פרק 1
העולם הוא תאטרון, מקדש הקסם.
העולם הוא תיאטרון! ושבטים ואומות העולם הם האורחים, שנקראו בכדי לצפות בביצועים מרהיבים ונהדרים, בהצגה עולמית המורכבת מתמונות עתיקות של מאות שנים, שלל תופעות והפסקות קצרות בין מופע למופע. גודלו וממדיו של תאטרון זה, לא נתפס בדמיון אנושי רגיל וזו הסיבה שלכל אותם אנשים אין את היכולת להבחין בקיומו של תאטרון זה, לא מהצד ולא בהיותם בתוכו. הדמיון האנושי תופס מהגרנדיוזיות הזאת רק קטעים בולטים במיוחד, אבל קטעים אלו כה מרשימים, שבנסיון לבחון אותם ולפענח אותם עוברים חיי אנוש שלמים. העיקר הוא, שהתיאטרון בנוי במיומנות רבה מהרכב אדריכלי, אור, צבעים, צלילים, וכמובן מהמופעים, כך שהאדם טובע ומתמוסס בקסם. הוא מאבד את עצמו, לא שייך לעצמו ובלתי אפשרי עבורו לצאת ממנו, אלה אם כן מישהו חזק יותר מהקסם של התיאטרון, לא ימשול אותו ממנו. ואיך בכלל האדם יכול לצאת ממנו, כאשר התיאטרון הזה וכל הרעיונות שלו הם כל חייו ומשמעות קיומו, כאשר אינו יודע על דבר אחר וגם לא מעוניין לדעת, כאשר כל סביבתו וכל מה שבו הוא חי, מתאים לו ומקובל עליו - או לפחות על אחת המהויות שלו. במילה אחת, מי שנכנס לעולם זה, נכנס למקדש עצום של קסם. האם הוא ימהר לצאת ממנו?
אך בתיאטרון כמו בתיאטרון. יש אנשים, כמוכשרים יותר, מפיקים מופעות מרשימים, יש אנשים המעורבים בפעילות תיאטרלית, ויש, ורובם כאלה, הצופים במופעים הללו. האחרונים האלה, ממוקמים באולם הצופים וקרוב יותר לבמה יושבים הקבועים, שהם יותר נוטים ליוצרי ההצגות והתאטרון. המקומות האחרונים והנידחים ביותר נשארים לאשפת האנושות. בסך הכל, אנו רואים שהיררכיה של האנושות, זוהי חלוקה חוקית וקבועה של מקומות ותפקידים. אך על הבמה ישנם חוקים משלה. על קדמת הבמה יש הצגה אחת, והמשחק של השחקנים הינו אחד. יותר ברור, מפורש ומקורב לצופים. בחלק הפנימי יותר של הבמה, האמצעים להשפיע על הצופים אחרים. יש יותר עמותות, דמיון ומסתורין. ויש את הקלעים, ומה שעוד יותר חשוב זו העבודה שמתרחשת מאחוריהם, איפה שפועלים המון אנשים, המביאים ליישום את כל המעשים בתיאטרון, מרעיון להגשמה ספציפית. עבודה זו, בעיקר, נסתרת מהאנשים, ורבים מהכלים וכוחות הקסם שבעזרתם ההצגה נהיית מיומנת והשפעתית על הצופים, בכלל נמצאים הרחק מתשומת הלב והתודעה של האנשים הפשוטים. כוחות ויכולות אלה, בסמכותם של יוצרים בודדים- הקוסמים. הם ואך ורק הם, יודעים מה הם עושים, לאן הולכים בעצמם ולאן עליהם להוביל את ההמונים. רק הם יודעים אילו קישוטים צריך לתלות, מה צריך להיות צבעם, במה יש להלביש את השחקנים, איך להכריח אותם לדבר ולזוז, איך להשיג השפעה על הצופים בעזרת היפנוט האומנות. קוסמים אדיאולוגים, קוסמים תסריטאים, קוסמים במאים, קוסמים אומנים, קוסמים מוזיקאים, קוסמים שחקנים. ישנם פועלים נוספים ורבים, המניעים את כל ההצגות, שגם הם בעלי מיומנות מקצועית גבוהה אך הכוחות והאמצעים של ההשפעה המקסימה הזאת שייכת לראשונים.ב" קודש הקודשים'' של התיאטרון, שמופרד בקלעים שלא ניתן לעבור דרכם מין אולם הצפייה, דוגרים רעיונות ותוכניות להופעות עתידיות. "קודש הקודשים'' זוהי האליטה של האנושות.
מאחורי הקלעים, במטבח התיאטרון, בייסודיות מתבשל המזון הרוחני- מהקישוטים, הצלילים, הצבעים, המילים והתנועות המלאים בחי ולא חי. ובשעה מסוימת, מעת לעת ובהתמדה, המבשרים מעבירים את תשומת ליבם של ההמונים אל הופעה חדשה. ההמונים בצייתנות מורגלת תופסים את מקומותיהם, מתנגנת המוזיקה, האור נכבה וההופעה מתחילה, ומוגשת להמוני אנשים. לעתים קרובות, לפי התסריט, המוני אנשים מהקהל מעורבים במעשה תיאטרלי, כביכול בעצמם הופכים לשחקנים, בעלי תפקידים בתיאטרון, ללא הבנה של המטרות הניסתרות של ההצגה בה היה צורך בהשתתפותם. לעתים קרובות, שחקנים מקצועיים, יורדים אל אולם הצופים, ויוצרים השלייה של אחדות ונגישות של כל הצופים אל מקור היצירה. אבל איזה מין אחדות ונגישות, כאשר הקהל, והוא הרוב, תמיד משלמים עבור הכניסה לתיאטרון, והיוצרים של התיאטרון, שהוא המיעוט, משתמשים בכספים אלו? למעשה, זוהי הסיבה המסתורית לחלוקה של התיאטרון על ידי הקלעים, החלוקה של התיאטרון ליוצרים ולצופים. איזו מין אחדות ונגישות להמונים, כשלעיניהם מוצגת רק קדמת הבמה וקישוטיה, כאשר המטבח ו''קודש הקודשים'' של התיאטרון שמורים היטב מעיניהם ומתודעתם?
צפייה בקדמת הבמה מביאה את רוב האנושות להבנת החלק החסר משמעות בלבד, אשר מדגימה ומסבירה ההצגה עצמה. במשך כל חייהם הם מובלים על ידי כוחות השפעה נסתרים, המחזיקים את תודעתם ורגשותיהם במסגרת רצון הקוסמים שמעליהם. מי מהאנשים יכול לראות, שהתיאטרון הוא מקדש קסם, והם עצמם מכורים לקסם זה במשך כל חייהם? יתר על כך, ההצגות שנוצרות בהתאם לרצון הקוסמים, אינן מקבילות למציאות. המציאות מוגשת להמונים באור מעוות ומתקבלת כדבר אמת, בזמן שהתמונה האמתית מוסתרת היטב. אמנם, קוסמי התיאטרון עצמם מכושפים בקסם התיאטרון.
שקר ושכרות, גורלם של הבאים והיוצאים ממנו.
