום של קסם. האם הוא ימהר לצאת ממנו?

אך בתיאטרון כמו בתיאטרון. יש אנשים, כמוכשרים יותר, מפיקים מופעות מרשימים, יש אנשים המעורבים בפעילות תיאטרלית, ויש, ורובם כאלה, הצופים במופעים הללו. האחרונים האלה, ממוקמים באולם הצופים וקרוב יותר לבמה יושבים הקבועים, שהם יותר נוטים ליוצרי ההצגות והתאטרון. המקומות האחרונים והנידחים ביותר נשארים לאשפת האנושות. בסך הכל, אנו רואים שהיררכיה של האנושות, זוהי חלוקה  חוקית וקבועה של מקומות ותפקידים. אך על הבמה ישנם חוקים משלה. על קדמת הבמה יש הצגה אחת, והמשחק של השחקנים הינו אחד. יותר ברור, מפורש ומקורב לצופים. בחלק הפנימי יותר של הבמה, האמצעים להשפיע על הצופים אחרים. יש יותר עמותות, דמיון ומסתורין. ויש את הקלעים, ומה שעוד יותר חשוב זו העבודה שמתרחשת מאחוריהם, איפה שפועלים המון אנשים, המביאים ליישום את כל המעשים בתיאטרון, מרעיון להגשמה ספציפית. עבודה זו, בעיקר, נסתרת מהאנשים, ורבים מהכלים וכוחות הקסם שבעזרתם ההצגה נהיית מיומנת והשפעתית על הצופים, בכלל נמצאים הרחק מתשומת הלב והתודעה של האנשים הפשוטים.  כוחות ויכולות אלה, בסמכותם של יוצרים בודדים- הקוסמים. הם ואך ורק הם, יודעים מה הם עושים, לאן הולכים בעצמם ולאן עליהם להוביל את ההמונים. רק הם יודעים אילו קישוטים צריך לתלות, מה צריך להיות צבעם, במה יש להלביש את השחקנים, איך להכריח אותם לדבר ולזוז, איך להשיג השפעה על הצופים בעזרת היפנוט האומנות. קוסמים אדיאולוגים, קוסמים תסריטאים, קוסמים במאים, קוסמים אומנים, קוסמים מוזיקאים, קוסמים שחקנים. ישנם פועלים נוספים ורבים, המניעים את כל ההצגות, שגם הם בעלי מיומנות מקצועית גבוהה אך הכוחות והאמצעים של ההשפעה המקסימה הזאת שייכת לראשונים.ב" קודש הקודשים'' של התיאטרון, שמופרד בקלעים שלא ניתן לעבור דרכם מין אולם הצפייה, דוגרים רעיונות ותוכניות להופעות עתידיות. "קודש הקודשים'' זוהי האליטה של ​​האנושות.

מאחורי הקלעים, במטבח התיאטרון, בייסודיות מתבשל המזון הרוחני- מהקישוטים, הצלילים, הצבעים, המילים והתנועות המלאים בחי ולא חי. ובשעה מסוימת, מעת לעת ובהתמדה, המבשרים מעבירים את תשומת ליבם של ההמונים אל הופעה חדשה. ההמונים בצייתנות מורגלת תופסים את מקומותיהם, מתנגנת המוזיקה, האור נכבה וההופעה מתחילה, ומוגשת להמוני אנשים. לעתים קרובות, לפי התסריט, המוני אנשים מהקהל מעורבים במעשה תיאטרלי, כביכול בעצמם הופכים לשחקנים, בעלי תפקידים בתיאטרון, ללא הבנה של המטרות הניסתרות של ההצגה בה היה צורך בהשתתפותם. לעתים קרובות, שחקנים מקצועיים, יורדים אל אולם הצופים, ויוצרים השלייה של אחדות ונגישות של כל הצופים אל מקור היצירה.  אבל איזה מין אחדות ונגישות, כאשר הקהל, והוא הרוב, תמיד משלמים עבור הכניסה לתיאטרון, והיוצרים של התיאטרון, שהוא המיעוט, משתמשים בכספים אלו? למעשה, זוהי הסיבה המסתורית לחלוקה של התיאטרון על ידי הקלעים, החלוקה של התיאטרון ליוצרים ולצופים. איזו מין אחדות ונגישות להמונים, כשלעיניהם מוצגת רק קדמת הבמה וקישוטיה, כאשר המטבח ו''קודש הקודשים'' של התיאטרון שמורים היטב מעיניהם ומתודעתם?

