פרק 29
''האקומניות'' או הקירוב בין הנצרות לבונים החופשיים.
שוב אנו פונים אל ההיסטוריה. (מתוך ספרו של הנרי הרנסט: ''הכוח הבלתי נמדד'':)
''הופעתו של כוח חברתי חדש ובנוסף לכך גם חשאי, כבר במאה ה-18 הדאיג את השלטון המדיני במדינות רבות (הפוליטיקה של מלכת קטרינה ה-2, הפוול ה-1 ואלכסנדר ה-1, ביחס לבונים החופשיים והדקבריסטים) וכמו כן את הכנסייה הקתולית. כבר במאה ה-18 האפיפיורים אסרו על הקתולים להצטרף ללשכותיהם של הבונים החופשיים".
אבל! (המשך ציטוט:) ''במדינות בהן שלטו זרמי הפרוטסטנטים והלותרניזם -שוודיה, פרוסיה ואנגליה - לא רק לא נאסר להצטרף לבונים החופשיים, יותר מזאת - בני האצולה, הבורגנות ושושלת השלטון התאחדו תחת תנועת חסות אחת של המלכים או בתי המלוכה. בחופשיות מוחלטת הבונים החופשיים פיתחו את תנועתם גם בצפון אמריקה. במאה ה-18 בצרפת, בעת ההתנגשותם של הבונים החופשיים עם איסור האפיפיור, הבונים החופשיים אימצו את הגישה האנטי-פיאודלית והאנטי-פיקודית ובכך התמזגו עם רעיונות המהפכה הבורגנית והפוליטיקה שלה. מכאן המסורת הרדיקלית של ''המערב המהולל של צרפת'', שחלחלה לתקופת נפוליאון בארצות כמו איטליה, ספרד, פורטוגליה ורוסיה, איפה שהיא אומצה על ידי תנועות הדקבריסטים. לאחר ניצחונה של המהפכה הבורגנית בצרפת, איטליה וגרמניה הבונים החופשיים נהיו לחוקיים ומתקיימים באופן גלוי''.
"במשך המאתיים שנים האחרונות הרעיון הפוליטי העיקרי של הבונים החופשיים היה רעיון ההיאבקות בכנסיה הקתולית והתגובה הפיאודלית. אבל כבר משנות ה-20 של המאה הזו, חלק גדול ומפורסם של הבונים החופשיים התחיל לשנות את עיקר פעולתו, כתוצאה מהפיוס עם הכנסייה הקתולית. בשנת 1965 הותיקן קיבל החלטה לבטל את צו האפיפיור משנת 1736, לפיו הקתולים המצטרפים לבונים החופשיים באופן אוטומטי מנודים מהכנסייה. ב-1968, קרובי הותיקן הצהירו כי לקתולים כעת תינתן הזכות להצטרף לארגון הבונים החופשיים. האיסור חל רק על הצטרפות ללשכות האתאיסטיות. תפקיד בולט בלשכות הבונים החופשיים שיחקה האמונה האנטי קתולית-פרוטסטנטית".
("עיתון ספרותי", 13 דצמבר 1989:) "עוד לפני מאה שנים, מהדפים של העלון הרשמי של לשכת הבונים החופשיים בשם ''המערב המהולל של צרפת'' ב-1886, נעשתה בציבור ההכרזה הבאה: ''היה זמן שהיה לא בדיוק חוק, אלה יותר כלל פורמלי, לאסור על הבונים החופשיים לעסוק בדת ופוליטיקה. תחת לחץ המשטרה נאלצנו להסתיר את מטרותינו היחידות...''.
במאה האחרונה, מילים אלה חזרו אל הבונים החופשיים מספר פעמים כמו בומרנג ושימשו להאשמה כנגדם. הבונים החופשיים התאמצו לטעון ולהוכיח שאינם עוסקים ''לא בענייני דת ולא בפוליטיקה''. בשנת 1985 לשכותיהם של כל הבונים החופשיים וכל כנסיות צרפת, שכחו את האיבה בת מאות השנים וחתמו על "קריאה לאחווה". שנתיים לאחר מכן הבונים החופשיים של צרפת והקתולים ערכו את הסמינר הראשון שלהם, כהוכחה לעיסוקם הסמוי של הבונים החופשיים בתחומים שנאסרו עליהם.
לבסוף, עם ניצחון הסוציאליסטים ב-1981, כתב לאחרונה מגזין "אקספרס": "בונים חופשיים התגלו בכל משרדי הממשלה. מה שרק לפני עשור היה נחשב לסודי מכל סודות המדינה, כיום מוכרז בפומבי''.
כך גם יהיה בקרוב ברוסיה: (א. מונאקוב, כתב ''העיתון הספרותי'':) ''בכל חלקן השני של שנות ה-60, המנהיג האיטלקי של הבונים החופשיים של אותן השנים - גמבריני, ללא מנוחה עמל על ''התנצרות'' לשכת הבונים החופשיים בשם ''המזרח הגדול''. שותפיו במשימה זו היו שתי דמויות בולטות של הקורים הרומאים: אב רוסאריו אספוזיטו ודז'ובאני קאפרילה. אלה, בעורמה רבה עשו עצמם מתווכחים עם הבונים החופשיים, אך בפועל העבירו לקוראיהם ומאזינהם את המחשבה על קידום שלטון הבונים החופשיים לעבר הכנסיה. כך הם תרמו לקירוב בין אינטלקטואלים קתולים לבין פעילים רבים של חברת הבונים החופשיים''.
כלומר, הנצרות האירופאית והאמריקאית כבר מזמן תחת השפעת הבונים החופשיים - הנצרות קבליסטית. וכל זה רק מוכיח, כי כל הנצרות ספוגה בהשפעתם של הבונים החופשיים.
תחת טענות שונות ורעיונות מגוונים, הנצרות מתאחדת עם בודיסטים, מוסלמים ויהודים, מה שנקרא כיום - האקומניות. אך לא האיסלאם, לא הבודאיזם, אף אחת משלל האמונות של המזרח, לא היהדות של היום ולא עבודת האלילים של עמים רבים - אף אחד מהם לא יודע את אלוהים.
אין ולא יכולות להיות סיבות לאיחוד הנצרות עם כל מאמיני העולם אשר לא מכירים בישוע המשיח. כל איחוד של הנוצרים עם מתנגדיה, הוא ניאוף בבל.