צפייה בקדמת הבמה מביאה את רוב האנושות להבנת החלק החסר משמעות בלבד, אשר מדגימה ומסבירה ההצגה עצמה. במשך כל חייהם הם מובלים על ידי כוחות השפעה נסתרים, המחזיקים את תודעתם ורגשותיהם במסגרת רצון הקוסמים שמעליהם.  מי מהאנשים יכול לראות, שהתיאטרון הוא מקדש קסם, והם עצמם מכורים לקסם זה במשך כל חייהם? יתר על כך, ההצגות שנוצרות בהתאם לרצון הקוסמים, אינן מקבילות למציאות. המציאות מוגשת להמונים באור מעוות ומתקבלת כדבר אמת, בזמן שהתמונה האמתית מוסתרת היטב.  אמנם, קוסמי התיאטרון עצמם מכושפים בקסם התיאטרון.

שקר ושכרות, גורלם של הבאים והיוצאים ממנו.

Текст текст

Введение

Следовать за Христом, нести Крест Христов - значит исполнить волю Бога и иметь закон Его в своем сердце. Нам необходимо сораспясться со Христом. В этом Тайная Концепция для избранников Христовых. Не только принять Христа, как Сына Божьего и быть спасенным, но и сораспяться. Достигается это путем праведности, очищения и освящения, при послушании истине, а истина произошла чрез Иисуса Христа.

«Сораспятие со Христом» - это принятие народом Божиим гонений «за Крест Христов». Но принять гонения без явления на себе “Духа Жизни” не возможно, т.к. «Дух Жизни» есть активное проявление людей в Боге, их служение Богу и людям, осуществление превосходной воли Божией, принятие на себя ответственной миссии, реализации посланности и многое другое ради Бога и Его воли. И только таковые христиане совершенствуются и восхищаются к Богу.

Заблуждающиеся евреи отвергли Божественную концепцию спасения, сначала убив Христа на кресте, а затем за две тысячи лет изменив Его имя. Бог Творец прославил Свое Имя и Имя Своего Сына - Иисуса Христа. Христос- значит Спаситель. А если у человека нет Спасителя, то все религии бессмысленны.

Все человечество попущено Богом, десять дев уснули. И по этой причине христиане объединяются со всеми мировыми религиями в экуменическом союзе, принимая концепцию, что «все дороги ведут к храму». Все дороги ведут в ад, к Богу ведет единственная дорога, дорога, которую проложил Иисус Христос.

Наше призвание - напомнить человеческому роду образ соответствия Христу, путь соверршенства в Боге, путь сораспятия со Христом, путь страданий за крест Христов, как этому учили апостолы.

Только тогда, когда приготовленная к встрече со своим небесным Женихом Его Невеста - Церковь Первенцев, вознесет едиными устами вселенскую молитву - “се, гряди, Господи!”, что только тогда Небеса придут в движение, “потрясутся небо и земля, море и суша, и потрясутся все народы, - и придет Желаемый к Своей Невесте, и наполнится Дом сей славою". Это и будет славное восхищение Церкви Божией, выход ее на встречу своему Жениху. Никто не знает об этом дне и часе, но только Отец наш, Сущий на небесах, но знай, человек Божий, что в твоей вере и в твоем осуществлении Его последней воли - день и час пришествия Его.

Мы входим в удивительное и громоподобное время, которое называется “эпоха Жатвы”. Жатва неотменяема! И на сегодняшний день уже и серп готов, и нива побелела уже до крайности; и сеятели, и жнецы встречаются по слову пророка Амоса, и кто-то будет продолжать сеять для совершенствования народа Божьего слово Божье, а кто-то выйдет, уподобляясь Маслинам, жать.

Уже сегодня осуществляется борьба за погашение неповрежденного слова истины. Участникам нашего собрания правильно совершать определенную мобилизацию, чтобы коллегиально бороться с этим атакам, которые идут на нас в виде той или иной информации в интернете, чтобы слово звучало на наших собраниях, продолжало распространяться и влиять на общественное сознание всего человечества.

Мы, идущие эволюционным путем Богопознания, говорим: “Имя Бога, которое открыл нам Господь: “Я есмъ Твое Я, да не будет у тебя другого “Я есмъ”. И если такими категориями мы можем на сегодняшний день говорить, искать средств к достижению высших целей в противостоянии этому духовному врагу, вавилонской блуднице, всем силам врат ада, то мы, действительно, суть новое творение, дети Божии, знающие Бога и являющие Ему всяческую верность. Мы собираемся, и достигаем единства, чтобы конструктивно засвидетельствовать перед всем творением, всем человечеством ТОРЖЕСТВО НАШЕГО БОГА В НАС!

Слава Богу, что мы не представители народных религий! Слава Богу, что мы внутренние по отношению к нашему Господу, Иисусу Христу. Слава Богу, что Он родил нас словом истины, чтобы мы были некоторым начатком Его творений (Иак.1:18). И мы, приняв рождение от Иисуса Христа посредством воды и Духа (Иоан.3:5), действительно становимся совершенно новым творением. Становимся сынами Божьими с доброй и совершенной совестью, и с совершенно иными и проявлениями, и атрибутами Божества. Мы в состоянии придти к высочайшему познанию Бога. Для нас открыта дверь, и мы воспользовались тем, что Христос явился нам через наше рождение от воды и Духа, явился через путь совершенства в Иисусе Христе, явился через принятие великих божественных определений, ведущих к совершенству. Нам дана возможность быть священниками Нового Завета (Откр.1:6;.5:10; 20:6), служителями не буквы, но Духа (2Кор.3:6). До такой степени великое превосходство избранного Божьего народа!

Межконфессиональное собрание нацелено на совершенствование не только каждого члена церкви, но и в целом всей церкви.
Евангелие в целом, упрощенно, можно разделить на две важнейшие воли Божии: с одной стороны, воля Божия по отношению души человека, то есть спасение каждого из народа Божьего, и второе - четко выраженная воля Божия по отношению общности, как воля Божия к Невесте, к Жене Агнца. То есть воля Божия четко говорит о некой войне, об Армагеддоне, об Апокалипсисе, о Конце Света в последнее время и о правильном положении Церкви в этом противостоянии, о правильном принятии на себя определенной миссии в лице Маслин и определенного духовного воинствования. Чтобы воевать и победить с Агнцем, как в Откровении мы читаем: “Они победили его кровью Агнца и словом свидетельства своего”. (Откр.12.11)

«Время и явления, в которые вы входите, дышат непредсказуемой новизной и радостью, Непобедимый говорил нам о «Заре Обновления», которая придет на землю, я желаю донести до вас Дух Обновления для всей земли и всего человечества, чтобы и вы понесли этот Дух людям. Началась новая эпоха. Началось новое учение, «Непобедимый… Бог» передает эстафету синтетического мышления новым поколениям Своих последователей. Мир Божественной сверхъреальности стучится в сознание. Идейность в Боге просится выйти на площади. Дух Божий влечет людей, талантливое моделирование будущего произведет взрыв в человечестве. Экспромт: Новая эпоха - Новое учение.

Мы живем в последнее время, во время осуществления великих планов Божьих, в которых на Сынов Божьих возложено осуществление великой миссии. Какова же реакция народа Божьего на эти планы? Требуется сверх человеческая ревность ради их осуществления, что непросто при обвальном обрушении мира. Но если мы запустим механизм дерзновения ради последнего прославленного служения Богу, то мы не только спасемся, но и землю потрясем!

И мне приходится свидетельствовать самому себе или в нашей церкви, что мы живем в последнее время, мы на эту тему и фильмы снимали, и много проповедей звучало, много статей написано, действительно освещающих события в мире и в христианстве, в иудействе и в других обществах людей, живущих в этом мире. Можно спорить по каким-то темам, вопросам, не соглашаться, усматривать нечто другое, но то, что две тысячи лет христианской эры закончились - закончились определенные планы Господни, время язычников закончилось - именно как мысль, что время обращения язычников к Богу через Иисуса Христа. Как некогда это было для иудейского народа, что пришел Иоанн Креститель, Иисус Христос, и время для иудейской нации тоже закончилось, и Бог пошел к язычникам. Это был нонсенс для всех правоверных иудеев. Бог всегда отвергал язычников, всегда признавал иудейский народ, и вдруг Петру такое откровение: сосуд с животными - “заколи и ешь” (Деян.10:13). Очень странно это было даже для уверовавших в Бога через Христа, а для раввинов или для иудеев, каббалистов и прочих это была несносная ложь. Но так произошло, и весь мир за две тысячи лет все-таки осеменился именем Иисуса Христа, Евангелие было проповедано всем народам. И Христос допустил такие слова: “Доколе не окончатся времена язычников” (Лук.21:24). И это тоже спорный вопрос даже на сегодняшний день для всех верующих во Христа: так закончились эти времена для язычников или не закончились? То есть, закончился ли лимит времени для всего мира, для всех народов по обращению к Иисусу Христу, чтобы возвратиться Богу опять с вниманием к иудейской нации, или не закончилось это время?

Под «Дождем Поздним» в Эпохе Жатвы надо понимать все процессы Боговедения для христиан и евреев. В этом произойдет рождение нового человека в устроение нового мира, именно Новой Земли и Нового Неба, на которых обитает правда. Во всем этом проявится сотворчество с Богом и миротворчество, вследствие которого и те и другие нарекутся Сынами Божьими. И завершится все это последней и совершенной волей Божией, волей о царствовании как на Земле, так и в Вечности.